ארץ צבי (פרומר) א קצ

לזויות דהי' מחשבתו לחזור ולהניחו ברה"י וזה חשיב כמחשבה להיפך לגבי עקירה דעיקר גדר עקירה יש ללמוד מדברי חי' הר"ן שבת (ח'.) סוגי' דכוורת לענין הנחה דעיקר גדרו להתבטל אל הרשות ומינה דעקירה היינו שיתבטל התבטלותו אל הרשות שהי' בו, וכן מבואר בראב"ד הובא ברמב"ן שבת (ח':) גבי זירזא דקני דעקירת הרשות הוי עקירה עיי"ש ביותר ביאור בשט"מ כתובות (ל"א:) עיי"ש, וכ"מ גם ברן ע"ז (ט"ו) במה שהק' על הרשב"א שחידש חידוש עצום דלאו דמחמר שייך גם בחצר ותמה הר"ן דבר"פ מי שהחשיך מבואר דלענין מחמר בעי' עקירה והנחה ומה שייך עקירה והנחה בחצר עיי"ש והיינו הר"ן לטעמי' בסוגי' דכוורת דעיקר גדר עקירה שיעקר התבטלותו אל הרשות שהוא בו והנחה ברשות אחר שיתבטל לבטל האחר, אבל כשעוקר ובאותו רשות מניח ל"ח נעקר מן הרשות, כיון שחוזר ומניחו באותו רשות [ואע"ג דגם במעביר ד"א בעינן עקירה והנחה אף שהוא באותו רשות זה לא קשה דכבר כ' בעל המאור ור"ן פ' כלל גדול דאיסור מעביר מצד מוציא דד"א קונות לו והוי כמוציא מרה"י לרה"ר וא"כ חשיב גם מעביר כמוציא מרשות לרשות] ונחזור לנ"ד דמה"ט כשמפנה חפצים מזויות לזויות הוי מחשבה להיפך לגבי עקירה דעיקר גדר עקירה לעקור התבטלותו אל הרשות וזה דעתו לחזור ולהניחו באותו רשות וא"כ דעתו לחזור ולבטלו אל הרשות כמ"ש החי' הר"ן הנ"ל גדר הנחה וא"כ דעתו שישאר בטל אל הרשות וזה היפך העקירה וכיון דכוונתי להיפך ע"כ ל"מ מה שבסוף הוי מחשבת כיון דמעיקרא הי' כוונתו להיפך הא למה זה דומה אם יכתוב ג' אותיות השם בפי' שלא לשמה ואות ד' לשמה בודאי ל"מ אף לדעת הסוברים דסגי לשמה בגמר כתיבת השם. ומש"ה לא מצינו זה במלאכה אחרת כגון כותב אות א' ונמלך וכ' אות ב' דאף דמעיקרא ל"ה דעתו לב' אותיות מ"מ ל"ה כוונתו להיפך לענין כתיבת אות א' ע"כ סגי בכוונה בשעת גמר המלאכה וכן בכל המלאכות משא"כ במפנה מזוית לזוית דהי' בהתחלתו כוונה להיפך ומצינו דוגמא לזה בחי' ריטב"א שבת (ק"ו.) דאף למ"ד מקלקל בחבורה חייב אף דליכא צורך כלל מ"מ מלא כה שאין צריכה לגופה פטור כיון דעושה לצורך אחר מתבטל המלאכה שבו אל אותו צורך ע"כ פטור משא"כ במקלקל שאין בו צורך כלל חייב עיי"ש הנה דמכוון לצורך אחר גרע משלא לצורך כלל

[ומה דרש"י ז"ל ס"ל דבמעביר ל"ב עקירה משעה ראשונה לכך משום דס"ל דמעביר ד"א ברה"ר כיון שהוא באותו רשות א"כ לעולם חשיב העקירה בכוונה להיפך לחזור ולבטלו לרה"ר בהנחה וכך דרך הכשרו ע"כ ל"ב בזה עקירה משע"ר לכך והתוס' ברפ"ד דר"ה דס"ל גם במעביר בעינן עקירה משע"ר לכך ס"ל כמ"ש לעיל בשם בעה"מ ור"ן דגם חיוב מעביר משום מוציא הוא א"כ כשדעתו להניח בסוף ד' אין זה מחשבה להיפך להעקירה ע"כ בדעתו להניחו בתוך ד' שוב פטור דל"ה עקירה משע"ר לכך כמו בצותיא] ומש"ה בכתובות (ל"א.) דהיכא דל"ה עקירה משע"ר לכך ל"א קילב"מ דלא דמי לשוגגין דכאן איכא כוונה להיפך, וגם לענין הדרש דמקשי' מכה אדם למכה בהמה מה מכה בהמה לא חילקת בו בין שוגג למזיד לחייבו ממון וכו' י"ל דלענין כוונה להיפך ל"ש לדרוש כן דאדרבא מצינו חילוק גם לענין מכה בהמה בין כוונה להזיק לכוונה להיפך והוא בעבד [דדומה לחמור ודומה למכה בהמה] דכתבו התוס' ב"ק (כ"ו:) ד"ה לענין עבד דלרבנן דרשב"ג דקיי"ל כוותייהו היכא דמפיל שן או עין עבדו במתעסק יצא לחירות אבל בהושיט ידי במעי שפחה לטובתה [דהוא כוונה להיפך לגבי נ"ק] וסימא עובר שבמיעי' פטור, הנה מצינו חילוק במכה בהמה בין מכוון להיזק למכוון להיפך, ובלא"ה לאו לכל מילי מקשינן מכה אדם למכה בהמה רק דומי' דחייבי מיתות שוגגין כמבואר בתוס' ב"ק (ל"ה:) שם ובתוס' סנהדרין (ע"ח:) ואף לרש"י דגם במקלקל שייך קילב"מ היינו ג"כ משום דדומה לחייבי מיתות שוגגין כאשר דיבר בקדשו באבני נזר (סי' קכ"ו סק"ז) עיי"ש ממילא בלא הי' עקירה משע"ר לכך דל"ד לחייבי מיתות שוגגין דהפטור מחמת דכוונתו להיפך ע"כ ל"א בזה קילב"מ, אבל במתעסק לגמרי דליכא כוונה להיפך צדקו דברי הגאון רעק"א ז"ל דאמרי' קילב"מ דדומה לחייבי מבי"ש

ולפי האמור צדקו דברי הדג"מ דדוקא במפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם להוציאם פטור אבל מתעסק גמור בתחלתו שלא ידע שיש אצלו חפץ ובסוף נזכר ועושה הנחה בכוונה עובר איסור דאורייתא דסגי במחשבתו בשעת גמר מלאכה שיחשב כאלו עשה כל המלאכה בכוונה ומחשבה

ונלע"ד עוד סמך לדברינו דהנה רעק"א (סי' ח') חידש דמתעסק לא אמעיט רק מחטאת אבל איסור דאורייתא יש בו ומצווין להפרישו, והנה בריש שבת (ג') שניהם פטורין והא איתעבידא מלאכה מבינייהו ופירשו התוס' דהקושי' על השני שגמר המלאכה שיתחייב ומשני דכתיב בעשותה יחיד שעשאה חייב שנים שעשאוה פטורין, העושה את כילה ולא העושה מקצתה עיי"ש וכיון של"ה עקירה משע"ר לכך מ"מ הרי עשה מלאכה שלימה דגם העקירה שם מלאכה עלי' כדברי הגרעק"א הנ"ל וא"כ שפיר חשיב יחיד שעשאה ושוב אף דא"א לחייבו על ההתחלה משום מתעסק מ"מ כיון דאינו בכלל המיעוט דשנים שעשאו שוב ק' דיתחייב על הגמר גרידא כמ"ש התוס' על קו' הש"ס כאמור, אבל לפמש"כ דכאן גרע ממתעסק ואין שם מלאכה עלי' כלל על העקירה שפיר הוי בכלל המיעוט דהעושה מקצתה דהעקירה כמאן דליתא דמיא כיין דאין שם מלאכה עלי' ודומה לעקר בחול והניח בשבת דפטור כמ"ש רש"י (ג':) דדומה לשנים שעשאו, אבל במתעסק גמור התחלתו ומזיד בסופה שפיר י"ל דהוי **(ולא חשיב מתעסק אך בירושלמי פ"ג דר"ה ה"ג הובא בר"ן ורא"ש פ"ד דר"ה על המשנה דתקע בראשונה ומשך בשני' כשתים מבואר להדי' דאם מקצת תקיעה במתעסק אף דבשאר מכוון מ"מ אותו מקצת תקיעה פסול עיי"ש וכן מבואר בברכות (י"ב:) גבי פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא דל"מ כוונה בשעת גמר הברכה

ויש לחלק דאע"ג דלענין מתעסק ל"מ מחשבה בסופה לבד מ"מ לענין מלאכת מחשבת מהני [וברש"י שבת (ה') דטעם מפנה חפציו מזויות לזויות וכו' הוא מצד מלאכת מחשבת] דהא דבעי' מלאכת מחשבת בשבת ממשכן גמרי' כמ"ש רש"י חגיגה (יוד:) ובירושלמי דבמלאכת המשכן בעי' לשמה והוא ג"כ מצד מחשבת וע"כ שפיר יש ללמוד מלשמה האמור בפוסקים דמועיל בגמר כתיבת השם דכה"ג חשיב מלאכת מחשבת, וע' ריטב"א סוכה (ט:) דמה דבעי' בסת"ם לשמה הוא משום דדומה לקדשים ועיי' בהקדמת ס' הטהור אגלי טל דמייתי פלוגתא בהא דילפי' שבת ממלאכת המשכן אם היינו מבנין המשכן או מהקרבנות עיי"ש וכיון דבין בנין המשכן בין הקרבנות בעי' לשמן והריטב"א דימה דין כתיבת סת"ם ג"כ לקרבנות שפיר יש ללמוד מלאכת מחשבת דשבת מלשמה דס"ת ודו"ק:)**