ארץ צבי (פרומר) א קסו

בפ"ע ול"ח מוסיף רק מוליד דבר חדש [היינו דרגע לפני היותו נמוח הי' שלג ולא מים ולא הי' א' עם המים רק חפץ בפ"ע וכעי"ז ברשב"א גיטין (פ"ג:) במגרש ע"מ שתבעלי לפלוני דאזלינן בתר מעיקרא עיי"ש] ולפי"ז אם כנים דברינו גם בנ"ד חשיב מוליד לרש"י כיון דמהפך גוף המים ועושה מהם מידלינעס

אך אכתי י"ל דדוקא במרסק את השלג שעושה מדבר גוש דבר צלול אז חשיב מוליד משא"כ במים שעושה מהם מידלינעס דמעיקרא הי' צלול ועתה צלול ואין בהם שינוי כ"כ ל"ח מוליד ועיין תוס' חולין (ל"ו:) ד"ה עצים דלמ"ד דכן ל"ש חיבת הקודש כיון שאינו עב כמו אוכל עי"ש הנה דגוש וצלול חשיב יותר שינוי ממה שחשיב שינוי עצים נגד אוכל דו"ק ותשכח **(אמנם לענין מפרק מצינו להיפך דאינו חייב משום דש רק היוצא מזיתים וענבים משום דשאר מי פירות הוי כמו מפרק אוכל מאוכל וקשה מ"מ הא זה גוש וזה צלול הנה דגוש וצלול ל"ח ב' מינים לענין מפרק ואולי משקה ואוכל חשיב ב' מינים לענין מפרק:)****(אמנם לענין מפרק מצינו להיפך דאינו חייב משום דש רק היוצא מזיתים וענבים משום דשאר מי פירות הוי כמו מפרק אוכל מאוכל וקשה מ"מ הא זה גוש וזה צלול הנה דגוש וצלול ל"ח ב' מינים לענין מפרק ואולי משקה ואוכל חשיב ב' מינים לענין מפרק:)** והרי אפי' בהא דאין מרסקין את השלג יש דעות דאין הטעם משום מוליד רק מגזירה שמא יסחוט או משום דהמים חשיבי נולד ואין איסור משום מלאכה רק דהמים שנתרסק אסור משום נולד הנה דאפי' בעושה מדבר גוש דבר צלול יש דעות דל"ח מוליד וא"כ בנ"ד י"ל דלכו"ע שרי ולא יהי' אלא ספק הלא כל האיסור מוליד דרבנן וס' דרבנן להקל, ע"כ מעיקר הדין נראה להתיר, מ"מ המחמיר תע"ב. כי ברא"ש פ' במה טומנין (סי' ב') בשם ר"ח דמשום חומרא דשבת לא אמרינן סד"ר לקולא ע"ש וידוע שכל דברי ר"ח דברי קבלה [מ"מ מעיקר הדין אין לאסור דמצינו בכ"מ מקילין בשבת מצד סד"ר לקולא **(וגם שנראה דעת המג"א גם בבורית נוטה קצת להתיר כנ"ל:)** מ"מ בעלי נפש יחמירו על עצמן] והש"ך (סי' ק"י) נעל בפנינו כל דין סד"ר לקולא שלא לומר כן מעצמינו רק במקום שמצינו בפוסקים מפורש וכש"כ שראוי להחמיר בזה לענין שבת מאחרי רואינו דברי הר"ח הנ"ל

מה שהעיר למה לא יאסר כיבוס בבורית משום ממחק האמת כמ"ש כת"ר דל"ש ממחק רק במגרר מעצם הדבר ולא בזה שאינו רק מסיר הזיעה שנדבקו בו ואינו מחסר מגוף הידים כלום, וכן מבואר להדיא בשבת (נ'.) בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בנרתקין הא נתר וחול מותר וכ' רש"י דנרתקין גורר את הכסף ונתר וחול מותר דלא גריר לי' להכסף, והנני ידידו דושה"ט וש"ת באהבה ומברכו שיחוג בדיצות, את חג המצות, ובשמחה ועליצות, והש"י יצילנו ממכשול וממשהו חמץ בחו"ר: סימן עא. ב"ה. תשובה לאשפצין

על שאלתו שבקרוב תהי' הבחינה לצבא וע"פ רוב הוא בעש"ק ובש"ק ונתחדש בימינו שתחת חתימת יד שהי' נהוג מקדם במדינתנו נותנים העוברים על הפקודים אצבע צבוע באיזה צבע על המיליטעריש ביכעל לרושם וסימן שקורין בלע"ז "פינגער אבדריקען" ע"כ נפשי בשאלתי אם מותרת בשבת ושמעתי בשם גדול א' שהתיר לעשות הנ"ל ביד השמאלית וכו' ומדברי הנובי"ת או"ח (ל"ג) משמע לי שאין נפ"מ בזה ע"כ השאלה

הנה בשבת (ק"ג.) מבואר להדיא דדוקא בכותב יש חילוק בין ימין לשמאל אבל ברושם אין חילוק דאיתא התם הכותב ב' אותיות בין בימינו בין בשמאלו חייב ופריך בגמ' בשלמא אימין חייב אלא שמאל הא לאו דרך כתיבה בכך וכו' הא מני ר' יוסי היא דאמר לא חייבו ב' אותיות אלא משום רושם הנה מפורש דברושם חייב גם בשמאל, ועוד יותר רבותא דלר"י אפי' בכותב חייב בשמאל דיש בכלל כתיבה רשימה ורשימה דרכה גם בשמאל, והנה פשטות דברי הגמ' משמע דלת"ק דר"י אין ברושם מלאכה דאורייתא וראי' לזה דאל"כ מה איריא דוקא לר"י חייב בכותב בשמאל משום דלא גרע מרושם אפי' לת"ק יתחייב מהאי טעמא וע"כ דלת"ק אין ברושם איסור דאורייתא רק שבות מ"מ מדר"י נשמע לת"ק דאפי' רושם בשמאל איכא שבות גמור ולא שבות דשבות דברושם אין השמאל גורם קולא כלל כיון דאורחי' היא גם בשמאל, אמנם הרמב"ם בפיהמ"ש יש לו שיטה אחרת דגם לת"ק יש ברושם איסור דאורייתא אך דהוי תולדה דכותב ולר' יוסי הוי אב, וכ"כ הה"מ אליבי' דהרמב"ם, אמנם צ"ע טובא דא"כ גם לת"ק יתחייב בשמאל כנ"ל וראיתי במנ"ח סוף מלאכת כותב אחר שציין דברי פיהמ"ש לרמב"ם כ' וז"ל ונראה דכל דין כותב יש לרושם כיון דהוא תולדות כותב והרושם בשמאל פטור עיין בגמ' דוקא לר"י חייב בשמאל ולא לת"ק להר"מ עכ"ל ונראה כוונתו דדוקא לר"י דרושם אב בפ"ע ורושם עצמו אורחי' גם בשמאל ע"כ חייב גם בשמאל [וממילא גם כותב בשמאל חייב לר"י דל"ג מרושם] אמנם לת"ק דרושם תולדת כותב דינו ככותב ממש לכ"ד ופטור בשמאל כמו בכותב, ואע"ג דלכאורה דבריו תמוהין דסו"ס ברושם אורחי' הוא גם שמאל אמנם מצאתי סייעתא לדבריו בתוס' ע"ז (י"ב:) ד"ה אלא בורד והדס דקמיתהני מריחא וכו' וטעם האיסור משום דחשיב לי' כשתיי' שהריח נכנס בגופו והוא חזק ביותר ואפי' את"ל דשתיי' גסה מותרת באיסה"נ הכא כיון דאם הי' שותה היין עצמו לא היתה לו שתיי' גסה יש לאסור הריח הדומה לממש אע"פ שאינו נהנה עכ"ל וכעי"ז ממש כ' התוי"ט פ"ק דסוכה מ"ח בשם הה"מ וה"ה בנ"ד להיפך אע"ג דרושם עצמו דרכו גם בשמאל מ"מ כיון שהוא תולדה דכותב וחשיב כאלו הי' כותב ואם הי' כותב בשמאל הי' לאו אורחי' פטור גם בזה דידיעת ההפכים א' הוה כידוע, ויש לה"ר לזה דלכאורה קשה לי בהא דכתובות (ס'.) גונח יונק חלב בשבת משום דמפרק כלאח"י הוא ובמקום צערא ל"ג רבנן, ופירש"י שאין דרך בנ"א לינק אלא לחלוב ביד וק"ל איך מותר לכל אם להניק בנה בש"ק הא אסור מה"ת לספות לקטן וכאן היא ספה להתינוק איסור מפרק ובקטן ודאי ל"ח כלאח"י דכך דרך כל הילדים, וצ"ל דכל איסור להזהיר גדולים על הקטנים דמה שעושה הקטן חשיב כאלו הגדול עשה מעשה זו וכאן אם הגדול הי' עושה מעשה זו ממש הי' אצלו כלאח"י אף דלקטן הוא כאורחי' אין בו איסור להזהיר געהק"ט, ואם כנים הדברים הוא ראיה לנ"ד דכיון דרושם תולדה דכותב ואם הי' כותב הי' כלאח"י אף דברושם גופא הוא כי אורחי' שרי, אך יש ליישב קו' הנ"ל באופן אחר לפמ"ש הפוס' דמותר לקלוף שומים ובצלים בשבת כיון דאין דרך לקולפם רק בשעת אכילה אין בו משום מפרק וה"נ אין דרך התינוק לפרק חלב מדדי אמו רק בעת אכילה ע"כ ל"ח מפרק, והא דהוצרכו בכתובות לומר משום דמפרק כלאח"י היי"ד בגדול דדרכו לחלוב ולהוציא החלב אפי'