ארץ צבי (פרומר) א קנו

ואפי' בתולדות חמה אין אסור אלא מדרבנן הנה דכיון דסתם בישול הוא באש שלנו אין אסור מה"ת בחום אחר, וה"נ בנ"ד, אך רש"י כ' שם דההיתר משום דהוי לאו אורחי' וא"כ בנ"ד ידוע דאורחי' הוא בזה"ז להבעיר באש עלעקטרי', [אך גם להיפך אין להוכיח מדמשמע התם דאם הי' אורחי' לבשל בחמה הי' חייב אע"ג דבישול דמשכן הי' באש שלנו די"ל דשא"ה דכל מיני אש שרשם בגלגל חמה כמ"ש החוקרים, ובס' הישר לר"ת דכל שלהבת אחר שנכבה עולה ונתחבר לגלגל חמה, הנה דמשם מוצאו ולעומת שבא כן ישוב. וכ"ז ביסוד אש הטבעי אשר בכ"ד זה בא מכח החמה שפועלת בו כמו שהחמה פועלת בצמחים ובז' מיני מתכות אשר בבטן האדמה ועוד הרבה, אמנם אש העלעקטרי שהוא לגמרי סוג אש אחר שנולד ע"י הרכבת הכחות ולא בכח פעולת החמה עלי' בטבע אפשר דאפי' הי' אורחי' הי' מותר לבשל בו מה"ת] אך ילה"ע מדפליגו רמב"ם וראב"ד פי"ב מה"ש ה"ב במבעיר מתכות לרמב"ם חייב משום מבעיר דגחלת של מתכות אש ולראב"ד אין חייב רק משום מבשל וס"ל דגחלת של מתכות לאו אש הוא כ"מ שם בההמ"ג ויעוי' אבנ"ז או"ח (סי' שס"ח סק"ב) דזה תלי בב' תירוצים בפסחים (ע"ה.) סו"ס שמענו דכל דלאו אש הוא פטור בו ממבעיר, וא"כ אש עלעקטריא מאן יומר לן דאקרי אש ע"פ תורה, ואף דנקרא בלשון בנ"א אש מזה אין ראי' דחשיב ע"פ תורה אש, וכ"ת הראני במחזה אברהם (סי' מ"א) שכ' דכיון דהבערה כתי' מפורש בתורה לא תבערו אש ל"צ למילף ממשכן וע"כ אף של"ה הבערת עלעקטרי במשכן חייב, אמנם לע"ד אדרבא כיון דכתי' לא תבערו "אש" בעי' שיהי' נקרא אש כמבואר בראב"ד הנ"ל לענין מתכות ואש עלעקטרי אין לנו ראי' שיהי' נקרא אש ע"פ תורה, מ"מ חלילה להקל בזה אפי' בס' לומר שאין בזה איסור דאורייתא ואינני רוצה להכניס עצמי להיתר זה]

אך מ"ש כ"ת שצריך ליתן לכה"פ עשרה זהובים כשווי הפחות שבכבשים כמ"ש המג"א (סי' של"ד) ואין בכחו לזה, לענין זה נלע"ד להקל ליתן ח"י פשוטים [והם בערך כ"ז גראשין שלפני המלחמה, ולפי מעות העכשוי יעלה בערך ל"ו גראשין] דהנה הרמ"א ז"ל (סי' של"ד) כ' ליתן ח"י פשוטים במקום חטאת והק' המג"א דהא חטאת שיעורו במעה [וכוונתו לזבחים (מ"ח.) דחטאת בת דנקא ודנקא הוא מעה] ומכח זה הכריח דדין זה תלוי לפי הזמן ובזמן הרמ"א לא הי' אפשר למצוא כבש במעה ע"כ כ' ח"י פשוטים ולפ"ז בזמננו שהכבשים נתייקרו וא"א למצוא כבש אפי' בח"י פשוטים צריך ליתן כשיעור שיוכל לקנות בעדו כבש באותו זמן עכ"ד המג"א ז"ל אמנם בשו"ע הרב ז"ל מלאדי אף שהי' אחר המג"א העתיק ליתן ח"י פשוטים כדברי הרמ"א ז"ל וכתב הטעם משום דח"י פשוטים הם סלע וזה שיעור חטאת ודבריו ברורים ומפורשים בש"ס כריתות (י':) דשיעור חטאת הוא סלע עיי"ש, ומה שהקשה המג"א דהא בגמ' דשיעור חטאת מעה שהוא א' מכ"ד בסלע תימה דזה קו' התוס' בכ"מ, ובזבחים (מ"ח.) תירצו דמצו' מן המובחר שיהי' בסלע, ובמנחות (ק"ז:) כתבו ושמא עין רעה בדנקא עין יפה בסלע, ובכריתות (י':) כתבו דמדרבנן בעי' סלע, ולכל התירוצים מבואר דסלע דוקא ולא משום דא"א למצוא כשב בפחות מזה ע"כ נראה ברור דסגי בח"י פשוטים שהם ל"ו גראשין במעות העכשוי, והנה הרמ"א (סי' של"ד) כ' דצריך להתענות מ' יום או יפדה כל יום בי"ב פשוטים, והפוסקים ביו"ד (סי' קפ"ה) דשיעור י"ב פשוטים הוא ח"י גראשין של המעות, דלפני המלחמה, ורובל שלפני המלחמה דהיינו מאתיים גראשין מחירו היום שני זהובים וס"ו גראשין דזמננו נמצא דח"י גראשין של אז הם עכשיו כ"ד גראשין, עולה לארבעים יום תשעה זהובים, וששים גראשין

אמנם עיקר תשובה הוא מרירות והכנעה שיהי' לבו נשבר בקרבו על שחילל ש"ק ולב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה וכ"כ בשע"ת לר"י דעיקר תשובה הוא המרירות והיגון, גם נכון מאד שיקבל ע"ע מן הוא והלאה לסייע לחברה שומרי שבת. וכעי"ז כ' בשע"ת לר"י לענין חלול השם דאע"ג דאי' ביומא (פ"ו.) דלחה"ש ל"מ לא תשובה ולא יוה"כ ולא יסורין רק מיתה ממרקת, מ"מ קידוש השם הוא תקון לחה"ש ואי"צ לא יסורין ולא מיתה עיי"ש וה"נ שמירת שבת הוא תקון לחלול שבת: סימן סג. ב"ה. לתלמידי הרב החו"ב מ' חיים בוים שיחי' ראב"ד דזאוויערציע

אי שרי למול בשבת ע"י ב' מוהלים דבר זה נחלקו בו הפוסקים ביו"ד (סי' רס"ו) ובשו"ת הרמ"א (סי' ע"ו) הביא ראי' מתמידים ומוספים שהי' נשחט ונפשט ע"י הרבה כהנים וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ואע"פ שהי' אפשר שיהי' ע"י כהן א', ובשאג"א (סי' נ"ט) דחה דאין שבות במקדש, ולא אבין הא שחיטה והפשט מלאכות דאורייתא הם [אולי כוונת הגז"ל דדב"ז שיכול לעשות ע"י א' ועושה ע"י שנים לית בי' איסור דאורייתא רק שבות ע"כ לא חשו לזה במקדש דאין שבות במקדש]

אך לפענ"ד הקלושה יש לדון מטעם אחר דבפסחים (ע"ט.) דאם רוב ציבור טמאים ומיעוט טהורים אף המיעוט עושים בטומאה דאין קרבן ציבור חלוק וכעין דאלו מותרים לעשות בטומאה גם אלו מותרים, וכמו דלענין דחיית טומאה אמרי' כן כמו כן לענין דחיית שבת י"ל דאין ק"צ חלוק וכיון שזה התחיל מותר לחלל שבת ולגמור כמו כן כל הכהנים מותרים ואדרבא קו"ח היא דטומאה דחוי' ושבת הותרה ועוד קו"ח איכא דהתם יכיל המיעוט לקיים המצ"ע בלי דחיית טומאה כלל ומ"מ מותר משום אין קרבן ציבור חלוק כש"כ בנ"ד דבע"כ צריך לעשות חילול זה רק דבאותו אדם אין החילול גדול כ"כ כש"כ דאמרי' אין ק"נ חלוק וכ"ז בקרבן ציבור אבל במילה דאיני ק"צ ואין מותר רק מצד עדול"ת כשאפשר למעט החילול צריך למעט

שוב ראיתי דז"א דהא דאין ק"צ חלוק הוא רק משום גנאי כמ"ש רש"י ד"ה אלא ה"ק ובמהרש"א דאינו אלא מדרבנן] וטעם זה ל"ש לענין דחיית שבת דבטומאה ניכר שזה פורש עצמו מחברו לבל יגע בו והוי גנאי בזה, אך בנו"ב מהדו"ת חאו"ח (סי' פ"ו) תמה על רש"י ומהרש"א וחולק עליהם, ואני ישבתי ד' זקיני רש"י ז"ל דלעולם טעם זה הוא דאורייתא דרש"י לשיטתו במנחות (כ"ה.) דטעם טומאה דחוי' משום כבוד ציבור ע"ש וכאן דהוי גנאי לציבור ואזיל לי' טעם הנ"ל דכבוד ציבור ע"כ מדאורייתא ל"ש טומאה דחוי' ודו"ק

ובשאג"א (סי' נ"ט) ה"ר להיפך ממנחות (ס"ג.) דבשבת הי' העומר נקצר ביחיד ובמגל א' כיון דאפשר ע"י א' לא טרחינן ע"י ג', ולענ"ד הקלושה יש לדחות דשאני התם דמי שקוצר הוא לבדו עושה המלאכה ואין המלאכה מתייחסת לאדם אחר ע"כ מוטב שיעשה א' הכל ול"ח כ"כ חילול, משא"כ במילה דהמוהל הוא שליח האב וברש"י קדושין (מ"ב:) גבי שלח ביד פקח פקח חייב מבואר דלמ"ד יש שליח לדבר עבירה המשלח לבד חייב