ארץ צבי (פרומר) א יז

ישראל כאיש אחד בלב אחד כמו שהיה לפני מ"ת] דפני הד סיני [זה מרמז למ"ש המהרש"א (ערכין) דעיקר שלום ואחדות בא ע"י הכנעה וענוה עיי"ש, וסיני מרמז על הכנעה כידוע] דיינו, דקירוב של ישראל חשיב ג"כ כמו תודה

ובזה יל"פ הגמ' (נדה ל"ד.) ויאסף כל ישראל כאיש אחד חברים. הכתוב עשאן כלם חברים ברגל פירש"י דבזמן שישראל נאספין חשיבי כלם חברים, ולהנ"ל יובן דבשעה שנאספין יחד הרי הם חשובין תודה, וכ"א מהם נחשב חלק מהתורה, ע"כ דינו אז כמו חבר הלומד תודה שדינו ג"כ כתורה (כקידושין ל"ג.) עיי"ש, ע"כ ע"י התחברות והתבטלות של זבולון ליששכר שמתחבר לת"ח זוכה להיות גם הוא עצמו נחשב בצד מה כחבר ות"ח שע"י אסיפה נחשבו כלם חברים ע"כ ע"י דבוק לת"ח זוכה לשלום דת"ח מרבים שלום בעולם

וגם בפשוטו א"ש דתודה נקרא שלום כמ"ש רש"י (ברכות ח'.) בד"ה פדה בשלום, זה שעסוק בדברי שלום דהיינו תודה דכתיב וכל נתיבותי' שלום ע"כ ע"י דבוקו לת"ח שהוא נעשה עי"ז דבוק לתורה זוכה לשלום

עוי"ל דשלום קאי על רפואה כמ"ש אין שלום בעצמי וגו' דהנה בשלהי מלקות כמה טפשאי הני בבלאי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה דכתיב ארבעים יכנו ואתי רבנן ובצרי חדא, ולכאו' קשה דיש כמה דרשות כהנה שהם נגד משמעות הפשוט ומ"ש דנקט זה, נראה דהנה (בסוכה מ"ו:) ארשב"י יכולני לפטור העולם כולו מן הדין וכו' ולכאו' ק' דא"כ למה לא פטרן, אמנם התי' דצריך לבטל עצמו להצדיק ואז יוכל לעשות לאדם טובה ולהצילו מן הדין, ובמדרש מה שושנה זו לא נברא אלא לריח כך צדיקים לא נבראו אלא לישועתן של ישראל, ודון מינה דכמו שא"א להרגיש ריח השושנה רק מי שרוצה להתקרב אלי' אבל לא לעומד מרחוק כך א"א לקבל ישועה וטובה מן הצדיק רק למי שרוצה להתדבק וצהתקדב אליו, ועיקר הדביקות בת"ח הוא ע"י שמבסל עצמו אליו ומהנה אותו מנכסיו כדאי' שלהי כתובות, וזה ג"כ ענין ביטול להת"ח כמ"ש במק"א מלשון המשנה (פ"ק דפיאה) הכל לפי דוב הענו' פירש הד"ב לפי מה שהוא ותרן, ובמשנה קורהו ענו', הנה דעיקר מעלת הנתינת בדקה הוא שיהי' בביטול והכנעה שיחשוב שנותן לאדם גדול ממנו ואתייקרי מתייקר בו בהמקבל ממנו, וקו"ח שראוי שיהי' כן בשעה שמהנה לת"ח, ועיין בסוף דבדינו מש"כ מהרא"ש (פ"ה דזבים) דעיקר חיבור להת"ח הוא ע"י שבטל אליו

ובזה נבא לדברי הגמ' מלקות דמה דכתיב ארבעים יכנו ואתי רבנן ובצרי חדא בזה נרמז שיש כח בחכמי הדורות להסיר כל חולי וכל מכה מאנשים הדבוקים בהם, וכיון דעיקר הדביקות הוא ע"י הכנעה וביטול א"כ כמה טפשאי הני בבלאי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה שאין רוצין לבטל עצמן אליו, שעי"ז אין כח בהת"ח להצילו ולרפאותו ממחץ מכתו, נמצא דאותן שתומכין ת"ח ומכספם שחדו בעדם זה מביא להם רפואה ושלום

ה). חכמה. (בשבת ל"א) חכמה זה סדר קדשים. י"ל ע"ד רמז דהיינו קדש עצמך במותר לך כי בתנדב"א (פט"ו) מבואר דכל ענין קדושה באכילה יש לאדם כח לזה מחמת שנמצא בעולם קדשים שהיא אכילה בקדושה, וזה משפיע בכל האכילות שבעולם שיהי' אפשר לאכול בקדושה דוק ותשכח. ודבר זה נקרא חכמה דהיינו שמגביר השכל על תאות החומד, ולהיפוך מי שאוכל כזולל וסובא ואינו מקדש עצמו כלל מגביר החומד על השכל וכבהמה נדמה

והנה (בחולין ק"ה.) נט"י בחולין משום סרך תרומה. ועוד מצוה, מה מצוה, מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך וכו', ולכאורה יפלא דעיקר מצוה משום טעמו של ר"א בן ערך כדאיתא התם ולמ"ל לומר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך. יש ללמוד מזה (דהנה נט"י ילפינן מוהתקדשתם משמע דזה פועל דמיוני וסגולה לקדש עצמו בשעת אכילה) דבאמת קדש עצמך במותר לך הוא מדרגה ול"ש דק בגדולי הצדיקים, ואיש פשוט אין לו כח לזה, אך בכח שמבטל עצמו להצדיק ונוטל ידיו משום מצוה לשמוע דברי חכמים דהיינו ד"א בן ערך עי"ז יוכל לבא למדרגה זו, לקיים קדש עצמך במותר לך, וכתבה הגמרא ב' הטעמים לנט"י אחד משום סרך תרומה, היינו כמ"ש לעיל בשם תנדב"א דמחמת שנמצא אכילת קדשים ותרומה, עי"ז יכולין לבא לאכול בקדושה גם חולין, שנית משום מצוה לשמוע דברי ד"א בן ערך דהיינו בכח ביטול לצדיקים, נמצא דע"י שזבולן מבטל עצמו ליששכר יוכל לבא לחכמה שהוא קדש עצמך במותר לך

ובזה יתבאר מש"כ תוס' ישנים (יבמות כ"א.) דשניות היא משום סיג ועירובין ונט"י הוא חכמה ואינו מובן דכיון שאינו לסיג מה תועלת הי' בגזרה זו וגם מהו החכמה, ולהנ"ל א"ש דהתועלת הוא לבוא עי"ז לקדש עצמך במותר לך שיוכל לקדש עצמו בשעת אכילה וזה נקרא חכמה כנ"ל חכמה זה סדר קדשים, ועירובין פירשנו במק"א ואכ"מ, וביבמות (דף כ') איסור קדושה שניות מד"ס ואמאי קרי לי' איסור קדושה אמר אביי כל המקיים דברי חכמים