ארץ צבי (פרומר) א קפא

וראי' לזה מרא"ש נדרים (נ"ב.) בשם ירושלמי לענין קונמות דחשיב יש לו מתירין ופריך דחכם עוקר נדר מעיקרו ומשני אין עוקרו אלא מכאן ולהבא נלע"ד הפירוש ג"כ כנ"ל דההיתר בפועל הוא מכאן ולהבא

ובזה מובן הא דמועיל התראה בשעת ביטול העשה כיון דאז חל העבירה למפרע ואז חל העבירה בפועל וההתראה הוא לפעול חיוב בפועל ע"כ אז הוא דבר בעתו בשעת חלות העבירה בפועל שיהי' חלות החיוב ג"כ בפועל וככה י"ל לענין מצוה וד"ל]

ומצינו כזה דמדמים מצוה לעבירה בר"ה (כ"ח.) לענין כפאו ואכל מצה יצא פירש"י והר"ן שכן נהנה כמו במתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה, ובגמ' אמרי' רק דרך צריכותא אבל הרמב"ם פוסק כן אליבא דאמת כמ"ש הה"מ, וכעי"ז מצינו באו"ח (סי' תנ"ג) דכמו דס"ל להפוסקים באיסורין דע"י טעם כעיקר נהפך ההיתר להיות איסור וחייב על כל זית שבו כמו כן לענין מצה מועיל טכ"ע לצי"ח בכל כזית, ולכאורה ק' הא טכ"ע ילפי' מגיעולי מדין או ממשרת ומנלן במצוה וצ"ל דילפינן מצוה מעבירה דידיעת ההפכים א' הוא, ומצאתי במדרש משלי קפיטל א' סוד"ה דרש ר' תנחום מבן עשרים שנה ולמעלה מחשבין לו עונותיו כמה דאת אמר מבן עשרים שנה ומעלה מה עבודת עבודה ר"ל אמר אין עבודה אלא תפלה דכתי' עבדו את ה' ביראה וגו' [והוא חידוש דל"ש עבודת התפלה רק מעשרים שנה ולמעלה] משעה שהוא מתחשב לעבודה מתחשב לעבירה עכ"ל הנה דמדמין עבירה למצוה, ומה דקרי לתפלה עבודת עבודה י"ל לפ"ד הרב ז"ל דע"י תפלה עולין כל התו"מ נמצא שהוא עבודה של כל עבודות שגוררת אחרי' כל עבודות גם יל"פ בזה מה שדרז"ל ולעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שבלב זה תפלה ולהנ"ל יל"פ שהוא חלק עבודת הלב של כל עבודות שאפי' עשה כל עבודות בלא לב רק שהתפלל בדו"ר ובלב בר מעלה כל העבודות נמצא דשעת תפלה הוא שעת עבודת הלב של כל התו"מ שלו ודו"ק

ולפי דברי הרב ז"ל הנ"ל אולי יש להוסיף לפמ"ש בס' שערי אורה דאם אדם מתפלל פ"א כהוגן בכוונה ראוי' מעלה כל התפלות הפסולות שהתפלל מעודו, ולפ"ז אפשר לומר דאף שלא התפלל בדו"ר רק פ"א ואז מעלה כל התפלות של כל יום, ביחד עם כל תפלה עולין ג"כ התו"מ של אותו יום של התפלה וממילא עולין אז עם התפלה האחת ההגונה כל התו"מ של כל ימי חייו

ואולי יש לבאר בזה דעת הרמב"ם דתפלה מה"ת דכתי' לעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שבלב זה תפלה, ובגמ' אמרו תפלה דרבנן, ולהנ"ל י"ל דתפלה חשיב עבודה שבלב כמו שביארתי לעיל שהוא עבודת הלב של כל העבודות, שאפילו עשה כל המצות בלא דו"ר עדיין עת לעשות בשעת תתלה בדו"ר לגרום להם עליי', אמנם אם עושה המצוה עצמה בדו"ר שוב אי"צ לתפלה ואז התפלה דרבנן, והתורה נתנה עצה שיוכל לתקן כל התו"מ שהי' בלא דו"ר ע"י תפלה בדו"ר ואז הוא דאורייתא

ובזה י"ל טעם דצריך להתפלל נגד א"י כבגמ', וכמ"ש והתפללי אליך דרך ארצם, דהנה בסנהדרין דאדה"ר נברא ראשו מא"י וגופו משאר ארצות, ומשכן הנשמה הוא במוח שבראשו ושם הכוונה והדעת, ע"כ תפלה שהוא הכוונה של כהמ"צ מתייחס לא"י ביותר

והנה ראיתי בס' מחנה ישראל להגאון בעל חפץ חיים פרק ל"א שכ' על איש חיל דאם אנוס ע"פ הממשלה להוציא איזה דבר לרה"ר שוב אינו מחוייב על שאר חפצים שמוציא לצורך עצמו מצד רבוי שיעור, ועיי"ש בהגה שנסתפק לומר דאפי' אינו מוציא חפציו ביד א' עם החפץ שאנוס עליו מ"מ כל שעושה בב"א הוי רבוי שיעור ואף דמשמע בביצה (י"ז.) דדוקא בקדרה א' חשיב רבוי שיעור אבל אם יעמיד ב' קדרות בב"א א' לצורך יו"ט וא' לצורך חול אף ביד א' אסור זה רק מדרבנן, עוד נסתפק שם בבישל בב"ח בידו א', ובב"א העמיד בב"ח על האש בידו השנית אי"ח אלא א' דחשיב הכל רק איסור א' כמו רבוי שיעור עיי"ש, ולפ"ז אם ידליק ב' נרות בב' ידיו בשבת ל"ח אלא איסור א' וכן בכל האיסורין שבתורה

ודבריו תמוהין מש"ס שבת (צ"ד.) דאפי' הוציא אוכלין בכלי והכלי צריך לו חייב שתים בנודע לו וחזר ונודע לו עיי"ש הנה דאף שהוציא הכל ביד א' האוכלין והכלי מ"מ חשיב איסורין חלוקים, ולפ"ז פשוט דה"ה אם יעמיד ב' קדרות בידו א' על התנור ביו"ט א' לצורך יו"ט וא' לצורך חול אסור מה"ת למאן דלית לי' הואיל, וע"כ ל"ח רבוי שיעור רק כשכל הבשר בקדרה א' דהכלי מצרף שיחשב מלאכה א' וכמ"ש הרמב"ם פי"ב מה"ש הי"א שהכלי משים כל מה שיש בו כחפץ א' עיי"ש וכמו דמצינו בשבת (צ'.) המוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת א' וכ' התוס' דמיירי בנודע לו וחזר ונודע לו ומ"מ אי"ח אלא א' דחשיב הכל הוצאה א', דדוקא בכלי ואוכלין שבתוכו מחלקין ידיעות אבל באוכלין שבתוך הכלי אפי' כפרות אין מחלקות עיי"ש

עוד ראי' ממש"כ בירושלמי כתובות במדליק את הגדיש דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה ומש"ה אמרי' קילב"מ, ולדעת מחנה ישראל למה יתחייב מיתה על כל שבולת ושבולת הרי עושה הכל בב"א ואף דנשרף בזאח"ז מ"מ כיון דהכל בא מכח מעשיו חשיב כאלו הי' בב"א כמ"ש הנמוק"י פ"ב דב"ק דחשיב כאלו נגמר כל המלאכה בשעת מעשיו וגדולה מזו מבואר בתוס' ב"ק (כ"ב:) דאפי' הי' מקצת אשו משום חציו ומקצת משום ממונו מ"מ שייך קילב"מ כיון דבא ע"י מעשה א' חשיב כאלו הוא בב"א עיי"ש וה"ה בנ"ד, ונלע"ד ראי' לזה דאלת"ה א"כ איך מותר רבוי שיעור בקדרה א' הא ידוע שאין כל הבשר מתבשל ונגמר יחד דמה שמונח למטה בקדרה ממהר להתבשל מחמת שהוא סמוך להאש ואח"כ מתבשל מה שלמעלה בקדרה וא"כ איך יהי' מותר רבוי שיעור הא אינו מתבשל ביחד וע"כ דכיון דהכל בא ע"י מעשה א' חשיב כמו בב"א, שו"ר באגלי טל מ' זורע (סק"ט) בהגה ד"ה ותדע דאף להתוס' דרבוי שיעור מותר מה"ת היי"ד כשנעשה הכל בב"א עיי"ש ואיני כדאי לדון בקרקע בדה"ק ולענ"ד הקלושה ק' מרבוי שיעור בקדרה דג"כ אינו מתבשל בב"א כמ"ש, ותו דאף לאגלי טל דבזאח"ז לא הותר רבוי שיעור מ"מ מי לא עסקינן במדליק הגדיש שנשרפו כמה שבולות יחד ומ"מ כ' הירושלמי דעל כל שבולת ושבולת חייב מיתה

עוד ראי' מהא דחולין פ' או"ב דאם שחט אמו ואח"כ בתה ואח"כ אותה חייב שתים עלי' משום דהוי גופין מחולקים וכן בפ"ד דקדושין באלמנת ראובן שהוא אלמנת שמעון חייב ב' משום גופין מחולקים והיינו דחשיב כאלו הי' ב' מעשים אבל סו"ס בזמן א' הוא ולדעת המחנה ישראל אפי' ישחוט ב' או"ב בשתי ידיו אי"ח אלא א', וע"כ דליתא, והגאון שליט"א בעצמו הביא ממכות (כ':) בסך ה' אצבעותיו נשא וקרח בה' מקומות חייב ה' ולרש"י ורמב"ם ליכא קרא ע"ז, ומה שדחה שם משום דבה' מקומות הן הקריאות מחלקין, לא ידענא, כלל מה