ארץ צבי (פרומר) א קנח

בהפריעה בין בהחיתוך טוב יותר שיעשה האב מעשה א' עכ"פ, ולא יהי' עכ"פ במעשה זו רק חילול א'

אך יש ליישב דברי השאג"א באו"א דאזיל בשיטת או"ז שהביא הד"מ בה' מילה דבמילה ל"מ שליחות וכשאין האב מל אינו מקיים מצו' וע"כ אפי' נימא כרש"י דששא"כ ל"ח מעשה השליח צדקו ד' שאג"א דכאן ל"ש שליחות ודומה לקצירת העומר דאסור לחלק בשבת להרבה בנ"א, אמנם אם נימא כהאו"ז נלע"ד ברור דמותר להאב ליקח לעצמו חלק א' מן המצוה, דהרי כ' השאג"א שם דאין בחילוק גברי איסור דאורייתא רק איסור דרבנן וע"כ הותר במקום פרסומי מלתא אף שאין בזה צורך דאוריי' עיי"ש וא"כ גם בנ"ד צורך גדול הוא שיקיים האב מ"ע דאוריית' ואף דמבואר בשבת (קל"ג.) דמצות האב איני דו"ש רק עצם מצות מילה לבדה עיי"ש מ"מ צורך גדול ודאי נחשב יותר מהא דפרסומי מלתא דמנחות (ס"ג.) והותר לחלק כדי שיקיים האב חלק מן המצו' בעצמו שמצו' עליו מה"ת

ולפ"ז נ"ל ג"כ דיותר טוב שאחר יעשה החיתוך והאב יעשה הפריע' שהגמר הוא העיקר במצות מילה כמבוא' בע"ז (כ"ז.) אתי איהו ואתחלה ואתי משה ואגמרה עיי"ש, דאף דאשה פסולה למול מ"מ אם הגמר הי' ע"י איש שפיר דמי וחשיב כאלו כל המילה הי' ע"י איש, ה"נ בנ"ד לענין מצות האב י"ל דאם הגמר ע"י האב חשיב כאלו כל המילה הי' ע"י האב בעצמו

וכעי"ז כתבתי במק"א דנכון לכל אב [אף שאינו יודע למול] לעשות המציצה בעצמו דזה דבר קל לקיים לפ"מ שהעלה באבני נזר יו"ד סי' דגם המציצה הוא מעצם מצות מילה חשיב זה גמר המצו' ונ"ל דמקיים בזה כל המצו' כהא דמבוא' בע"ז כ"ז. דאע"ג דאשה פסולה למול מ"מ כשהגמר באיש כשר הכ"נ בזה דהגמר ע"י אב חשיב כאילו כלו הי' ע"י האב עצמו ויש לדחות דשא"ה באתי' אשה ואגמרה דעדיין נשאר מקצת ערלה מעורה א"כ חשיב עדיין ערל ועיקר המצו' בהגמר שמסיר הערלה ודומה לחצי קנה פגום ובא וגמר השחיטה כשר דעיקר מיפק חיותא הוא במיעוט בתרא הכ"נ עיקר הסרת הערלה הוא בהגמר משא"כ מציצה אע"ג שהוא מן המצו' מ"מ אינו מעכב ואפי' לא מצץ פשוט שאינו ערל עוד ע"כ אין לדמותו להא דע"ז כ"ז. מ"מ נכון הדבר שאב יעשה המציצה דכיון דהמציצה ממצו' מילה גם בזה מצו' על האב כמו בגוף המצו' כנלע"ד: סימן סד. ב"ה. להרבני המופלג החו"ב מ' אהרן ערליך נ"י בסאסנאווצע

אשר נסתפק אם מותר להעריך מכונות של ראדיא בעש"ק ואי"צ בש"ק לעשות שום דבר רק בעת שמנגנים בהמרכז מקרב הכלי אל האוזן לשמוע אם מותר לשמוע בש"ק וכבודו כתב דאף שמנגנים שם במרכז בש"ק ע"י נכרי ונכרי העושה מלאכה בש"ק בשביל ישראל אסור לישראל להנות בשבת מ"מ הרי עושין בשביל כל העולם דרובא נכרים עכ"ד, והנה זה תלי בפלוגתא דהרמ"א והב"י דהרמ"א (סי' תקט"ו) והובא במג"א (סי' רע"ו סק"י) כתב דדוקא אם הוא ספק אם יעשה בשביל נכרי או בשביל ישראל אז אזלי' בתר רוב ואם רוב נכרים שרי אבל אם ברור בודאי שעושה בשביל שניהם בשביל נכרים ובשביל ישראל אפי' ברובא נכרים אסור ולפי"ז גם בנ"ד אסור אך במשנה ברורה (סי' רע"ו) בבה"ל סוד"ה ואם כ' דדעת הב"י אינו כן דלעולם ברובא נכרים שרי ולפי"ז נם בנ"ד שרי וכעי"ז יש לדון לכאורה בעלעקטרי שמעריכין בעש"ק שמאיר בש"ק ולרמ"א ראוי לאסור דהרי בבית חרושת החשמלי מוסיפין גחלים בכל פעם וגה בש"ק אף דרובא נכרים אך לרמ"א כשברור שעושה גם לצורך ישראל אסור ולהב"י שרי

ולענ"ד מדברי רי"ו שהובא בקרבן נתנאל פ' מי שהוציאוהו [על הרא"ש סי' ג')] בד"ה אתי כב"ש מבואר להדי' דאפי' היכא דדעתי' גם אישראל שרי ברובא נכרים. אך יש לדחות דשא"ה דגם הגוי עצמו נוסע בספינה וצריך להמלאכות ודב"ז פלוגתא דהמג"א ונשמת אדם דבמג"א (סי' רע"ו) מבואר דאפי' כשעושה לצורך עצמו ולצורך ישראל אסור והנשמת אדם חולק וכ' דדוקא כשעושה לשם נכרים וישראל אף דרובא נכרים אסור אבל כשעושה גם לצורך עצמו חשיב עיקר כוונתו לצורך עצמו ולהנשמת אדם אין ראי' מרי"ו דשא"ה דהגוי עושה גם לצורך עצמו, אך להמג"א יש ראי' מרי"ו לבה"ל

שוב נתיישבתי דגם לנשמת אדם הראי' נכונה מרי"ו דדוקא כשהנכרי הי' עושה לצורך עצמו אף אם ל"ה שם ישראל אז אמרי' דעיקר כוונתו לעצמו משא"כ כל עיקר שהנכרי המנהיג הספינה נוסע הוא רק בשביל הנוסעים ולולא זאת ל"ה נוסע כלל ול"ה נצרך למלאכות אלו כלל, וראי' לזה דאלת"ה א"כ אפי' ברובו ישראל יותר כמ"ש הנש"א וע"כ דכאן ל"ש כלל היתר זה דלצורך עצמו ומ"מ התיר ברוב עכו"ם ואע"ג דמכוון גם לצורך ישראל הנה דאפי' במכוון לנכרים וגם לישראל שרי

ובעיקר דברי מ"ב יש סמוכין לזה מרמ"א או"ח (סי' רנ"ג ס"ה) בשם תרה"ד דשפחות שמסיקין התנור בזמן שהקור נדול מיתר גם לחמם התבשיל כיון דעיקר כוונת השפחה אינה לחימום התבשיל הוי דשא"מ ופ"ר מותר באמירה לנכרי, ומזה נראה דאף שמכוונת גם לחימום התבשיל מ"מ כיון דעיקר כוונתה הוא רק לחמם הבית הו"ל לגבי תבשיל דשא"מ כמ"ש באבני נזר או"ח (סי' רנ"א סק"ה) וה"נ כיון דרוב נכרים אף דמכוון גם לישראל מ"מ עיקר כוונתו לצורך הרוב והו"ל לגבי ישראל כאינו מתכוון עבורם ושרי, ולענ"ד מדברי הריטב"א ע"ז (ל"ח.) ד"ה קמ"ל דלשרורי מנא מכוון ראי' לתרה"ד עיי"ש

ובגוף דין הנ"ל אע"ג דהלכה כרמ"א נגד הב"י מ"מ בנ"ד דהרמ"א (סי' תקט"ו) ציין על דין הנ"ל ב"י (סמ"ג) ובבה"ל (סי' רע"ו) כ' שאין כוונת הב"י כן בשיטת הסמ"ג, וכיון שאין הרמ"א ז"ל רוצה לחלוק בזה על הב"י אך שלמד שכוונת הב"י כן, והבה"ל הוכיח שאין כוונת הב"י ז"ל כן יש לסמוך ע"ז להלכה וגם כי נתן עדיו ויצדקו

ואיש אחד אמר לי שע"פ חוקי הממשלה צריך להיות תמיד בבית חרושת העלעקטרי סכום פראנד (נרמא גאז) המספיק להאיר על כמה ימים ומה שמוסיפין גחלים בכל פעם אינו לצורך היום רק לצורך אחר איזה ימים כדי שיהי' הנארמא של הגאז בשלימות ולא יחסר מן החק הקצוב ע"פ הממשלה, ואם כנים דברי האיש הנ"ל גם להמג"א שרי

ובנ"ד כיון שאין שם מלאכה דאורייתא רק הניגון שהוא רק גזירה דרבנן שמא יתקן כלי שיר ובד"ס