ארץ צבי (פרומר) א קנב

דבריו, והיינו משום דהדברים פשוטים ומה פריך כאן כיצד אר"י מתנה אדם על הכלכלה

ע"כ נראה דבגמ' כאן משמיענו עצה חדשה ומוחכמת דלכאורה ק' איך מתנה אדם על הכלכלה לר' יהודה והרי לעיל (ל"ז.) איכא מ"ד דלר"י אין ברירה, ובשלמא בהא דביצה (י"ז.) לק"מ דשם קאי על שאר ימים טובים וכבר נתוודע לב"ד הגדול שבירושלים מתי יקבע יו"ט ודומה לכבר בא חכם דלא תלי בברירה כיון דכבר נתברר במקום אחר אף דהוא אינו יודע עדיין לא תלי בברירה כדאי' עירובין (ל"ו:) אבל כאן דמיירי ביו"ט של ר"ה כמבואר שם להדיא וא"כ ביום ראשון אפשר דעדיין לא באו עדים ועדיין אין ידוע לב"ד. מתי יבואו היום או מחר, ע"כ אומר דמעיקרא יתנה [על מה שאומר אח"כ סתמא, הרי זה תרומה] אם היום חול ומחר קודש תהי' זו תרומה על זו [היינו שיחול קריאת השם שאח"כ] ואם היום קודש אין בדברי כלום [היינו בהדבור שיאמר אח"כ] וקורא עלי' שם סתמא הרי זה תרומה, וא"כ לענין איסור טבל שהוא דאורייתא ובדאורייתא אין ברירה, אומרים סתמא הר"ז תרומה בלא תנאי כדי שיהי' חלות תרומה ברור ולא יתלה בברירה, דאם נימא אי"ב אדרבא לא יחול התנאי הראשון דהיינו הבטול שמבטל התרומה שיקרא אח"כ כיון דביטול זה על תנאי הוא, ועיקר התנאי נצרך לנו רק לענין שבות דאין מגביהין תו"מ ביו"ט ובדרבנן הרי יש ברירה והכל שריר וקיים כנלע"ד נכון בס"ד

וכעין עצה זו כ' בשו"ע אהע"ז (סי' נ' ס"ו) לענין שידוכין שלא יהי' אסמכתא יתן שטר חיוב סתם ושטר מחילה על תנאי עייש"ה

ומה דנקט גם בסיפא וקורא עלי' שם אף דביו"ט שני כבר ידוע לב"ד שלא באו עדים מאתמול, י"ל דאגב רישא נקטא וגם דקצת שייך גם בשני דאלו קדשו ב"ד החודש אתמול ע"מ שירצה נשיא כגון של"ה שם אתמול בבית הועד ע"כ נקט ג"ז בסיפא]

והנה בנ"ד דהוי ספיקא דדינא מתי הוא ביהש"מ ויש להסתפק אם זה שייך לברירה כיון דאינו תלוי בתנאי דלהבא דומה לכבר בא חכם א"ד כיון דהס' לכל העולם תלוי בברירה ומדברי הד"מ אהע"ז (סי' קכ"ט) לענין הכותב ב' גיטין לאשתו שיש לה שני שמות דתלי בברירה, משמע דספיקא דדינא לא דמי לכבר בא חכם וי"ל הטעם משום דבס' פלוגתא אלו ואלו דא"ח ע"כ ל"ש בזה קמי' שמיא גליא וע' ריטב"א עירובין (י"ג:) שנאמר בסיני על כ"ד מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא ותלי בחכמי כל דור ודור לברר הדין עיי"ש וע"כ לא דמי לכבר בא חכם דהתם קמי' שמיא גליא משא"כ בזה

והנה אם נימא דספיקא דדינא תלי בברירה יש כאן עצה להתנות קודם קבלת השבת שאם הלכה כהגאונים יחול קבלתו ואם הלכה כר"ת לא יחול קבלתו דאח"כ, ואח"כ יקבל שבת סתם, ודומה ממש להא דעירובין הנ"ל דלענין תוס שבת שהוא דאורייתא לא תלי מידי בברירה דהרי קבל סתם, ואך הבטול שביטל הקבלת שבת זה תלי בברירה וזה אינו נוגע לדאורייתא רק לענין תפלת מנתה ובדרבנן הרי יש ברירה, עוד יש עצה שיוסיף בתנאי שמתנה התנאי רק אם הלכה יש ברירה, ואל"כ מקבל שבת כלא תנאי, וא"כ לתפלת מנחה דרבנן קיי"ל יש ברירה ומועיל התנאי ואי"צ לכל הנ"ל

אמנם אם נימא דספיקא דדינא דומה לכבר בא חכם וכך נוטה הסברא [אף שהחמירו האחרונים בגט י"ל דשאני לשמה דגט דבעינן שיהי' מבורר כעין שכ' התוס' גיטין (כ"ד:) דלענין זה לכו"ע אין ברירה כך י"ל דלענין לשמה אף תנאי דלשעבר ל"ח מבורר] לח צריך לזה

ובגוף דין (דסי' רס"ג סט"ו) הנ"ל דמי שאמר ברכו עם הצבור אסור לו להתפלל מנחה דכבר קבלי' לשבת ק' לי מהא דאיתא לקמן (סי' רצ"ג ס"ג) דאם אנוס יכול להתפלל תפלת של מוצ"ש מבעו"י מפלג המנחה ואע"ג דעדיין שבת גמור מה"ת ואסור במלאכה מדאורייתא עד הלילה מ"מ מצי להתפלל תפלת חול א"כ ה"ה כאן אף דכבר קיבל שבת מ"מ כיון דעדיין יום יהי' מותר לו להתפלל מנחה של ע"ש, והשתא קו"ח הוא דהתם מבדיל בתפלה ואומר בפי' שמבדיל בין קדושת שבת לחול כש"כ כאן שאינו מזכיר להדיא שום דבר של חול רק שאומר י"ח ברכות דמדינא גם בשבת הי' צריך להתפלל י"ח ומשום טורח שבת לא אטרחוה' רבנן כדאיתא ברכות (כ"א) ואין ניכר שהוא תפלת חול רק בשלילה במה שאינו מזכיר של שבת, ואף דלקמן (סי' רצ"ג) אין מתירין רק באונס היינו לכתחלה משא"כ דכבר קיבל שבת בדיעבד ואין לו עתה עצה להתפלל מנחה אין לך אנוס גדול מזה והי' ראוי להתיר לו עתה להתפלל מנחה

לכן נלענ"ד דהיי"ד התם שאומר ברכו עם הצבור וברכו הוא התחלת תפלת ערבית ומה"ט חשיב זה קבלת שבת כדאיתא (סי' רס"ג ס"י) וכיון שקיבלו ללילה גם לענין תפ"ע חשיב תרתי דסתרי אם יתפלל מנחה אבל כשמקבל שבת שלא ע"י ברכו מותר להתפלל מנחה, וראי' לדבריי דהרי שם (בסעיף ט"ו) דאם לא אמר עמהם ברכו מותר לילך לבית אחר ולהתפלל מנחה והק' הפמ"ג הא בע"כ חל עליו שבת כדאיתא לעיל (סעיף י"ב) ותירץ דה"ד לענין מלאכה ולא לענין תפלה יעו"ש, הנה דמשכחת לה שיהי' שבת לענין מלאכה ולא לענין תפלה וצ"ל דדוקא באמירת ברכו הוי שבת גם לענין תפלה, אך במג"א (סי' רס"ג סקי"ט) מבואר היפך דבריי דאפי' קבלת שבת ע"י הדלקה צריך להתפלל מנחה קודם, ועל המג"א לק"מ מהא (דרצ"ג) הנ"ל דהמג"א קאי אלכתחילה ושם (בסי' רצ"ג) אין מתירין רק באנוס, ואה"נ בדיעבד אם הדליק ולא התפלל מנחה יכול להתפלל אח"כ מנחה אף בלי התנה

ולדברי פמ"ג דהיכא דאינו מקבל שבת בפי' אף שחל עליו שבת מ"מ מותר להתפלל מנחה, א"כ י"ל דה"ה במקבל שבת בלב מותר להתפלל מנחה, ולפ"ז מיושב קו' שבתחילת דברינו דיש עצה לקבל שבת בלב בשעת הדלקת נרות ולהפסיק ממלאכה ומ"מ מותר להתפלל מנחה כיון שלא קיבל שבת בדבור, אך זה דוקא כשאינו מדליק בעצמו כמובן אך יש עצה להתנות בפי' שאינו מקבל שבת בהדלקה, ואחר זמן מה, יקבל שבת בלב: והנני משתחו' מרחוק מול הדרת קדשו

אחרי גמרי המכתב, בינותי בספרים, ומצאתי באבני נזר או"ח (סי' תצ"ח) וראיתי שהביא ד' הבה"ג הנ"ל ותמה עליו הרבה שהוא נגד הגמ', ולא הוטב בעיני קדשו להגיה, כמו שהגהתי לעיל דעד שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון יום משום דאין בזה רק ב' מינוט וא"א לצמצם בזמן מועט כזה להדליק בתוך ב' מינוט אלו לא קודם לכן ולא אח"כ. אח"כ הביא בשם סידור הרב ז"ל דשיעור תוספת שבת הוא ד' מינוט עיי"ש, ואיני כדאי לדון בקרקע בדברי קדשו, אך תורה הוא וכו' כי בסידור הרז"ל כ' וז"ל מאד מאד צריך ליזהר בהדלקת נרות להדליק קודם שקיעת החמה שקיעה הנראית דהיינו בעוד השמש זורח בראשי האילנות בשדה בארץ המישור שאין שום הר במערב או בראשי גגים הגבוהים בעיר ושלא לעשות אח"כ שום מלאכה כלל כדי להוסיף מחול על הקודש מעט כי אחר סילוק האור מראשי האילנות וגגין הגבוהים בכמו ד' חלקי ששיים שקורין מינוטין משעה אזי הוא