ארץ צבי (פרומר) א קצח

אך הגאון נפש חיה הטיל תנאי בזה דהיי"ד כשלא עמד עדיין משעה שיצא מרה"י לרה"ר עד שנזכר אבל אם עמד קודם ברה"ר לפוש אם יכנס לרה"י הרי יעשה הכנסה מרה"ר לרה"י ע"כ בזה צריך לעשות דוקא הנחה כלאח"י עיי"ש. ולכאורה מוכח מהא דעירובין (ט"ו.) הנ"ל דאפי' בהוצאה גמורה כל של"ה עקירה משע"ר לכך מותר לעשות הנחה כי אורחי' מעיקר הדין. וא"כ ה"ה בהכנסה מרה"ר לרה"י דסו"ס ל"ה עקירה משע"ר לכך. אך יש לחלק דשא"ה דאחר שנזכר מיד קם אדוכתי' ולא עשה שום איסור דרבנן בזה כמ"ש התוס' רי"ד ריש שבת הובא לעיל דבהנחה גרידא ליכא שום איסור דרבנן. אבל בנ"ד שעשה בכוונה הכנסה מרה"ר לרה"י אם יעשה הנחה כי אורחיה יעשה שבות גמור בידים. ע"כ ברור כדברי הגז"ל דצריך לעשות הנחה כלאח"י

אם אמנם לע"ד י"ל דאף אם עמד ברה"ר קודם שנזכר לא יהי' אח"כ הכנסה מרה"ר לרה"י דאע"ג דהנחת גופו כהנחת חפץ היי"ד ביודע שיש אצלו חפץ. וברצון נפשו עומד עם החפץ אז בטל החפץ אל האדם והנחת גופו כהנחת חפץ דמי אבל בלא ידע כלל שיש אצלו חפץ ל"א הנח"ג כהנח"ח דמי וחילי דהרי חזינן דבגמ' נסתפקו בזה אם עקירת גופו כעק"ח דמי בשבת (ג'.) וה"ה להנחה כמ"ש התוס'. [ולכאורה קשה למה לא נסתפקו אם הנחת כלי כהנחת חפץ דמי ונפ"מ אם יוציא כלי שגבוה ג"ט ובתוכו אוכלין והניחו ברה"ר דאם הנחת כלי לאו כהנחת אוכלין דמי הי' פטור אף על הכלי כדלקמן (צ"ג:) עיי"ש וע"כ דבכלי פשיטא ליה רק באדם מספקי לי' משום דהאדם אינו בטל אל הרשות כמ"ש הרשב"א והר"ן בפ"ק דשבת] ואף דפשיט לה דכעקירת חפץ דמי י"ל דהיי"ד כשידע שיש אצלו חפץ ונתכוון גם להנחת חפץ משא"כ בזה שלא נתכוון כלל להחפץ. וע' חי' הר"ן שבת (ה'.) שכ' דהא דעומד לכתף ל"ח הנחה היי"ד בהנחת גופו אבל אם מנית החפץ עצמו אף לכתף הוי הנחה עיי"ש הנה דאע"ג דהנחת גופו כהנחת חפץ מ"מ הנחת החפץ עצמו עדיף מיני'. מ"מ מילתא דא סברא בעלמא. ופשוט דאין לסמוך ע"ז להלכה ע"כ ברור דצריך לעשות הנחה כלאחר יד כנלע"ד הקלושה בדינים אלו וי"ר שלא אכשל בדבר הלכה. סימן עז

שאלה. מי שלא כוון בברכת נודה לך עד ועל הכל ומשם ואילך כוון אם יצא יי"ח

תשובה. בשבועות (ל"ח.) רש"י ד"ה הכל מודים וכו' ולא לך הא דהוי פרטא אבל לא לך כללא דלא אשבועה קאי וכו'. ולכאו' ק' דגם בלא לך ולא לך ולא לך אשבועה קאי וצ"ל דבלא לך אי"צ לומר דקאי אשבועה כל שאומר שבועה לא לך ולא לך עצם תיבת ולא לך [אחר שבועה] משמע שבועה לא לך ולא קאי תיבת שבועה ע"ז. אף שאלא שאמר ברישא שבועה ל"ה במשמע ולא לך שבועה. מ"מ עצם תיבת שבועה לא קאי ע"ז רק שהוא גרמא בעלמא שהי' משמעות ולא לך שאחריו. שבועה לא לך. אבל עצם תי' שבועה לא תסוב רק על לא לך קמא וע"כ חשיבי פרטי דכל ולא לך בפ"ע [בהיותו נסמך אל תיבת שבועה אשר בראשונה] משתמע שבועה לא לך. אבל שבועה לא לך לא לך. אין במשמע לא לך השני [הנסמך לשבועה לא לך] שבועה לא לך כמובן. וע"כ כוונתו דתיבת שבועה תסוב בעצם גם על לא לך השני ע"כ חשב כללא כאן דכלן כלולין בתיבה א' של שבועה אשר אמר בראשונה וז"ב. והוא כלל גדול בדקדוק הלשון [ולכאו' י"ל דדוקא בשבועה אמרי' דולא לך פרטי דאין נצרך שיסוב עליו תיבת שבועה בעצם דבלא"ה משתמע שבועה משום דלא גרע מידות אבל בעלמא דלא אתרבי ידות ולא לך שוה עם לא לך. אך בזבחים (ל'.) אי' כן לענין פיגול ובקידשין (מ"ז.) לענין קידושין אף דבריש נדרים מספקא לש"ס אם יש יד לקידושין משמע דלאו דוקא בשבועה כן הוא]

ומזה למדתי דין דמי שלא כוון בבהמ"ז בראש ברכת נודה לך [שפסק בשו"ע הרב ז"ל דכוונה מעכבת בעיקרי הדברים דהיינו ארץ ברית ותורה] עד ועל הכל עדיין יכול לתקן ע"י שיכוון מן ועל הכל אנו מודים לך דקאי על ארץ ברית ותורה ומזון שלפניו יחשוב כאלו אמר בפי' שאנו מודים לך על ארץ ברית ותורה ואע"ג דקימ"ל הרהור לאו כד"ד ומבואר בשבת (קנ"א.) דדבר שהוא רק ברמז דינו כהרהור עיי"ש מ"מ כאן חשוב זה כדיבור שלם בתיבת ועל הכל אחר המפורשים משמעותם בעצמן על כל הדברים שנזכרו מעיקרא וחשוב כמכוון בשעת הזכרת דברים אלו בפירוש

ולולא הקדמה הנ"ל הי' מקום לומר דעצם תיבות ועל הכל אין משמעותן ארץ וברית ותורה רק בצירוף דבריו הקדומים ואז הרי לא נתכוון. אבל להנ"ל תיבות ועל הכל עצמן אחר אמירות דברים הנ"ל מתפרשים כן וא"כ חשיב שנתכוון בשעת אמירתן ממש ודו"ק

אגב נלענ"ד לחדש דמי שלא כוון בארץ [דעיקר חיוב כוונה על ארץ כמ"ש הרב ז"ל סי' קפ"ה] רק בברית ותורה חשיב כאלו כוון בארץ וראי' לזה ממש"כ הר"ש משנץ על תוס' דמי שלומד מס' מגילה מקיים מצות זכירת מעשה עמלק הנה דאע"ג דאין נזהר שם במקום שלומד מעשה עמלק רק כיון שהמס' נוסדה על מעשה המן מזרע עמלק ימ"ש חשוב כזכירת מעשה עמלק ה"נ כשמזכיר ברית ותורה שבשכרם זכו לארץ כמ"ש רש"י ברכות (מ"ח:) תשיב כאלו הזכיר ארץ

ונלע"ד ראי' לזה מסדר ההגדה בארבעה בנים דיברה תורה [היינו שנתחלקה מצות סיפור יצי"מ בד' אופנים לפי שאלת הבנים] ולחכם משיבין כהלכת הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הנה דבלימוד ה' פסח מקיים מצות סיפור יצי"מ והוא דומה לדברי ר"ש משנץ דבלימוד מס' מגלה מקיים זכירת עמלק ימ"ש. וכעי"ז כ' הטור או"ח סי' תפ"א בשם תוספתא מצוה לעסוק בה' הפסח וביצ"מ כל הלילה הנה השוה שניהם וכללן כא' הלכות הפסח ויצי"מ משמע דבשניהם מקיימין המצוה (וכבר הדפיס מחבר א' בשם עצמו דבר זה אחרי שראה אותו בחידושיי והפך ובלבל הדברים)]

ובהאי ענינא מסופקני לדיעות דאם לא כוון בברכת הארץ לא יצא. איך הדין אם כוון אח"כ בברכת בונה ירושלים כי שם ג"כ נזכר בהמ"ק ועל הבית הגדול והק' שנקרא שמך עליו. שהוא שורש קדושת א"י ושורש לכל עשר קדושות אפשר דחשיב כאילו כוון בארץ ומסתברא דיצא. ע"כ נכון מי שבדיעבד לא כוון בברכת הארץ יכוון בכל ברכת בונה ירושלים ויתקן מה שעוות בשלילת כוונה בברכת הארץ: סימן עח. לאהובי ותלמידי החו"ב מ' ישכר נ"י לעווענטאל

על דבר איטר שעושה כל מעשיו בשמאל וגם עברית כותב בשמאל אך פולנית הרגיל עצמו לכתוב בימין מחמת שנכתב משמאל לימין ועברית אינו יכל להרגיל