ארץ צבי (פרומר) א קצב

אחר, אבל היכא דאפשר ראוי לחוש לשיטת התוס' ולחזור לאותו רה"י שהוציא משם

כ"ז כתבתי לדעת הדגול מרבבה, עתה נתנה ראש ונשובה לדברי המג"א (סי' רס"ו סק"י) הנתנין למעלה אשר גם בשו"ע הרב ז"ל פסק כדבריו (וכן נראה דעת מחה"ש ופמ"ג שפירשו דברי המג"א ולא השיגו עליו] והדגול מרבבה תמה ע"ז דאיך אפשר לומר דהמוציא בשבת מרה"י לרה"ר יהי' מותר לו לעמוד ברה"ר הרי עי"ז גומר מלאכת הוצאה, ולפי דבריו ז"ל נראה דאפי' בשוכח אצלו חפץ שאין צריך לו כלל ואינו חושש להפסידו מ"א לא יזרקנו ברה"ר רק ילך בחזרה לרה"י, ודעת המג"א נראה כמ"ש הנפש חיה דבכל שוכח חשיב שלא הי' עקירה משעה ראשונה לכך ואפילו יגמור ליכא מלאכת הוצאה מדאורייתא, ואף דלעיל כתבתי דדוקא מפנה חפציו מזוית לזוית שהי' כוונתו להניח ברה"י פטור של"ה עקירה משע"ר לכך דחשיב כוונה להיפך משא"כ במתעסק גמור ומש"ה לא מצינו בשום מלאכה שיהי' צריך התחלה משעה ראשונה לכך ע"ד לגמור, אמת שהם דברים נכונים וניתנו להאמר וכן נ"ל דעת הדגול מרבבה, מ"מ אינם מוכרחים כאשר יבואר בס"ד

והנה ראיתי לרבינו הגדול זצ"ל בספר אגלי טל מלאכת לש (סק"ב) שכ' דלמאן דמצריך בגיבול ב' דברים נתינת המים וגם גיבול אם מתחלה נתן המים שלא ע"ד לגבל ואח"כ נמלך וגיבל פטור של"ה דעתו משעה ראשונה לכך כמו במפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך והוציאן דפטור משום של"ה עקירה משע"ר לכך

עוד ראיתי באבני נזר (סי' קפ"ז סק"ו) דלדעת המגן אבות דבכותב אות א' ליכא איסור חצי שיעור כיון דמפורש שיעורו במשנה, לפ"ז אם יכתוב אות א' ע"ד שלא לכתוב יותר ונמלך וכתב אות שני פטור שלא הי' כתיבה משעה ראשונה לכך עיי"ש נראה דעתו ז"ל דהעיקר תלוי אם חצ"ש אסור מה"ת או לא, דאם הוא מלאכה שחצ"ש אסור בו לא בעינן התחלת מלאכה משע"ר לכך, ואם חצ"ש מותר הוי כמתעסק בעלמא כשאין דעתו לגמור ואינו חייב רק אם הי' עשיי' משעה ראשונה ע"ד לגמור, מוכח דס"ל ז"ל דבכל המלאכות שייך פטור הנ"ל של"ה דעתו משעה ראשונה לכך, והוא דלא כמו שכתבתי לעיל אליביה דהדג"מ, וא"כ ה"ה במתעסק בתחלת הוצאה דפטור כיון דלא בעינן דוקא כוונה להיפך

איברא דקשה לי ע"ד מרן זצ"ל ואיני כדאי לדון בדבריו הק' בקרקע מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך, דהנה בשבת (ע"ג.) נתכוון לזרוק ב' וזרק ד' אביי אמר חייב ורבא אמר פטור דלא מכוון לזריקה דארבע וכו' תנן אבות מלאכות ארבעים חסר א' וכו' בשלמא לאביי משכחת לה דידע לה איסור מלאכות וקא טעי בשיעורין פירש"י שנתכוון לפחות מכשיעור ועשה כשיעור אלא לרבא דאמר פטור היכי משכחת לה, ולפי דברי אבני נזר הנ"ל דבמידי דח"ש אסור כשנתכוון לח"ש ל"ח מתעסק רק במידי דח"ש מותר חשיב מתעסק א"כ הא משכחת לה בכל המלאכות ואפי' בהוצאה שנתכוון להוציא חצי גרוגרות והוציא כגרוגרות ומ"מ ל"ח מתעסק דאף לפי דעתו שאין בו כשיעור מ"מ ח"ש אסור מה"ת כמ"ש רש"י שבת (ע"ד.) משא"כ נתכוון לזרוק שתים וזרק ד' שפיר הוי מתעסק דבזריקת ב' אמות לית בה משום חצי שיעור דהרי בר"פ מי שהחשיך התירו לטלטל פחות פחות מד' אמות במקום הפסד, וגדולה מזו כ' הרשב"א שבת (דף ט'.) דאפילו איסור דרבנן ליכא במעביר פחות מד"א, ודוקא במעביר פחות פחות מד"א דבכלל מעביר יותר מד"א רק שמפסיק בנתים אסור מדרבנן אבל מעביר פחות מד"א אפי' איסור דרבנן ליכא. ולראב"ד ז"ל גם בכה"ג אסור מדרבנן אבל לכו"ע איסור דאורייתא ליכא משום חצי שיעור וא"כ שפיר הוי מתעסק דלפי דעתו אינו עושה מלאכה כלל אפי' ח"ש. אבל בשיעור כמות דבר שמוציא בזה ודאי ח"ש אסור מה"ת ואם מוציא כחצי גרוגרות דומה לאופה פחות מגרוגרות דח"ש אסור בו מה"ת וא"כ ל"ה מתעסק וצ"ע

שוב נתיישבתי דלא קשה מידי דהנה ראיתי בירושלמי סופ"ק הזורק דאם אמר כחצי גרוגרות אני קוצר וקצר כגרוגרות נמי חשיב מתעסק עיי"ש משמע דאפי' במידי בחצי שיעור אסור בו חשיב מתעסק במכוון לח"ש, שו"ר דכן מבואר להדיא בש"ס דילן שבת (ע"ג.) דלרבא דפוטר בנתכוון לזרוק ב' וזרק ד' ה"ה דפוטר בכל המלאכות בנתכוון לח"ש ועלה בידו כשיעור מדפריך שם ממתני' מ' מלאכות חסר א' וכו' בשלמא לאביי דידע לה באיסור מלאכות וקטעי בשיעורין פירש"י שנתכוון לפחות מכשיעור ועלה בידו כשיעור אלא לרבא דאמר פטור היכי משכח"ל משמע להדיא דלרבא בכל המלאכות כן כשנתכוון לח"ש ועשה כשיעור פטור [וכעי"ז בתוס' ר"ה (כ"ח:) דאם נתכוון לפחות מכשיעור תקיעה ועלתה בידו כשיעור חשיב מתעסק ואינו יוצא אפי' למ"ד מצאצ"כ אך יש לי להעיר מש"ס שבועות (ל"ה:) כתב אלף למד מאלקים אינו נמחק משום דהוא גופי' שם, וקשה לדעת רשב"ץ דשם שלא נתכוון לקדשו נמחק, וכאן הרי לא נתכוון לקדשו בתורת שם של אלף למד לבד רק בתורת חצי שם של אלקים, ואפי' להמח"א החולק על התשב"ץ דלא בעי' כוונה לקדשו לענין איסור מחיקה מ"מ כתב דבעינן שיכתבנו לשם השם שידע שכותב שם וכאן הרי סבור שכ' חצי שם אלקים ולא נתכוון לכתוב שם שלם ודומה ממש לנתכוון לקצור חצי גרוגרות וקצר כגרוגרות וע"כ דגם כוונה לח"ש חשיב כוונה] שוב ראיתי ש"ס שבת (ק"ד:) נתכוון לכתוב אות א' ועלו בידו שתים חייב וזה היפך דברי הירושלמי הנ"ל, והנה בחי' הרמב"ן שבת (ק"ד:) הקשה דהא נתכוון לזרוק שתים וזרק ד' פטור ותי' דשאני הכא דנתכוון לכתוב אותו אות הא' וזה האות עצמו נעשה ב' אבל התם לא נתכוון לזרוק חוץ למקום השתים, לפ"ז גם בהא דירושלמי יש לחלק כן דאם נתכוון לקצור חצ"ג ונמצא גרוגרות חייב, דנתכוון לאותו מקצת, אבל נתכוון לחצ"ג וקצר יותר ממה שרצה פטור דלחצי גרוגרות שני לא נתכוון כלל

אך קשה בהא דשבת (ע"ג.) דפריך לרבא היכא משכח"ל דידע לה לשבת והו"ל לשנויי נמי דטעי בשעורין אלא שעלה בידו כשיעור באותו המקצת שרצה לעשות וזה חייב גם לרבא וצע"ק, וא"כ קשה לכאורה דיצטרך בכל המלאכות ע"ד לגמור, אך לק"מ דכשקוצר חצי גרוגרות אף של"ה דעתו לגמור ונמלך וגמר כגרוגרות מ"מ ל"ח מתעסק בח"ש דסו"ס אינו אלא חצי שיעור בעצמותו בין יגמור בין לא יגמור וכיון שנתכוון לחצ"ש הרי נתכוון למה שהוא באמת, אבל בכותב אות א' שלא ע"ד לגמור אין אות זה אפי' חצ"ש מלאכה כיון דבכתיבה ח"ש מותר, ולפי האמת דגומר וכותב עוד אות א' אגלאי למפרע דגם חצ"ש קמא הוי חצ"ש ואסור מה"ת כדאיתא בירושלמי פ"ח דתרומות מודה ר"ל בעתיד להשלים עיי"ש והיינו דדוקא ח"ש לבדו אינו אסור מה"ת לר"ל אבל כשאוכל שיעור שלם כל ח"ש ממנו יש בו איסור מה"ת דהוא חלק מאיסור שלם [ובמקום אחר פירשתי דברי ר"י ר"פ יוהכ"פ דחצי שיעור אסור מה"ת דחזי לאצטרופי דאין זה סיבה לשיהי' ח"ש אסור רק ראיה דכיון דחזינן דאם מצרף לו עוד ח"ש חייב עליו מינה דגם ח"ש אסור הוא ממילא אתי שפיר דבהצטרפות ב' חצאי שיעור נעשה איסור שלם לחייב עליו, אבל אם ח"ש הי' מותר מה"ת איך אפשר שבהצטרף ב' חצאי שיעור