ארץ צבי (פרומר) א קסז

שלא בשעת אכילה ע"כ אפי' כשעושה בשעת אכילה הוי מלאכה והוצרך לומר משום דהוי מפרק כלאח"י אבל אם דנין על קטן ל"ח זה מלאכה כלל כיון דאין דרכו לפרק לעולם רק בשעת אכילתו כנלע"ד נכון בס"ד

ולפי דברי המנ"ח צדקו דברי הגדול הנ"ל, הגם דאכתי יש לדון דהרי אפי' שבות דשבות אסור אפי' לצורך גדול היכא דקעביד מעשה מ"מ י"ל לפמש"כ המחה"ש [ויובא לפנינו] (בסי' של"ד) דד' שבותין ובתוכם כלאח"י שרי לגמרי ה"נ הוי ד' שבותין א' רושם לת"ק דר"י, ב' שמאל למנ"ח, ג' ח"ש להמגן אבות דבכותב אינו אסור מה"ת, ד' מלשאצל"ג, ושמאל דמי לכלאח"י, ואפשר דשרי לגמרי

אך יש לדחות הראי' מתוס' ע"ז (י"ב:) הנ"ל דמלשון התוס' מוכח דהיא רק חומרא דרבנן מדכתבו יש לאסור משמע דיש לחז"ל לאסור וא"כ אין ללמוד מזה לומר סברא זו לקולא

אך מצאתי עוד עזר להמנ"ח מרא"ש שבת (ע"ה) הובא ב"י (סי' ש"מ) דבאמת הי' ראוי לחייב במוחק גם באות א' אלא דא"א לחייב במוחק יותר מבכותב עיי"ש וה"נ י"ל דא"א לחייב ברושם תולדת כותב יותר מבכותב, וכעי"ז בתוס' יבמות (ע"ז:) דחלל הבא מחייבי עשה אין בו רק עשה משום דא"א לטפל להיות חמור מהעיקר, וכעי"ז במנ"ח מצוה רס"ג דכלי מתכות שנגעו בעצם כשעורה אמ"ט באוהל אע"ג דחרב ה"ה כחלל מ"מ כאן א"א לטפל להיות חמור מהעיקר, וכעי"ז קצת דוגמא בס' החינוך דגם לוה ברבית אינו לוקה, אף דאצלו ל"ש ניחל"ע מ"מ א"א שיהי' הלוה חמיר מהמלוה, וע' זבחים (י"ט.) למ"ד לילה לז"ת מדלילה חוצץ ביום נמי חוצץ פירש"י דא"א שיהי' עבודת לילה חמיר מעבודת היום, ואע"ג דביום ל"ש הטעם של לילה, ובתוס' רי"ד קדושין (מ"א:) דגם בשוגג אשלד"ע אע"ג דל"ש דברי הרב ודה"ת דמ"ש מ"מ השוגג נגרר אחר המזיד וה"נ התולדה נגרר אחר האב אע"ג דל"ש בי' הטעם. נדחקתי בכ"ז מחמת קו' הנ"ל דלרמב"ם גם לת"ק דר"י יתחייב כותב בשמאל משום רושם

אמנם לענד"נ דגם לשיטת פיהמ"ש לרמב"ם רושם בשמאל חייב ומ"מ כותב בשמאל אי"ח משום רושם רק לר"י ולא לת"ק דדוקא לר' יוסי דגם רושם אב מלאכה ע"כ בכל כותב חייב נמי משום רושם ורושם בשמאל חייב אבל לת"ק דרושם תולדה דכותב אין בכותב חיוב משום רושם כלל רק משום כותב גרידא, ומצאתי און לי ברש"י ריש ב"ק אהא דאמרי' ומאי איכא בין אב לתולדה נפ"מ דאלו עביד ב' אבות בהדי הדדי או ב' תולדות בהדי הדדי מחייב אכל חדא וחדא ואלו עביד אב ותולדה דידי' לא מיחייב אלא חדא וברש"י לא מיחייב אלא חדא אאב מלאכה אבל אתולדה דידי' לא מיחייב, הנה רש"י ז"ל שיכל את ידיו בשנותו את טעמו דבש"ס איתא לא מיחייב אלא חדא ולא פירש על מה מיחייב ומשמע דיכול להתחייב בין אאב בין אתולדה אך דאינו מיחייב שתים אלא א', ורש"י ז"ל כ' דלא מיחייב אלא אאב ולא אתולדה ונפ"מ דצריך להפריש הקרבן על האב ואם יפריש אתולדה לא נפיק יד"ח והקרבן הוי חובע"ז, והוכחה גדולה מהא דאמרי' ולר"א דמחייב אתולדה במקום אב ואי נימא דלת"ק מיחייב אשתיהם יחד קרבן א' אבל שניהם שוין ושקולין הול"ל ולר"א דמחייב שתים אאב ותולדה דידי' וע"כ דבהא פליגי לת"ק מיחייב דוקא אאב ולא אתולדה דבמקום אב התולדה כמאן דליתא ולר"א מיחייב גם אתולדה במקום אב

והמעיין בשטמ"ק יראה לעינים שהי' לו גירסא זו בגמ' כמ"ש רש"י דאי עביד אב ותולדה אאב מיחייב אתולדה לא מיחייב דמבואר שם דמשום גריעותא דתולדה הוא וכתב הק' מורי הרב ודילמא לא משום גריעותא דתולדה היא וכו' עיי"ש משמע להדי' דס"ל דלא מיחייב אתולדה במקום אב ואאב דוקא הוא דמיחייב והיינו גריעותא דתולדה [ויתר דברי השטמ"ק שם צ"ב ואכ"מ]

הנה מבואר להדיא דהיכא דעביד אב ותולדה התולדה כליתא דמי במקום אב וחשיב כאלו עשה האב לבד ולפ"ז א"ש דדוקא לר' יוסי חייב בכותב גם בשמאל משום דיש בכלל כותב רושם דרושם אב מלאכה וכל כותב (מכאן משום דהוא) בשמאל מ"מ חייב משום רושם בשמאל אבל לת"ק דר"י דרושם תולדה דכותב אין בכותב חיוב משום רושם דתולדה במקום אב כליתא ואי"ח רק משום כותב והרי כותב בשמאל פטור, ולפ"ז היי"ד בכותב אבל רושם בשמאל הוי כי אורחי' וחייב גם לת"ק דר"י אליבא דהרמב"ם

ובאבני נזר (סי' קצ"ט סק"א) ראיתי דלרמב"ם אליבא דר' יוסי הכותב ב' אותיות שאינם תיבה שלימה אי"ח משום כותב רק משום רושם ובתיבה שלימה חייב משום כותב, ולפ"ז א"ש יותר דלר' יוסי בב' אותיות שאינם תיבה ל"ח כותב אלא רושם ודינו כרושם ממש ע"כ גם בשמאל חייב דכל ששם רשימה עלי' ולא שם כותב אורחי' בשמאל, אבל לת"ק דר"י דגם בב' אותיות שאינם תיבה שם כתב ולא רושם וכתיבה בשמאל לאו אורחי', העולה מזה דברושם ממש אין חילוק בין שמאל לימין בין אי נימא דהוא מלאכה בין משום שבות

ונשוב לנ"ד הנה לפנינו ג' שיטות ברושם לר"י אליבא דפיהמ"ש לרמב"ם וההמ"ג הוא אב מלאכה בפ"ע ולת"ק דר' יוסי אליבא דרמב"ם וההמ"ג רושם תולדת כותב ולשאר פוסקים לת"ק דר"י רושם אינו אלא שבות בעלמא מדרבנן, ולענין הלכה הנה מב"ח וט"ז (סי' ש"מ) משמע דהלכה כר"י והא"ר שם כתב דאין הלכה כר' יוסי אלא כת"ק דר' יוסי דאין בו אלא משום שבות ובמ"ב שם הוכיח שכן דעת הרי"ף והרא"ש ורמב"ם ורבינו ירוחם מדפסקו דהכותב בשמאל פטור וע"כ דלית להו כר"י דלר' יוסי כותב בשמאל חייב משום רושם עיי"ש וסברת הב"ח וט"ז נראה דהנה לא מיבעי' לר' יעקב ור' זריקא דאית להו בעירובין (מ"ו:) הלכה כר' יוסי אפי' מחבריו דהלכה כר' יוסי אך אפי' לר' יעקב בר אידי שם דאין הלכה כר"י אלא מחבירו ולא מחבריו עיי"ש תוד"ה כר' יוסי מ"מ אפשר דת"ק דר"י דשבת (ק"ג) יחידאה הוא והלכה כר"י מחבירו ודעת הרי"ף ורא"ש ורמב"ם ורי"ו נראה דס"ל כר' יעקב בר אידי דאין הלכה כר"י אלא מחבירו וסבירא להו דרבים פליגי עלי' דר' יוסי ואין הלכה כר"י מחבריו, אמנם אע"ג דהמ"ב הוכיח בטוב דדעת הרמב"ם ורי"ף ורא"ש ורי"ו דהלכה כת"ק דר' יוסי מ"מ אכתי אפשר דס"ל דרושם אסור מה"ת אלא דלא הוי אב אלא תולדה לכותב ואמטו להכי כותב בשמאל פטור כמשנ"ת לעיל, אמנם הא"ר הוכיח דדעת הטוש"ע דרושם אסור רק משום שבות כי היכי דלא תקשי קו' ב"ח וט"ז דכיון דרושם אסור מה"ת היכא דמתקיים, היכא דאינו מתקיים ליתסר מדרבנן כמו בכל מלאכה שאינה מתקיימת דפטור אבל אסור, ומזה הוכיח דטוש"ע ס"ל דרושם מדרבנן וכשאינו מתקיים מותר לגמרי [ובהאי ענינא אמרתי בהא דהחמיר הרמ"א (שי"ח) דבדבר לח יש בישול אחר בישול נ"ל דהיי"ד ע"ג האור ממש אבל בהוסר מעל האור כגון מה שהחמירו האחרונים בסענץ קר שלא לשפוך עליו רותחין מכ"ר וכדומה ולענ"ד י"ל דשרי דהוי מלאכה שאינה מתקיימת [וח"א העירני דבאג"ט מ' אופה (סק"ט אות י') כ' דבמבשל ל"ב מלאכה מתקיימת, ועיינתי שם וראיתי שכ' זה בדרך אפשר ולא ברירא לי' ז"ל עיי"ש], דבשלמא בבישול ראשון שנעשה מחי