ארץ צבי (פרומר) א קפה

להתיר מפני היזק רבים] והנה כבר הקשה בשו"ת הרי"מ הנ"ל למה יהי' אסור לספות לקטן מלאכה הא כל מעשה קטן כמתעסק וגדול בה"ג לא מחייב, אך י"ל כיון דמתעסק יש בי איסור תורה כהפנ"י הנ"ל, ע"כ מפאת איסור זה ג"כ אסור לספות לקטן בידים, ולפ"ז ל"ש זה רק בשאר מלאכות דבמרה נצטוו ואז ל"ה צריך מחשבת, משא"כ בהוצאה דאתחומין לא איפקיד ופירשו התוס' לקמן (פ"ו) דהייני הוצאה ולא נצטוו רק במ"ת, ונצטוו תיכף דומי' דמלאכת המשכן דכה"ת הי' כתובה בין השיטין של הלוחות כמ"ש בירושלמי פ"ג דשקלים וא"כ גם מניה לעשות משכן הי' כתוב בין השיטין דלוחות ושצריך שיהי' מחשבת, ותו דכל הדברות שנאמרו בסיני נתפרשו אח"כ במשך מ' שנה שהי' ישראל במדבר ונתפרש אח"כ דבעינן מלאכת מחשבת, וא"כ מתעסק לית בה איסור תורה כלל בהוצאה, ע"כ ליכא גם בהוצאה כלל איסור דלהזהיר גדולים על הקטנים והא דמבואר ביבמות (קי"ד) דגם בהוצאה אסור לספות לקטן י"ל דאתי' כמ"ד אתחומין נמי איפקיד דלקמן (פ"ו) פליגי בזה, אבל למ"ד אתחומין לא איפקיד י"ל דבהוצאה ליכא איסור דלהזהיר גדולים על הקטנים כנלענ"ד נכון

ונשוב לנ"ד מה שהעולם מקילין להוציא בש"ק ע"י קטן ונראה עוד [לפמ"ש לעיל דבהוצאה האדם עצמו היא חלק מה מהמלאכה] כיון דהקטן עצמו אינו מוזהר על השבת ואם עושה אין ב"ד מצויין להפרישו כל שאין עושה ע"ד אביו ומ"מ אסור להאכילו בידים כיין דאצל גדול הוא איסור אף דהקטן אינו מצויה מ"מ חשיב עצם המעשה מעשה איסור כהא דאיתא ברכות (נ"ג.) דנכרי שהדליק נר בשבת ל"ח נר ששבת כיון דאיתו מעשה אסור לישראל הכא נמי כיון דאצל גדול הוא עבירה גם קטן אסור להאכילו ואף דאינו מצווה מ"מ עצם המעשה עבירה נחשבת וכעי"ז מבואר ברמב"ם פ"ג מה' מילה ה"ז לענין מצוה רוק ותשכח יידיעת ההפכים א' היא] וכל זה כשהקטן עושה דבר זה עצמו שהגדול מוזהר עליו וכ"ז בכל המלאכות שהמלאכה מחמת החפץ המתפעל לבד והחפץ מתפעל מכח מעשה הקטן ממש כמי ממעשה הגדול והגע בעצמך קטן המעמיד קדרה על האיר הרי התבשיל מתבשל מחמת העמדתו ממש כמו מחמת העמדת גדיל ע"כ חשוב מלאכת עבירה אף בקטן שאינו מצווה על השבת כנ"ל בנכרי והתם יותר רבותא דנכרי ששבת חייב מיתה ואדרבא רצין התורה שלא ישבות מ"מ חשיב מלאכת עבירה **(אך במק"א כתבתי דהא דברכות (נ"ג) בנכרי שהדליק דחשיב נר שלא שבת היינו משום דהבערה ללאו יצאת ואין עלי' שם מלאכה כמ"ש תוס' פסחים (ה:) ע"כ לא נפיק הנכרי בזה עדיין מכלל נר ששבת דבמידי דאינו מלאכה ליטא עשה דשבתון כמ"ש בהקדמת ס' הבהיר אגלי טל וכיון דליכא בזה עשה דשבתון ממילא אף כשעושה דב"ז עדיין חשיב שובת ולא מקיים בזה לאו דלא ישבותו ע"כ חשיב מלאכת עבירה אבל אם נכרי עושה מלאכה אחרת בשבת ל"ח מלאכת עבירה כיין דאצלו אדרבא הוא מציה ודימה לנר שהדליק לחי' דחשיב נר ששבת כיון דאדרבה הוא מצוה לחלל שבת עבור חשיב"ס כנלע"ד והוא נכון

אך ק' לדעת רמב"ם שפ' כר"ן הבערה לחלק יצאת מ"מ פ' דנכרי שהדליק את הנר ל"ח נר ששבת ממלאכת עבירה וא"כ שוב ק' מ"ש מדליק לחי' ולחולה דחשיב נר ששבת ומ"ש גוי המדליק דלא חשיב נר ששבת ונלע"ד לפ"מ דאמרי' בב"ק (ל"ח.) ראה ויתר גוים ראה ז' מצוות שנצטוו ב"נ ולא קיימום עמד והתירן וכו' שאין מקבלים עליהם שכר כמצווה ועושה כו' וזה החילוק בין נר שהדליק לצורך חשיב"ס שהיא מצוה גמורה להציל את הנפש משא"כ נכרי שהדליק אף דאם לא יעשה מלאכה חיי"מ מו"מ כשעושה מלאכה ל"ח מצוה דעמד והתירן כנלע"ד:)** כש"כ קטן דאף דאין מצוו' על השבת מ"מ חשיב עבירה] משא"כ במלאכת הוצאה דאין האיסור ביציאת החפץ לבד רק בצירוף האדם היינא וכיון דקטן אינו מוזהר על השבת התורה לא דיברה מקטנים א"כ קרא דאל יצא איש ממקומו קאי רק אגדול שלא יצא ממקומו עם החפץ וא"כ קטן המוציא חפץ אין המלאכה נעשית כלל באופן שנעשית בגדול דהרי חסר חלק מן המלאכה דהיינו יציאת אדם גדול בשלמא בשאר מלאכה אף דקטן אינו מצווה ע"ז מ"מ עושה אותה מלאכה שהגדול מוזהר עלי' משא"כ כאן אינו עושה כלל מה שהגדול מוזהר עליו דהגדול אינו מוזהר רק על יציאת אדם גדול בצירוף החפץ וזה אינו נעשה ע"י הוצאת קטן כלל ע"כ במלאכת הוצאה מותר להאכילו בידים כיון דאין המלאכה נעשית כלל ע"י קטן כמו שנעשית ע"י גדול ודוק היטב

והא דיבמות (קי"ד.) דלמ"ד קטן או"נ ב"ד מצווין להפרישו ה"ה דצריך להפרישו ממלאכת הוצאה אין סתירה לדבריי דסברתי הנ"ל תליא בזה עצמו אם ב"ד מצווין להפרישו או לא דלמ"ד קטן או"נ ב"ד מ"ל ס"ל דמעשה הקטן בעצמו הוא מעשה איסור רק דאינו נענש משום דרחמנא חס עלי' כדאי' סנהדרין (נ"ה:) ולא בעבור שהוא עבירה אצל גדול רק קטן עצמו ג"כ נצטוו' ע"ז ומה דכתי' בתורה אל יצא איש ממקומו גם קטן בכלל כמו דכה"ת גם לקטן נאמרה למ"ד סנהדרין (נ"ה:) קטן ב"ח ורחמנא חם עלי' ומה"ט חשיב תקלה עיי"ש (והא דכתי' אל יצא איש דמשמע למעוטי קטן היינו מעונש אבל בכלל האיסור גם קטן איתנייה כמו דאי' בכה"ת להך סוגי' דסנהדרין] אבל למה דקיי"ל קטן או"נ אין ב"ד מ"ל וע"כ דל"ח תקלה אצל קטן כלל דאינו בכלל הצווי רק גזה"כ דאסור להאכילו בידים וכעי"ז מצאנו בג"ת דאף דאינו מוזהר על השבת מ"מ אסור מה"ת לומר לו לעשות מלאכה לישראל ולדיעה א' (בסי' ד"ש ס"א) אפי' לא קיבל עליו ז' מצוות כל שהוא עבד ישראל אסור לומר לו לעשות מלאכה בשבת אף דהוא נכרי גמור לכ"ד ול"ח תקלה אצלו דנכרי ששבת חיי"מ מ"מ אסור לישראל לומר לו לעשות מלאכה עבורו בשבת וכן בקטן בכל איסורין אף דעצם עשיית הקטן אינו הקלה ולא עבירה מ"מ אסור לגדול להאכילו בידים וכ"ז בכל איסורין משא"כ במלאכת הוצאה דאין האיסור רק בצירוף האדם והתורה הרי לא דיברה רק מגדולים וא"כ קרא דאל יצא לא קאי רק על גדול שלא יצא עם החפץ ממילא זה גדר מלאכת הוצאה יציאת גדול עם החפץ וא"כ קטן המוציא חפץ אינו עושה כלל אותה מלאכה שהגדול עושה ע"כ בזה מותר להאכילו בידים ודוק כנלע"ד ללמד זכות על מנהג ישראל, והוא ישר בס"ד

ולכאורה יש ללמוד עוד זכות ע"פ הנ"ל על מה שנוהגין להוציא בש"ק ע"י נכרי כמו שהעיד הרמ"א ז"ל (סי' שכ"ה ס"י) דנוהגין לומר לנכרי להביא שכר או שאר דברים דרך כרמלית [ובד"מ שם כ' יותר דמקילין גם דרך רה"ר ומש"כ ברמ"א דרך כרמלית היינו משום דיש סוברין דאין לנו היום רה"ר אבל באמת מקילין גם דרך רה"ר] ואע"פ שיש להחמיר אין למחות בידם וכ' האחרונים הא דיש להחמיר משום דאין מתירין רק שבות דשבות במקום מצוה גמורה וכאן ליכא מצוה גמורה, ונלע"ד דלכאורה ק' למה אין מתירין לעולם שבות דאמירה