ארץ צבי (פרומר) א קסב

מלאכה, וכ"מ להדי' בתוס' שבת (י"ח:) דבמה שהעורות מתעבדין ל"ח אפי' שביתת כלים דלא קעביד מעשה, וע"כ תנן החורש הזורע להשמיענו זאת דל"ח מלאכה רק בצירוף עם האדם, ועתה מיושב קו' הנימוק"י דע"כ ל"מ אשמ"ח רק במקום שאפילו לא נייחס המעשה אל הפועל ג"כ יהי' שמה עלי' רק שחסר פועלו אז אמרי' אשמ"ח משא"כ בשבת דכ"ז שלא נייחס הדבר אל פועלו לא יהי' כלל שם מלאכה עלי' וצריך לחדש יש מאין ע"י אשו משום חציו וזה לא מצאנו, וכ"ז בשבת אבל בשביעית דעיקר המצוה שתשבות הארץ כמ"ש תוס' רי"ד בע"ז (ט"ו:) דמה"ט בשביעית אמירה לנכרי אסור מה"ת דכתי' ושבתה הארץ והרי סו"ס הארץ אינו שובת, וכיון שכן אפילו המלאכה נעשית מאלי' חשיב שנתבטל שביתת הארץ אך שחסר פועלו ושוב אמרי' אשמ"ח לייחס הדבר אל האדם, וע"כ כשנוטע קודם תוס' שיקלוט בתוס' אמרי' אשמ"ח וחשיב כאלו האדם פעל זה בתוס' שביעית, וכ"ז שייך בנטיעה דמה שיקלוט אח"כ הוא גמר מלאכת נטיעה וחשיב כאלו נטע בידים אז משא"כ בחרישה דאחר חרישה פסקה המלאכה דאין נעשה אח"כ מלאכת החרישה אפילו מעצמה כמובן ול"ש בזה אשמ"ח ע"כ אין אסור רק מה שחורש בתוס' להועיל בשביעית לא זולת ודוק, וזה חיזוק לדברינו הנ"ל דשריפת קדשים דהאיסור מצד הנפעל דומה לשביעית ושוב אסור להתחיל בע"ש שיגמר בשבת משום אשמ"ח וק"ל

ומה שהק' כ"ת ע"ד הרשב"א (סי' ע"א) שהק' ע"ד רש"י פסחים (ה':) ד"ה ש"מ וכו' דאי השבתתו בכ"ד וכו' יבערנו בד"א ויאכילנו לכלבים דמשמע הא בשריפה לא והרשב"א חולק עליו דגם בשריפה שרי מצד מתוך והוא פלא דכאן לרע"ק הרי אמרי' בגמ' דלית ליה מתוך וא"כ צדקו דברי רש"י, ותו דגם השואל לא רצה לאסור שם שריפת חמץ ביו"ט רק משום דלדידן היום אפשר מעיו"ט אבל לס"ד דרע"ק דראשון היינו יו"ט ולא אפשר מעיו"ט פשיטא דשרי ביו"ט ואין שום טעם וסברא לאחר שריפת חמץ וע"כ דטעמו של רש"י ז"ל משום דרע"ק לית לי' מתוך עכ"ד והוא תמי' רבתי. ואשר אחזה ליישב דברי הרשב"א דהוי קשיא ליה דלכאורה דברי רש"י ז"ל שפת יתר הם דפשיטא דאי השבתתו בכ"ד אין כאן מלאכה ומה בעי רש"י בזה, ע"כ נקיט הרשב"א דכוונת רש"י ז"ל הוא עתה אפי' נימא דרע"ק אית לי' מתוך דכאן בס"ד עדיין לא אמרנו ש"מ דלית לי' לרע"ק מתוך ודרכו של רש"י תמיד לפרש לפי הס"ד כידוע והיינו כדי שמי שלומד יבין הדברים אף בטרם למד המסקנא וה"נ ביאר רש"י ז"ל ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה שנבין אף טרם שנלמוד ש"מ השלישי ש"מ ל"א הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך, והיינו דחדית לן רש"י ז"ל דמ"מ יבערנו דוקא בד"א והטעם דכיון דאפשר בד"א ל"ש מתוך, וביאור הדבר דהנה בהא דמותר אוכ"נ אפי' באפשר מעיו"ט ואלו מכשירי או"נ אין מותר באפשר מעיו"ט ביאר באבני נזר (סי' ת"ט) משום דאו"נ הותרה והיכא דהותרה אפילו אפשר לאהדורי לא מהדרינן. משא"כ מכשירין אינם אלא דחוי' ע"כ באפשר מעיו"ט לא שרי וס"ל לרש"י ז"ל דדבר שאינו או"נ עצמו רק שמותר מצד מתוך ל"ח הותרה כיון שאין היתירו מפורש בתורה רק שהותר אגב שהותר אוכ"נ, וכזה מצאנו בתוס' מנחות (מ'.) דכלאים בציצית שמפורש בתורה דשרי הותרה לגמרי ואפי' באלקיי"ש משא"כ בשאר עשדל"ת ולכאורה תמוה דכל עדל"ת ילפינן מכלאים בציצית ומ"ש וצ"ל דמ"מ כלאים בציצית שהיתירו מפורש בתורה הוא בגדר הותרה וע"כ אפילו אפשר לאהדורי לא מהדרינן משא"כ שאר עדל"ת אף דילפינן מכלאים בציצית שידחה מ"מ כיון שאין זה גופה מפורש אינו בגדר הותרה אלא דחוי' וה"נ דכוותה אוכ"נ גופה דמפורש בתורה הותרה משא"כ מה שמותר מצד מתוך רק דחוי' וע"כ דומה למכשירין וע"כ כשאפשר לבערו באופן המותר אין מותר בשריפה, ולפ"ז נשמע גם לדידן דאפשר מעיו"ט אף דאין ביעור חמץ אלא שריפה אסור ביו"ט משום דאפשר מעיו"ט, ודומה לאפשר לבערו באו"א, זה הי' ראיית הרשב"א מרש"י ז"ל, ורשב"א ז"ל חולק ע"ז וס"ל דאפי' מה שמותר מצד מתוך הותרה ולא צריך לאהדורי וע"כ אפי' באפשר מעיו"ט שרי כנלע"ד בזה

והנה מתחלה הי' קשה בעיני לחדש דבר חדש כזה (דמה שמותר מצד מתוך אינו אלא הותרה ואסור היכא דאפשר מאתמול או באופן אחר המותר] כחומץ לשנים, אמנם מה אעשה ואח"כ מצאתי ראיה לדברי בשו"ע הרב ז"ל מלאדי (סי' תמ"ו ס"ה) ואפילו לשורפה במקומה אסור ול"א מתוך משום דמה"ת אפשר לקיים המצוה בלא חילול יו"ט, וכזה כ' בשאגת ארי' (סי' פ"ג) ד"ה והנה עיי"ש וקשה דהרי הרב ז"ל עצמו (בסי' תק"י) בקו"א (ס' סק"ב) דאו"נ הותרה ואפילו היכא דאפשר בהיתר לא מהדרינן וכן הלכה רווחת בפוסקים, וע"כ כדברינו דהיי"ד גוף או"נ אבל מה דשרי מצד מתוך הוי רק דחוי' ולא הותרה, הנה מצאנו תרי תנאי דמסייע לן בסברא הנ"ל, הגה"ק מלאדי ז"ל והשאג"א ז"ל

ולפי האמור יש ליישב קוש' רעק"א בביצה (כ"א:) במשנה לא יחם אדם חמין לרגליו וב"ה מתירין וכ' רשב"א שבת (ל"ט:) דלדעת התוס' להחם חמין לצורך רחיצת כל גופו אסור מה"ת והק' רעק"א הרי רגליו בכלל גופו הם וכיון דלצורך רגליו מותר יהי' מותר לצורך כל גופו מצד רבוי שיעור דמותר ביו"ט כדאיתא ביצה (י"ז) ולהנ"ל י"ל דהא דרבוי שיעור מותר ביו"ט כ' הר"ן פ"ב דביצה משום דאוכ"נ הותרה וכיון דחמין לרגליו אינו גוף או"נ ואין מותר רק מצד מתוך אינו רק בגדר דחוי' ורבוי שיעור אסור בו

ונלע"ד ראי' דרש"י ז"ל עצמו ס"ל כן דהנה בתוס' ביצה (י"ב.) ד"ה הכי גריס רש"י אלא מעתה ליפלגי באבנים וכו' כיון דעיקר הוצאה נאסרה יש לאסור דבר שאינו לצורך יו"ט, ולכאורה תמוה לענין מה נאסר הוצאה כיון דלרש"י שרי אפי' באין בו צורך קצת א"כ לעולם מותר [בשלמא להר"ן שכ' דאף לרש"י דל"ב צורך קצת מ"מ לצורך חול גרע ואסור א"ש דלענין זה נאסר דאסור לצורך חול אמנם מהתוס' שם מבואר להיפך מדהקשו מאופה מיו"ט לחול והדרא קוש' לדוכתה] ולהנ"ל א"ש דמ"מ כיון שאין ההיתר רק מצד מתוך אסור באפשר מעיו"ט או באפשר בהיתר ולענין זה נאסרה: סימן סז. ב"ה. להרב החו"ב חסיד וי"א מו' ר' יחיאל מיכל גאלסטער אבד"ק שעוושר

דשאילנא קדמיכון בענין היסק תנור שיש עליו תבשיל בש"ק בחורף שהרמ"א (סי' רנ"ג) בשם תה"ד מתיר והט"ז כ' דבעל נפש יש לו להחמיר ונסתפק במניח התבשיל מעש"ק בהפיעטשניק והנכרי אינו יודע מזה אם גם בזה ראוי לבע"נ להחמיר או לא ויותר טוב זה מלהביא הטשאלענט דרך רה"ר ע"י קטן עכ"ד

יעי' מר באבני נזר או"ח (סי' ר"נ סק"ח) שכ' דלדעת הרב מלאדי ז"ל דטעם אמירה לנכרי שבות משום