ארץ צבי (פרומר) א קעה

עוד נלע"ד דבמשנה שבת (ע"ו:) מים כדי לשוף בהם את הקילור ושופכין ברביעית משום שאינו ראוי לשוף בו את הקילור על העין, וה"נ מים שעל בשרו הוי כשופכין ושיעורן ברביעית ובמים שבזקנו ליכא רביעית, ואף דמבואר בשבת (ע"ד.) דגם בשבת ח"ש אסור מ"מ נלע"ד דרך פשר דבפסיק רישא ח"ש מותר כעין שכ' ח"צ (סי' פ"ו) דבב"י ח"ש מותר משום דל"ש אחשבי' שאינו עושה מעשה וה"נ באינו מתכוון אלא דהוי פ"ר ל"ש אחשבי' וכעי"ז כ' המג"א (סוס"י תמ"ב) בשם תה"ד לענין דיו וכאן אינו מכוון להוצאת המים שעל גופו רק דהוי פ"ר וח"ש בפ"ר מותר ובזה יש לימוד זכות על המאך שבכיסי הבגדים במקום שאין עירוב ואולי בכרמלית דרבנן יש לסמוך ע"ז: סימן עד

בשו"ע או"ח (סי' רע"ד ס"א) בוצע על שתי ככרות שאוחז שתיהן בידו ובוצע על התחתונה (ודוקא בליל שבת אבל ביום שבת ובליל יו"ט בוצעין על העליונה, והטעם הוא על דרך הקבלה, רמ"א] והב"ח וט"ז והמג"א הקשו איך מותר לבצוע בליל שבת על התחתונה הא אין מעבירין על המצוות וכי פגע בעליונה פגע ברישא

ונלע"ד לפמ"ש המג"א והמחצית השקל ריש (סי' כ"ה) דאם מוציא תפלין של ראש קודם של יד לית בה משום אין מעבירין על המצות משום דאין פתוחין עדיין ואין מוכנין להניח, וה"נ כיון דצריך לקחת ב' החלות בידיו ובודאי הדרך ליקח מקודם העליונה ביד ימין כדאמרי' בעלמא כי עקר אינש כרעא דימינא עקר ברישא וכש"כ בידיו דכן הדין להקדים הימין על השמאל כדאיתא בשבת (ס"א.) וא"כ יקח העליונה בראשונה ביד ימינו ואח"כ יקח התחתונה בשמאל, והנה אח"כ כשירצה לבצוע על העליונה אשר ביד ימינו לא יוכל לבצוע עלי' כמו שהוא עכשיו דהרי אינו יכול לחתוך בשמאלו וצריך להסיר החלה אשר בידו השמאלית ולקחת החלה אשר בימינו בשמאלו שכל את ידיו והסכין יקח בימינו ויחתוך אבל כמו שהחלה עכשיו ביד ימינו אינו יכול לבצוע עלי' ע"כ ל"ח מעביר על המצוות, ואדרבא אם יבצע על העליונה יחשב מעביר על המצוות לגבי החלה אשר בשמאלו שמסירה לגמרי ולוקח בידי החלה האחרת והוא מעביר גמור כיון דהחלה אשר בשמאל מוכנת יותר לבצוע עלי' תיכף כמות שהוא בלי שינוי והעתק מיד ליד והיא מעבירה ומברך על האחרת משא"כ אם בוצע על התחתונה אינו מעביר כלל רק החלה שלקחה בראשונה בשמאלו נשארת בידו בשעת בציעה כיון דבע"כ צריך להחזיק החלה בשמאלו בשעת חתיכה וק"ל, אך יש לדון כיון דקיי"ל (בסי' ר"ו ס"ד) דצריך להחזיק הדבר שמברך עליו בימינו בשעת ברכה וכאן מחזיק החלה שבוצע עלי' בשמאלו בשעת ברכה, וע"ז נ"ל דכיון דבוצע על ב' החלות הברכה קאי על ב' החלות וחשיבי כחדא וחשיב שמחזיק ב' החלות בב' ידיו וכ"מ בתוס' פסחים (קט"ז.) דאם בוצע על ב' ככרות חשיב שהברכה קאי על שניהם, וגם ב' ידיו חשיבות כא' כיון דכך המצוה שיחזיק ב' החלות בב' ידיו וכעי"ז קיי"ל בשו"ע (סי' קס"ב ס"ה) דאם נוטל ב' ידיו כא' חשיבי כיד א' לענין שאין יד א' מטמא חברתה עיי"ש. וכש"כ כאן שמצוותה בכך, [וע"ע פ"ג דמעשרות מ"ח פלוגתא דת"ק ור"ש אם ב' ידיו מצרפין לענין מעשר והלכה כת"ק דמצרפין עיי"ש]

והנה בש"ס שבת (קי"ז:) וברש"י ד"ה לקטו הטעם שאי"צ לבצוע שתיהן משום דלא כתי' לחם משנה אלא בלקיטה עיי"ש ולכאורה לפ"ז למה צריך להחזיק ב' החלות בידיו בשעת ברכה ליסגי בנוטלם בידיו פ"א ואח"כ יסיר חלה א', ויברך על השני' ויאכל, ובאמת לשון הש"ס שם ר"א נקיט תרתי ובצע חדא אין מבואר כלל לברך על שניהם רק לקחת אותם ביד וכ"מ להדיא ברש"י ד"ה לקטו כתיב דמשמע אחיזה אבל בציעה לא כתי' משנה עכ"ל משמע דברכת המוציא אי"צ לברך על שניהם דתיבת בציעה קאי על ברכת המוציא כמ"ש רש"י שם דיבור לפני זה ד"ה לבצוע ברכת המוציא, ובשו"ע ג"כ אין הכרע דאף דלשון בוצע על ב' ככרות משמע לכאורה לברך על שניהם, אבל הרי מסיים אח"ז שאוחז שתיהן בידו ובוצע על התחתונה הנה מסיפא משמע דמברך רק על התחתונה, וא"כ אין הכרע, אך פוק חזי מאי עמא דבר שאוחזין החלות בשעת ברכת המוציא (וקצת משמע כן לשון הש"ס לעיל ר"א נקיט תרתי ובצע חדא והל"ל נקיט תרתי ובצע אחדא וע"כ דבצע לא קאי על הברכה רק על בציעה ממש

] ונלע"ד הטעם משום דבר"פ כיצד מברכין רמי קראי אהדדי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבנ"א ומשני כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה הנה ע"י הברכה האדם קונה המאכל וכיון דלחם משנה הוא זכר ללקיטת המן ע"כ צריך לברך עליהם וזה דומי' דלקיטה שאז המאכל בא לרשותו, אך כ"ז בליל ש"ק אך בבוקר שכבר בא לרשותו בברכה דלילה כמש"ל דהברכה קאי על שניהם הי' מקים לומר דאי"צ לברך על שניהם כלל רק לקחתם ביד ולא יותר, אך י"ל עוד טעם לברך על שניהם דהנה בשבת (קי"ז:) שם אמר ר' אבא חייב אדם לבצוע על ב' ככרות בשבת א"ר אשי חזינא לר"כ דנקיט תרתי ובצע חדא אמר לקטו כתיב ר' זירא הוי בצע אכולא שירותא ופירש"י שחתך חתיכה גדולה, אבל הרשב"א בשם גאון פי' שחתך כל הלחמים שהיו על השלחן וכ"פ הב"ח והגר"א

ובזה"ק פ' עקב (דף ער"ב.) מבואר כגאון וז"ל ובשבת צריך לבצוע על ב' ככרות וכו' ובגין דלא לאתחזאה כרעבנותא יכיל למיבצע לי' לכל חד וחד כביצה וכו' עיי"ש ואם הי' בוצע רק על א' משנים מאי רעבתנותא איכא בזה, ובש"ס דילן דאמרי' נמי מתחזי כרעבתנותא פירש"י משום דבצע פרוסה גדולה לכל הסעודה אבל כאן בזה"ק דלא נזכר זה כלל למה מתחזי כרעבתנותא וע"כ **(ע"כ ל"ה חיבור ליין עיי"ש, וכעי"ז מבואר בפ"ב דטבו"י מ"ו דאף דיין חשיב כלו חבור מ"מ יין שבחבית שבתוך הבור עם יין שבבור ל"ח חבור דיין שבבור בטל לבור: ודוגמא קצת לזה ברשב"א שבת (מ"ד:) במוכני שבשידה שאינה נשמטת אפי' יש עליה מעות גוררין אותה ול"ח בסיס לדבר האיסור משום דהמוכני בטל לשידה ע"כ אינו בטל להמעות, אך ק"ק על הר"ן הנ"ל מגיטין (ט"ז.) אם הי' רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור משום דטופח להטפיח חבור ולמה לא נימא דמים שעל האדם בטל לאדם וממי' ל"ח חבור לשאר מים שבמקוה, וי"ל לפי המבואר בתוס' נדה (ז'.) דהיכא דע"י הצירוף יגיע תועלת שיתחייב בחלה בנקל יותר הצירוף ה"נ ע"י צירוף יהי' שיעור מקוה ע"כ מצטרפין, וא"כ לכאורה ה"נ מים שעל גופו בטלים אגב גופו ול"ה חיבור לכלל המים אך ממנ"פ אי נימא דבטל לגופו א"כ לית בה משום הוצאה כלל כאמור ואי אינו בטל לגופו שוב טופח להטפיח חיבור כמ"ש בפנים:)**