ארץ צבי (פרומר) א קנה

של רשב"י ז"ל בעל זה"ק דס"ל בזה"ק בה"נ דאורייתא ובמקומו מירון שהוא חלק נפתלי הלכה כמותו ע"כ שפיר כתי' בנפתלי הנותן אמרי שפר דקאי על ברה"נ כמו שת"א ואכמ"ל. ע"כ הג"ה]. וק' ע"ז מזבחים צא. דבעי למפשט דתדיר ומקודש תדיר קודם מהא דמברך על היין ואח"כ מברך על היום ודחי אטו שבת לברכת היום אהני לברכת יין לא אהני ולהנ"ל תיפ"ל דגם ברכת היין הוא חלק מן הקידוש והוא מקודש כמו ברכת היום ואינו מצו' של חול כלל מה"ת דבחול אי"צ לברך כלל בפה"ג מה"ת רק בשבת בשעת קידוש וי"ל בהקדם דברי ריטב"א סופ"ג דר"ה ד"ה ושמעי' מינה לענין ברכת היין וקידוש כ' דברכת היין ברישא מפני שמכשירתה לאכילה ושתי' ולקיים בהם המצו' דעד דמברך אסור להנות מהם עיי"ש ולכאו' קשה דבגמ' ר"פ אלו דברים אמרי' לב"ה טעמים אחרים משום דיין גורם לקידוש שתאמר ועוד תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם וצ"ל דריטב"א מפרש טעם הראשון דיין היינו ברכת יין] גורם לקידוש שתיאמר. דכל זמן שלא בירך עליו אינו ראוי לקדש עליו. ולפי"ז י"ל דשיטת הראב"ן ורש"י ז"ל הנ"ל דסגי בלא שתי' היינו דלעולם מברך על הכוס פירושו פשוט שיהי' כוס יין לפניו כשמברך אך כל זמן שלא בירך ואין ראוי לו לשתות לא הוכשר לקדש עליו ע"כ צריך לברך להתיר השתי' ואז ראוי לקדש עליו [וע"כ ס"ל כיון דהברכה לצורך ל"ח לבטלה אפי' אינו שותה בסוף ואי"צ לשתות רק משום גנאי הברכה] ולפי"ז א"ש הא דזבחים צ"א. דלעולם אין הברכה חלק מן הקידוש ואפי' נימא דקידוש על הכוס דאורייתא היינו שיהי' הכוס לפניו אך בתר דאמור רבנן אסור להנות מעה"ז בלא ברכה אינו ראוי לקידוש רק אחר ברכה נמצא דברכת היין גרמא בעלמא שיהי' ראוי לברך עליו אבל אין זה חלק מעצם מצות קידוש ושפיר ס"ד לומר דדוקא ברכת היום חשוב מקודש ולא ברכת יין ולפי"ז מ"ש תוס' פסחים קו. סוד"ה זכרהו דאע"ג דקידוש על היין מה"ת הטעימה מדרבנן אי"צ נפרש כמ"ש הגאון בית מאיר דברכת בפה"ג שעל הקידוש הוא מה"ת שזה חידוש עצום מאד אך הפי' כפשוטו דצריך מה"ת לקדש על הכוס שהוא לפניו [ומדרבנן ל"ה מברך על הכוס עד שיברך] וחיוב טעימה הוא דרבנן

ויש לה"ר לדברינו מהמרדכי [הוא בתוס' על המרדכי] פ' פ ערבי פסחים על הגמ' קב: שהק' רב נסים גאון מ"ש קידוש דמברכין ברכת היין לפני קידוש וברה"מ מברכין ברכת יין אחר בהמ"ז ותי' דברה"מ הוי סלוק לאכילה ואם יברך לפני ברהמ"ז לא יוכל לשתות משא"כ בקידוש עיי"ש ולכאורה קושייתו תמו' דהרי בקידוש נאמרו בש"ס ב' טעמים ושתיהן ל"ש בברהמ"ז טעם א' שהיין גורם לקידוש שתיאמר וברהמ"ז אפי' כשאין לו כוס צריך לברך ברהמ"ז גם טעם ב' דתדיר קודם ל"ש בברהמ"ז דאין ברכת בפה"ג יותר תדיר מבהמ"ז. ולהנ"ל א"ש דכיון דכוונת הגמ' שברכת היין גורם לקידוש שתיאמר דכל זמן שאי"ר לשתי' ל"ח יין לברך עליו ול"ח מקדש על היין הכ"נ דהמצו' לברך ברהמ"ז על הכוס כל זמן שלא בירך בפה"ג ל"ח מברך על הכוס ושפיר מקשה דהו"ל לברך בפה"ג קודם בהמ"ז. וע"ז תי' דכיון דבהמ"ז יחשב הפסק א"כ לא יועיל כלל במה שיברך בפרה"ג קודם דסו"ס בשעת בהמ"ז אי"ר לשתי' וע"כ לענין זה ל"צ שיהי' היין ראוי שתי' וגם בלעדי זה חשוב מברך על הכוס ע"כ יותר טוב לברך אחר בהמ"ז דבהמ"ז מה"ת. וסו"ס יש מרבינו ניסים גאון ראי' דס"ל ג"כ הפי' בגמ' כמו שפירשנו אליבא דריטב"א

ובעיקר פירוש הבית מאיר כן פירש גם בשו"ע הרב ז"ל סי' ק"צ דעת הראב"ן ורש"י דכל מידי דבעי ברכה על הכוס פירושו על ברכת הכוס דהיינו על ברכת בפרה"ג וע"כ מעיקר הדין אי"צ לשתות כלל רק משום גנאי הברכה צריך לטעום עיי"ש. ואני עני אבא אחרי המלכים ומלאתי את דבריהם כי לפע"ד גם דעת רבוותא קמאי ודעת בעל העיטור כן הוא שכ' הטור סי' ס"ה משמו היכא דמיקלע מילה ביומא דתעניתא אשכחן לרבוותא קמאי דקאמרי מברך על הכוס ומנהג להניחו עד מוצאי יוה"כ ושותהו אמו של תינוק. וב"י בשם כלבו הק' ע"ז דהרי מפסיקין הרבה בין ברכה לטעימה וכשיטעום צריך ברכה אחרת ונמצא ברכה ראשונה היתה לבטלה ואין ספק שדעת בעה"ע כראב"ן דאי"צ לטעום רק משום גנאי הברכה וכל ששותין מכוס זה בסיבת הברכה ל"ח גנאי לברכה אף שלא יצא בברכה זו דהרי כשמטעימין לילד הנמול לא יצא הילד בברכה שאינו ב"ח ומ"מ די בכך דסו"ס הי' הברכה סיבה לשתי' דלולא הברכה ל"ה מטעימין לתינוק כ"ה בזה הנה נסתייע שיטת הראב"ן מדברי רבוותא קמאי ובעה"ע שהביאם. ומ"ש הב"י שם בשם בעה"ע דהיכא דלא אפשר יהבינן לינוקא אין ראי' דזה איתא גם בעירובין מ': וזה אפשר דקאי על התנוק שהגיע לחינוך. אך מדברי בעה"ע הנ"ל ראי' גדולה]

ובזה א"ש מנהג העולם תחת החופה מטעימין מהכוס להח' וכ' ובעל הברכה אינו טועם וכבר צווח ע"ז הפנ"י כתובות בקו"א וגדולה מזו ק' דהח' וכ' כבר יצאו יד"ח בבפה"ג של ברכת אירוסין וא"כ מה שמברכין שנית בפה"ג בברכת נשואין הוי לגמרי לכאו' ברכה לבטלה כיון שאין שום אדם משתמש בבפה"ג זה השני דהח' וכלה מותרין לשתות על סמך בפה"ג ראשון ולהנ"ל א"ש כיון דמעיקר הדין אפי' בלא טעימה ל"ה ברל"ב וטעימה רק משום גנאי הברכה וכל שטועמין בסיבת הברכה ל"ח גנאי כמבואר מדברי בעל עיטור הנ"ל וה"נ הרי כל הטעימה השני' של הח' וכ' הוא רק בסיבת בברכת בפה"ג שמברכין שנית ושפיר דמי

ובזה א"ש נמי מה שאין הח' וכ' טועמין מלא לוגמין רק משהו וכבר עמד ע"ז בבה"ט אהע"ז סי' ל"ד סק"ו ומחצהש"ק סי' ק"צ סק"ה ולהנ"ל א"ש דלדיעה זו שהטעימה הוא רק משום גנאי הברכה פשוט דכל ששותה משהו תו ליכא גנאי וכ"מ להדי' בשו"ע הרב סי' ק"צ ס"ד דלדיעה ראשונה כ' להטעים לתינוק כמלא לוגמיו של תינוק ולדיעה שני' כ' סתם להטעים לתינוק וכ' אח"ז דבקידוש אין די להטעים אלא המקדש בעצמו יטעום כמלא לוגמיו הנה בתחלה ובסוף כ' כמלא לוגמיו ואילו במציעתא דילג תיבת כמלא לוגמיו. והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ומנהגן תורה

וע"ד שאיש א' נכנס לביה"כ בש"ק ושכח והדליק העלעקטריא ועתה רוצה להקציב לו תשובה

הנה אם הדליק העלעקטריא בלא כוונה כלל כמתעסק בעלמא מחמת לימודו והרגלו בכל עת כניסתו לבה"כ. י"ל דאי"צ כפרה וסליחה דמתעסק פטור מחטאת. ואף דבשו"ת רעק"א (סי' ח') דאפשר דגם במתעסק איכא איסור דאורייתא ולא אימעוט רק מקרבן. באבני נזר (סימן רנ"א) הוכיח בראיות דאין במתעסק איסור תורה ושוגג באיסור דרבנן אי"צ כפרה כמ"ש נתיבות (סי' רל"ד) אך אם הדליק במתכווין ושכח שהוא שבת צריך כפרה ככל שוגג כברמ"א (סי' של"ד). [ומ"ש בשם איזה אחרונים לצדד דאין בהבערת עלעקטריא משום מבעיר מה"ת. לכאו' יש להביא ראי' לזה משבת (ל"ט.) דמותר לבשל בחמה