ארץ צבי (פרומר) א קצג

שכ"א בפ"ע היתר גמור יהי' נעשה חיוב הרי היתר והיתר הוא זה כוונת ר' יוחנן, ור"ל מודה לסברא הנ"ל דא"א דב' היתרים יצטרפו להעשות איסור, אך דס"ל דדוקא כשאוכל שיעור שלם אז כל חלק ממנו איסור מה"ת ושפיר חשיב איסור ואיסור ומצטרפין לחיוב אבל כשאינו אוכל רק ח"ש לבד מותר מה"ת, ועל יסוד זה בנוי הירושלמי פ"ח דתרומות דמודה ר"ל בעתיד להשלים] וא"כ שפיר הוי מתעסק באותו ח"ש קמא דלפי דעתו ל"ה עליו אפי' שם חצי מלאכה ולפי האמת הוא חצי מלאכה עכ"פ, אבל במידי דח"ש אסור דבין יגמור בין לא יגמור אותו חצי גרוגרות אינו לא פחות ולא יותר מחצ"ש וא"כ לאו מתעסק הוא כלל, וכ"ז בקצר חצ"ג ונמלך וקצר עוד כחצ"ג, אבל בסבור חצי גרוגרות וקצר כגרוגרות שפיר הוי מתעסק דלפי דעתו אינו רק חצ"ש ולפי האמת הוא שיעור שלם וז"ב בס"ד, ולפ"ז לק"מ קושי' הנ"ל דלאביי דמוקי לה דטעי בשיעורין ע"כ צריך לפרש שסבור למשל דצריך שני גרוגרות בכל מלאכה והוא לא עשה אלא כגרוגרות וא"כ לרבא שפיר הוי מתעסק דלפי דעתו הוי רק ח"ש ולפי האמת הוא שיעור שלם ודומה לנתכוון לחתוך תלוש ונמצא מחובר וכן ח"ש לגבי שיעור שלם כמבואר בירושלמי סו"פ הזורק הנ"ל ולאביי ניחא דלאביי אפי' נתכוון לחתוך תלוש וחתך מחובר חייב כדאי' שם לפני זה אבל לרבא ק' ונתיישבו דברי אבני נזר

ויראה לי דדבר זה אם צריך גם בשאר מלאכות שיהי' נעשה משעה ראשונה לכך או לא דבשו"ת הרי"מ (סי' ג') נקיט בפשיטות דבשאר מלאכות לא בעינן משעה ראשונה לכך וכן ראיתי באגודת אזוב ה' שופר מחודש י"ז נקיט בפשיטות כן עיי"ש ובאגלי טל מלאכת לש וכן באבנ"ז (סי' קפ"ז) נקיט בפשיטות להיפך ונלע"ד דאלו ואלו דא"ח הן ותליא בפלוגתא דרש"י ותוס' ריש פ"ד דר"ה אם גם במעביר ד"א ברה"ר בעינן עקירה משעה ראשונה לכך, ולרש"י לא בעינן במעביר עקירה משעה ראשונה לכך כמ"ש ביום תרועה שם ואע"ג דמעביר ב' אמות ברה"ר אין בו משום ח"ש כמבואר להדי' בר"פ מי שהחשיך, וע"כ דלאו כללא הוא בכל המלאכות רק בהוצאה וא"כ י"ל כמש"ל דדוקא במפנה חפציו מזוית לזוית שהי' דעתו לחזור ולהניחן ברה"י ולבטל עקירתו הוא דפטור אבל לא במתעסק הכל כמש"ל, **(ויש לדחות דלעולם בעי' בכל המלאכות מחשבה משע"ר לכך ושאני מעביר דל"ה במשכן רק הלכתא גמירי לה ומלאכת מחשבת ממשכן ילפי' כמ"ש רש"י חגיגה (י:) ע"כ מעביר דל"ה במשכן ל"צ מחשבת, ובדברי חיים פ' ויצא כ' דבמעביר ל"ב צריכה לגופה עיי"ש ונלע"ד שהוא מטעם הנ"ל, ואם כנים הדברים יש ליישב בזה קו' רש"י ותוס' למה נקיט בכ"מ גזירה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ולמה לא נקיט שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר, ולהנ"ל דבהוצאה דבעינן מחשבת כשמוציא שופר ולולב לרה"ר בשוגג ל"ח מחשבת דהוי מחשבה בטעות כיון דכל הוצאתו כדי לקיים רצון קונו והרי ל"ח חמיר מעשה כפ"ק דיבמות לואם מוציא מרה"י לרה"ר קלקולו יתר על תיקונו ולא דמי לכל שוגג דל"ח טעות דהתם הוצאתו לצורך עצמו ע"כ אף דא ידע מאיסור שבת ל"ח טעות וכעי"ז דעת פוסקים דהמקדש חייבי לאוין שלא הכיר בהם ל"ח טעות, אבל בנ"ד דעיקר הוצאתו לקיים מצוה א"כ אילו הוי ידע שעושה עבירה בודאי ל"ה מוציא ע"כ הוי בטעות ול"ח מלאכת מחשבת וליכא איסור כלל, ע"כ נקיט שמא יעבירנו ובמעביר ל"ב מחשבת כאמור:)** אמנם דעת התוס' דגם במעביר בעינן עקירה משע"ר לכך ס"ל דגם בשאר מלאכות הדין כן, ולעיל כתבתי דגם התוס' ס"ל דוקא במוציא שייך דין זה אך דס"ל כבעהמ"א ור"ן דגם מעביר מצד מוציא הוא

אמנם הלום ראיתי אחרי רואי בס' אבני נזר הנ"ל דעת מרן זצ"ל דבכל המלאכות שייך דין זה, דבעינן משעה ראשונה לכך בודאי גם דבריו דברי אלקים חיים הן ע"כ נראה לומר דהתוס' ס"ל כן. ובזה תלוי ג"כ פלוגתת המג"א והדג"מ (סי' רס"ו) כמו שנתבאר בס"ד

והנה בירושלמי רפ"ק דשבת ר"י בשם ר' יוחנן המוציא אינו חייב עד שיניח וכו' ר' זעירא בעי עד שיטול ע"מ להניח נטל לאכול ונמלך להניח לא הוי חייב ולכאורה ק' לפמש"כ התוס' שבת (י"א.) ובכ"מ לענין אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב דבליעתו היינו הנחתו כמו בהוציא דיו וכתבו כשהוא מהלך חייב דכתיבתו היינו הנחתו וא"כ גם בנטל לאכול הרי נטל להניח, וי"ל דהפירוש שנטל לאכול פחות פחות מכשיעור גרוגרות וא"כ הוי כהוציא ח"ג והניחה ונשרפה וחזר והוציא ח"ג דפטור דלא חזו לאיצטרופי וה"נ בנטל לאכול דרך הילוכו פחות פחות מכגרוגרות הרי לא הי' דעתו לעשות הנחה ולרש"י עירובין (צ"ט:) דל"א בליעתו היא הנחתו ע' תוס' עירובין (כ'.) בלא"ה ניחא, סו"ס שמענו מירושלמי הזה עוד חידוש דאפי' הי' דעתו משעה ראשונה ע"ד להוציא כל שלא הי' דעתו להניח ג"כ פטור, ולא ראיתי בפוסקים שיביאו דין זה, וכאן ל"ש סברתי הנ"ל דהוי כוונה להיפך שבטל עקירה כשיחזור ויניח ברה"י, והרי כאן ל"ש זה דהרי דעתו להוציא לרה"ר, וכיון דטעמא לאו משום זה שוב יש ראי' להתוס' דה"ה במעביר בעי' עקירה משע"ר לכך, וה"ה בשאר מלאכות כדברי אבני נזר הנ"ל, אך ק"ק לפמש"כ באבני נזר הנ"ל דהיכא דח"ש אסור מה"ת חשיב עקירה משעה ראשונה לכך, וכאן הרי הי' כוונתו לעשות הנחה לח"ג כמו שפירשתי לעיל שהי' דעתו לאכול פחות פחות מגרוגרות והרי להוציא ח"ג ג"כ אסור מה"ת מצד ח"ש וכיון שהי' דעתו לעשות מלאכת ח"ש שוב יחשב עקירה משעה ראשונה לכך, אך לפמש"כ לעיל א"ש דבשלמא בטוחן חצי גרוגרות ונמלך אח"כ לטחון עוד חצ"ג שפיר חייב דל"ח מתעסק כלל ממנ"פ, דח"ג ראשון בין לפי דעתו בין לפי האמת אינו רק ח"ש מלאכה, וח"ג אחרון הרי עשה בכוונה גמורה להשלים שיעור גרוגרות, וכ"ז התם שעושה כל ח"ג בפ"ע וכה"ג בנ"ד אם הי' מוציא ח"ג ע"ד שלא להוציא יותר והניחה וחזר והוציא ח"ג אחר שפיר הי' חשיב עקירה משע"ר לכך וחייב, אבל בנדון הירושלמי שהוציא גרוגרות שלם ע"ד לעשות ההנחה פחות פחות מכשיעור באכילתו א"כ לפי דעתו לא יהי' בכל הגרוגרות הזה איסור שלם ולפי האמת הוא איסור שלם של שיעור גרוגרות ודומה ממש לירושלמי סוף הזורק הנ"ל בקצר חצ"ג ונמצא כגרוגרות פטור משום מתעסק וז"ב בס"ד

ומ"מ אין זה סתירה לדעת רש"י די"ל דכיון דלא הובא דין זה בש"ס דילן רק במפנה חפציו מזוית לזוית י"ל דהש"ס דילן לית לי' הא דבעינן ע"ד להניח בפרט שגם בירושלמי אין ברור שכן הדין דיל"פ ר' זעירא בעי לשון איבעי' [לא לשון מצריך] עד שיטול ע"מ להניח היינו שנסתפק בזה אם בעינן גם ע"מ להניח או לא ולא איפשטא ומה"ט לא הובא דין זה ברמב"ם דכיון דבש"ס דילן לא הובא כלל ובש"ס ירושלמי ג"כ לא החליט הדבר להלכה ברורה

והנה מקום אתי לומר דאף לדעת התוס' ואבני נזר הנ"ל דגם בשאר מלאכות בעינן עקירה משעה ראשונה לכך מ"מ בשכח והוציא לרה"ר ונזכר באמצע הילוכו אסור לו מה"ת לעשות הנחה וכדעת הדגול מרבבה