ארץ צבי (פרומר) א קעג

ואי לאו דמגיס מקרב בישולו לאו מידי עביד משא"כ בנ"ד עדיין לא הי' פעולת הכיבוי כלל רק שהי' מוכן לכבות מחמת העמדתו בעש"ק ועתה שסיבב הווייזער הלאה שוב נתבטל פעולת עש"ק ואינו עומד עוד לכבות מפאת פעולתו דע"ש רק מצד פעולתו בש"ק ובשעה מאוחרת ממה שהי' עומד לכבות מצד ע"ש וא"כ כיבוי אחרת הוא לגמרי

אך יש לה"ר משבועות (י"ז:) זר שהפך בצנורא חייב מיתה ה"ד אי דלא היפך בה לא מיעכל פשיטא ואי דלא היפך בה נמי מיעכל מאי קעביד ל"צ דאי לא מהפך מיעכל בתרתי שעי ואי מהפך מיעכל בחדא שעה והא קמ"ל דקרובי עבודה עבודה היא, ומשמע דאי קרובי עבודה ל"ה נחשב עבודה הי' פטור וק' הא כאן נמי דומה לשבת שאין קפידא על מה שנעכלים האימורים דאדרבא זהו מצוותן, אך עיקר הקפידא על הפועל שלא יהי' זר פועל וא"כ אע"ג דבלא"ה נמי מיעכל מ"מ עתה שנעכל על ידו דהרי איעכל בחדא שעה ואע"ג דקרובי עבודה לאו עבודה היא מ"מ הרי עתה כל העיכול נעשה מכחו בשלמא אי לא מיעכל גם על ידו רק בב' שעי י"ל דלאו מחמתו נעשה כיון דבלא"ה הי' ממש כזה כמ"ש לעיל לענין מגיס אבל עתה דאי לאו הוא הוי מיעכל בב' שעי ועתה איעכל בחדא שעה א"כ כל העיכול נעשה על ידו, וע"כ דכיון דגם בלעדו הי' נעשה אע"ג דעתה נעשה בכחו ל"ח עושה כלל וא"כ ה"ה בנ"ד

והנה זה כביר הקשיתי בהא דשבת (ה'.) עקר ממקומו וקיבל פטור הראשון הנה דאע"ג דגם בלעדו הי' הנחה נעשה ע"י הראשון מ"מ עתה שנעשה ע"י השני פטור קמא וא"כ בביצה (ל"ד.) במעמיד קדרה ובא אחר והגיס למה שניהם חייבין יפטר המעמיד משום דסו"ס נעשה הבישול ע"י המגיס והשיב לי כ"ק אדומו"ר זצ"ל באבני נזר או"ח (סי' קכ"ח סק"ב) וז"ל ולק"מ דהנחה לא נעשה כלל ע"י הראשון ואדרבא ע"י מעשה הראשון הי' החפץ הולך הלאה ופעולת הנחה נעשה ע"י שני לבד משא"כ בבא אחר והגיס דבכחו של ראשון בצירוף הגסה התבשיל מתבשל עכ"ל וא"כ גם בנ"ד יש לחלק בכך דדוקא במגיס וכן בהיפך בצנורא דסוף דבר אין המעשה נעשה ע"י השני לבד רק בצירוף מעשה הראשון ע"כ לולא דקרובי עבודה עבודה היא הי' השני פטור משא"כ בנ"ד דאע"ג דבלא"ה הי' נכבה מ"מ עתה לא נכבה ע"י מעשה דע"ש אדרבא ע"י מעשה דע"ש הי' דולק עוד שעה וכל הכיבוי הי' רק ע"י העמדה השני' דש"ק, וכמ"ש אדומו"ר זצ"ל סברא זו לענין שלא לחייב הראשון ככה י"ל חילוק זה לענין לחייב השני [והא דבשבת (ה'.). עקר ממקומו וקיבל גם השני אינו חייב משום דהשני לא עשה עקירה כלל ובהנחה לבד ליכא מלאכה וז"פ] ואע"ג דלענין נזקין גם כה"ג פטור השני כב"ק (י': וי"ז: וכ"ז:) כבר כ' לעיל דשאני נזקין משבת, ולפ"ז הזורק בהמה בשבת מראש הגג ובא אחר וקבלה בסייף חייב השני משום נטילת נשמה דתיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ ואע"ג דלענין נזקין ורוצח כה"ג פטור כב"ק (כ"ז:) בשבת חייב

ונלע"ד ראי' לחילוק אבני נזר דבריש פי' כיצד הרגל (י"ז:) מבואר דהזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל אם חייב השני או לא תלי אי בתר מעיקרא אזלי' או בתר תבר מנא אזלינן, ולרבה פשיטא לי' ולרבא מספקא לי' ואלו לעיל (י':) אי דבלאו איהו אזלא מאי קעביד, משמע דזה פשיטא לכו"ע דהשני פטור וע"כ החילוק כנ"ל דבזורק כלי מראש הגג סוף דבר לא נשבר בפועל מחמת הראשון רק מחמת השני וע"כ תלי בפלוגתא אי בתר מעיקרא אזלי' או לא אבל בהא דדף (י':) לא נסתלקו מעשה ראשון וסוף דבר נשרף גם מחמת הראשון וכיון דבלאו שני קאזלא לא קעביד השני כלל, וכחילוק זה ממש שייך בנ"ד דדוקא בהא דביצה (ל"ד.) ושבועות (י"ז:) אי לאו דקירב הפעולה הי' השני פטור משום דעדיין הפעולה נפעלת מחמת הראשון ולא נסתלקו מעשיו כלל משא"כ בנ"ד סוף דבר אין הכיבוי בא מחמת מעשיו דע"ש רק מחמת מעשיו דשבח

עוד טעם לאסור בנ"ד דכיון דביארנו דבנדון כזה שהמעשה נעשה בסוף מחמת השני (אף דגם בלעדו הי' נעשה מחמת הראשון] תלי בפלוגתא אי בתר מעיקרא אזלי' אי בחר תבר מנא אזלי' והרי התוס' כ' ב"ק (י"ז:) דל"ש בתר מעיקרא אזלי' רק בזורק הכלי עצמה אבל בזורק אבן על הכלי ל"ש בתר מעיקרא אזלי' והזורק אבן על הכלי ובא אחר ושברה במקל חייב עיי"ש ומסתמא ה"ה בזורק אבן על הכלי מרחוק ובא אחר וזרק אבן על הכלי בסמוך לה ונשבר מחמת השני נמי השני חייב, וא"כ בנ"ד שלא עשה מעשה בגוף הנר רק בזייגער ודומה לזורק אבן על הכלי דל"ש בתר מעיקרא אזלינן ול"ח עדיין ככבוי וממילא השני חייב

ודוחק לחלק דשא"ה דהשני שברו באבן אחר משא"כ בנ"ד דגם פעולה השני' שעושה בשבת הוא באמצעית הזייגער הזה שהי' מועמד מע"ש לכבות העלעקטריא דמסברא לתוס' הזורק אבן על הכלי ובא אחר ושברו באותו אבן ג"כ חייב, ועדיין צ"ע בזה

מ"מ נראה דבנ"ד שרי דידוע שיש ב' דברים בהערכת הוועקער א' נקרא אויפציהער שמסבבין אותו ומעריכין הספרענזינא שישמיע קול בבוא השעה הדרושה, והשני האבשטעלער שמסבבין כדי להעריך השעה מתי ישמיע קול, ואם רוצה לדחות אח"כ אל שעה אחרת אי"צ לסבב האויפציהער של הספרענזינא המנקש ומשמיע קול רק האבשטעלער שמעריכין בו השעה נמצא שסוף דבר המכבה הוא אותו ספרענזינא שהעריך בע"ש רק שהוא עשה פעולה אחרת שעי"ז נתעכב פעולת הספרענזינא על שעה אחרת וסו"ס לא נתבטל כלל פעולה הראשונה של עש"ק ואינו דומה כלל לזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל דהתם נתבטל סיבה הראשונה של השבירה לגמרי ונשבר מחמת פעולה אחרת, וע' ב"ק (כ"ט:) במוצא בור מגולה וטממה וחזר וחפרה אסתלקו מעשה ראשון וחייב השני משא"כ במוצא בור מגולה וכסהו וחזר וגילהו חייב הראשון ולא השני דלא אסתלקו מעשה ראשון רק שהי' עיכוב מבחוץ שלא יוכל ליפול הנופל ובהסתלק הכיסוי חשיב שוב שההיזק בא מחמת הראשון, וה"נ במסבב הלאנטשניק של הערכת השעה והאויפציהער נשאר במקומו לא נסתלקו מעשה ראשון רק שעשה פעולה סיטראית לעכב פעולת הספרענזינא המנקשת על שעה אחרת וסו"ס מעשה הראשון הוא וז"ב

אמנם כ"ז אם יכול להעריך הזייגער בעודנו עומד במקומו אבל אם צריך להסירו ממקומו ולהעריכו ולחזור ולהעמידו במקומו אצל חוט העלעקטריא בזה פשיטא דאסור ואפי' לא יעריכנו כלל מחדש רק יסירנו ממקומו ויחזור ויניחו בש"ק במקומו הרי אסתלקו מעשה ראשון דתיכף בהסירו ממקומו לא הי' אפשר לכבות העלעקטרי אף בהגיע השעה נמצא במה שחזר והעמידו במקומו הוי מעשה חדשה של גרם כיבוי (ולא דמי להא דב"ק (כ"ט:) בבור מגולה וכסהו וחזר וגלהו דהתם לא עשה מעשה בבור רק בדבר שחוצה לו וחלל הבור שהוא עיקר המזיק למ"ד להבלו ולא לחבטו ולמ"ד לחבטו הרי קרקע הבור נשאר כמקדם]

קיצור לדינא דאם יכול לדחות לשעה אחרת בעוד הוועקער עומד במקומו שרי ע"י נכרי [ובאמת