ארץ צבי (פרומר) א קנג

שקיעה האמיתית שהוא סילוק האור מראשי ההרים הגבוהים שבא"י ואז הוא תחלת זמן ביהש"מ לר"י וכו' עיי"ש והוא גמ' ערוכה בשבת (ל"ה:) אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדשימשי בריש דיקלי אתלי שרגא, אך שהוסיף ביאור דמאז עד שקה"ח האמיתית הוא ד' מינוטען, אבל לא שיהי' חיוב ד' מינוט מצד תוספ' ואדרבא לכאורה מוכח להיפך מהא גופא מדאמר אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אתלי שרגא, משמע דמאן דקי"ל בשיעורא דרבנן יכול להמתין עד שיתכסה השמש מראשי האילנות ולהדליק אח"כ, וא"כ ידליק תוך ד' מינוט לשקה"ח דהרי כ' הרב ז"ל דמשקיעה הנראית עד שקיעה האמיתית ליכא אלא ד' מינוט וצע"ג ה' יאיר עיני: סימן סא. ב"ה. תשובה לציעשין [והיא עיר חצי' פוילין וחצי' טשעבין והגבול באמצע העיר

ע"ד השאלה בעיר ציעשין שחצי' בפולין וחצי' בטשעכין והגבול באמצע העיר, ואנשי העיר יסובבו מצד זה של העיר לקצה האחר ע"י פשעפוסטקא, ובש"ק שאין יכולין להוציא הפשעפוסטקא מחמת שאין שם עירוב אם מותר להדביק הפשעפוסטקא אל הבגדים בעש"ק שיוכל לצאת בו בש"ק וע"י קטן אין עצה כי הם גזרו זה לא כביר שצריך להחזיק הפשעפוסטקא דוקא בעצמו ע"כ]

ברמ"א (סי' ש"א סכ"ג) ול"מ הא דמחובר לכסות [שיהי' מותר להוציא בש"ק] רק בדבר שדרך להיות מחובר שם אבל אם חיבר שם דבר שאין דרכו בכך אסור עכ"ל

ויש להסתפק אם איסור זה דאורייתא או דרבנן ולכאורה נראה שהוא דרבנן דהוי כעין רבוי שיעור כיון שאינו מוציאו בפ"ע רק ביחד עם הכסות וחשיב הוצאה א', ובשבת (דף צ'.) המוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא א' וכתבו התוס' אפי' נודע וחזר ונודע לו דכה"ג בשני זיתי חלב בהעלם א' חייב שתים כאן פטור דהוי הכל כמו דבר א' עיי"ש

וכעי"ז מצינו שבת (צ"א:) קופה שהיא מלאה פירות ונתנה על אסקופה החיצונה אע"פ שרוב פירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל האסקופה, וקיי"ל כר' יוחנן שם דאפי' מלאה חרדל, וכ' הרמב"ם פי"ב מהלכות שבת הלכה י"א הטעם משום שהכלי עושה את כל מה שבתוכו א', הנה דהחיבור גורם שיחשב הוצאה א', ואינו נגמר עד שיוציא את כולו, והנה החיבור אל הבגד שיחשב הוצאה א' עם הבגד, וכיון דבבגד עצמו ליכא איסור הוצאה הוי התוס' בגדר רבוי השיעור, וריבוי שיעור אסור רק מדרבנן כמ"ש הר"ן בשם ר"י פ"ב דביצה לענין שיעור בחולה שיב"ס, ואף לדעת הרשב"א שהביא שם בר"ן דרבוי שיעור אסור מה"ת הרי כ' שם דהיינו בחשיב"ס משום דהוי רק דחוי' אבל ביו"ט דאכ"נ הותרה רבוי שיעור מותר, וה"נ לבישת הבגד הוא היתר גמור ועדיף מהותרה ממילא רבוי שיעור מותר בו מן התורה

ואף דהתוס' ביצה (כ"ח) כתבו לענין עיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל דל"ש רבוי שיעור רק כשזה ראוי כמו זה אבל כשחציו אינו ראוי ל"ש התירא דרבוי שיעור, וכש"כ כאן דמבורר מה שהוא בגדר בגד ומה שהוא תוספת רק אל הבגד, והתוספ' מבורר לעצמו שאינו ראוי להיות עצם בגד, אמנם הרי כ' התוס' פסחים (מ"ו.) דהא דביצה (כ"א.) דעיסה חצי' של ישראל וחצי' של נכר אסור לאפותה ביו"ט הוי רק מדרבנן, וא"כ י"ל דגם בנ"ד הוא רק מדרבנן, ובזה מובן הא דרבוי שיעור ביו"ט אינו אסור אפי' מדרבנן, משום דהותרה, ולמה בנ"ד דמחובר לכסות אסור מדרבנן, ולהנ"ל א"ש, דכיון שאין זה ראוי כמו זה אסור מדרבנן כמו בעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל וע' ביצה (ל"ח:) מבואר דבהמה של שני שותפין אסור לכ"א להוליכה במקום שגבי השני הוא חוץ לתחום ע"ש, ואף דהוי רק רבוי שיעור דחצי בהמה שלו נגררת אחר תחום שלו ואין האיסור רק בחצי בהמה י"ל דהתם ג"כ אסור רק מדרבנן

וראיה לדברינו ממש"כ המגיני שלמה כתובות (ה':) דאם המצורע הכניס יותר מן הבהן אסור רק לכתחלה, והק' בחלקת יואב ח' או"ח, (סי' ר"ה) דהרי כאן ל"ש רבוי שיעור כיון שמבורר לעצמו כמבואר בתוס' ביצה (כ"א.) ולהנ"ל א"ש דזה אין אסור רק מדרבנן כמפורש בתוס' פסחים (מ"ו.), וסו"ס הוא ראי' לדברינו דאפי' היכא דההיתר מבורר לעצמו והאיסור מבורר לעצמו ג"כ רבוי שיעור מותר

אך לכאורה יש סתירה לזה מהא דהיוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב חטאת דהציצית חשובין משא ואף דהציצית הם א' עם הבגד ויחשב רק רבוי שיעור ולכו"ע אין בו חיוב חטאת אפי' לרשב"א דרבוי שיעור בשבת אסור מה"ת מ"מ אין בו חיוב חטאת, וע"כ דכה"ג ל"ח רבוי שיעור כיון דבהבגד אין נעשה כלל מלאכת הוצאה רק בהציצית ל"ח רבוי שיעור, ודוקא במקום דהמלאכה נעשה בכולו ומ"מ מקצתו בהיתר אז חשיב רבוי שיעור, משא"כ בזה דהמלאכה אינה נעשה רק בהחלק האסור כי הבגד אינו בכלל המלאכה, כי מה שהוא מלביש אין עליו שם הוצאה כלל, אפי' מלאכה המותרת לא חשיב, דאינו בגדר מלאכה כלל וחשיב שעושה כל המלאכה באיסור ומה"ט בהא דביצה (ל"ח:) הנ"ל בבהמה של שני שותפין אסור להוציא מתחום של שותף השני שאינו דומה לרבוי שיעור דהחצי שלו אינו בגדר האיסור כלל שאינה מוציאה מתחומה כלל כי חלק שלו הוא עדיין בתוך התחום, וא"כ כל האיסור נעשה רק בחלק השני וכה"ג ל"ח רבוי שיעור דכל החלק שנעשה בו ההוצאה חוץ לתחום הוא בכלל האיסור

אך ראיתי במרדכי פ' במה אשה וז"ל ונשאל לרבינו מאיר אם מותר לקשור ברזל ושאר מיני מתכות בראש חגורתו לנוי וכו' ה"נ איכא למימר דאפי' כה"ג איכא חיוב חטאת דמאן לימא לן דמפתח בטל לגבי תגור דלמא חגור בטל לגבי מפתח כמו היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב חטאת עכ"ל הנצרך לנו, מבואר מזה דהא דיוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב חטאת הוא משום דטלית בטל לגבי ציצית [ביאור הדבר נ"ל דאז היו רגילים ג"כ לקנות טלית של מצוה כמו היום שעיקר לבישתו הוא לצורך מצות ציצית וראי' לזה דהרי רש"י ב"ק (ט':) גריס בש"ס שבת (קל"ג) ואנוהו התנאה לפניו במצות ס"ת נאה לולב נאה "טלית נאה" ציצית נאה [ובשבת (קל"ג:) ליתא טלית נאה] וגם בשו"ע דמצוה לקנות טלית נאה ואם הי' עיקר לבישת הטלית לצורך עצמו ל"ה שייך גבי טלית ואנוהו כמו דלא מצינו מצוה לדור בדירה נאה משום מצות מזוזה, וע"כ דהדירה אינה בכלל המצוה ול"ש בה ואנוהו, ולמה בטלית איכא משום ואנוהו, אך החילוק משום דבדירה עיקר כוונתו לצורך עצמו, ע"כ עיקר המצוה בהמזוזה ולא בבית משא"כ טלית מצוה עיקר לבישת הטלית הוא כדי לקיים בו מצות ציצית, ע"כ גם הטלית מן המצוה, לחילוק זה עוררני תלמיד א' ויפה אמר וע"כ הבגד בטל לגבי