ארץ צבי (פרומר) א קנא

רצון צדיק, וז"ל בחדושיי. מעודי אני נבוך בענין קבלת תוס' שבת שהוא מ"ע דאורייתא וצריך לקבל תוס' שבת קודם ביהש"מ כמ"ש הר"ן ביצה ובשו"ע או"ח (סי' רס"א ס"ב) דצריך שיהי' ודאי יום, והיום שמסיימין מנחה ברוב בתי מדרשות ובתי כנסיות וגם בהשטיבלעך אחר שקיעת החמה וא"כ מתי יקבלו תוס' שבת, אם יקבלו בשעת ברכו אז כבר עבר הזמן דמתחלת השקיעה הוא בין השמשות לדעת הגאונים וכן פסק הרב ז"ל בסידור וכ"כ הגר"א ז"ל כדעת הגאונים ז"ל שהביא בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' צ"ו) והמה ר' שרירא גאון ורב האי גאון ורבינו נסים גאון דמתחלת שקיעת החמה מתחיל בין השמשות וכן דעת הרי"ף ורמב"ם והרא"ש כמ"ש הש"ך יו"ד (סי' רס"ו ס"ק י"א), ואם יקבל תוס' שבת קידם שקעה"ח א"כ לא יוכל להתפלל אח"כ מנחה כדאיתא בשו"ע סי' רס"ג סט"ו) דאחר שקיבל תוס' שבת אינו יכול להתפלל תפלה של חול רק יתפלל ערבית שתים וכאן הבן שואל כדת מה לעשות לצאת ידי שניהם

ונלע"ד עצה לזה לקבל שבת על תנאי אם הלכה כהגאונים דביהש"מ מתחיל מתחילת שקיעה מקבל תיכף תוס' שבת ואם הלכה כר"ת דביהש"מ אין מתחיל עד ג' מילין ורביע אחר שקיעה"ח [וכ"כ בשו"ע (סי' רס"א) כר"ת וכן פסק בשו"ע הרב ז"ל (סי' רס"א וסי' של"א ס"ה), אך בהסדור שלו פ' כהגאונים כמ"ש לעיל, וכ' שם שבמדינות אלו אין חוששין כלל לדברי החולקים על ר"ת יעוש"ה, וכן דעת הרמב"ן בתורת האדם והר"ן והסמ"ג ועוד ראשונים קיבצם כעמיר גורנה בספר מנחת כהן] הוא מקבל תוספ' שבת שני מינוטען קודם ביהש"מ של ר"ת וא"כ שפיר יכול להתפלל מנחה דלענין מנחה דרבנן הלכה כדברי המיקל כמפורש בר"פ תפה"ש דלענין תפלה דעביד כמר עביד ועביד כמר עביד, והטעם משום ספק דרבנן לקולא כמש"כ השאג"א (סי' ג') ומזה יש לפשוט ספקו של הגאון נודע בשערים (סי' ט') דהיכא דעושה מצוה מצד ס' דרבנן לקולא מותר לברך ג"כ דהרי כאן מתפללין כל י"ט ברכות של שמו"ע מצד סד"ר לקולא, וכ"כ גם המג"א (סי' קנ"ט סקט"ו) דהיכא דניטל ידיו מצד ס' דרבנן לקולא מותר לברך ענ"י, ואני העני מצאתי מבואר כן להדי' בתוס' מנחות (ס"ו.) דמותר לספור ביהש"מ ולברך מצד סד"ר לקולא, הנה דמצד דסד"ר לקולא מותר לברך ג ג"כ] וכ"כ בסדור הרב ז"ל דמותר להתפלל מנחה בין השמשות משום ס' דרבנן להקל, וא"כ לענין תפלה דרבנן שפיר יש לסמוך על ר"ת ז"ל וסייעתו דעדיין ל"ה ביהש"מ וא"כ עדיין לא חל שבת ג"כ ושפיר מתפלל דאכתי לא חל תוס' שבת, ולענין מלאכה שהוא דאורייתא יחמיר שלא לעשות מלאכה מעכשיו דלענין ספד"א לחומרא דילמא כהגאונים וכדעת הרב ז"ל בסדור וכדעת המהר"ל ז"ל והגר"א ז"ל שפסקו כן, וכ"כ גדולי אחרונים להלכה למעשה, וזה לענ"ד עצה מחוורת

וגם מי שמדליק נרות בעצמו ורוצה לצאת לדעת הבה"ג דבהדלקה חשיב קבלת שבת יכול ג"כ להתנות כנ"ל ויוכל להתפלל מנחה אח"כ, דעיקר סברת בה"ג משום דמברך להדליק נר של שבת צריך לקבל שבת תיכף וגם דאמרו חז"ל ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר, וכשאינו מקבל שבת תיכף הוי הברכה קודם דקודם כמו דאסור לברך להניח תפלין קודם שמניחן על הזרוע, אמנם כשמקבל שבת על תנאי שפיר חל עליו המצוה להדליק מיד מצד ספד"א ושפיר הוי עובר לעשייתן

ונלע"ד עוד דיכול להתנות כן פעם א' על כל ימי חייו דאם הלכה כהגאונים יחול עליו תמיד תוס' שבת שני מינוט קודם שקה"ח ואם הלכה כר"ת יחול תוספ' שבת שני מינוט קודם ביהש"מ שלהם, ושפיר דמי

ומש"כ שיעור תוספ' שבת שני מינוט אבאר דבריי, דהנה הרא"ש פ' המביא והובא ב"י (סי' רס"א) כ' דתוס' שבת לא סני בשיעור כל דהו אלא קצת יותר, ולא נתברר בפוסקים שעורו ונלע"ד להוכיח מן הבה"ג דעכ"פ הוא פחות משני מינוט דהנה הר"ן בסוגיא דכבתה מייתי בשם הבה"ג דצריך להדליק נ"ח דוקא משתשקע החמה ואפי' בע"ש וכר' יוסף דאמר משתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשו' לתחתון יום עכ"ל, וצריך להגי' כר"י דאמר משתשקע עד שהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון יום, והיינו עד ולא עד בכלל כי כן מפורש בגמ' שבת (ל"ד:) דמשתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום לר' יוסף ומשהכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביהש"מ הכסיף העליון והשו' לתחתון לילה עיי"ש. והנה שם (ל"ה.) מבואר דמשתשקע החמה עד ביהש"מ לר' יוסף הוא א' מי"ב במיל ושיעור מיל פלוגת' הפוסקים אם היא י"ח מינוט או כ"ד מינוט יעוי' חק יעקב (סי' תנ"ה), וא"כ א' מי"ב במיל לכל היותר אינו רק ב' מינוט, וקשה איך יכול להדליק נ"ח אחר שקה"ח לר' יוסף הא צריך לקבל תוספ' שבת קודם ביהש"מ והבה"ג עצמו ס"ל תוספ' בשבת כמבואר בר"ן שבת (כ"ג:) בהא דנ"ח ונר ביתו דנ"ב עדיף יעש"ה שכ' להדיא דס"ל לבה"ג תוספ' שבת דאורייתא, וע"כ צ"ל דבאותן ב' מינוט יש די לקבלת תוס' שבת והנותר כדי שיוכל עוד להדליק אחר שקה"ח קודם תוספ' שבת, ומינה דהתוספ' שבת הוא פחות מב מינוט

ולכאורה יש לדון דמקבל שבת על תנאי תלי בברירה ולדעות דתוספ' שכת מדאורייתא כתוספ' יוהכ"פ הרי קיי"ל בדו בדאורייתא אי"ב, ולמצא עצה גם לזה אקדים גמרא עירובין (דף ל"ט:) כיצד אר"י מתנה עליו על הכלכלה ביו"ט ראשון ואוכלה בשני הי' לפניו ב' כלכלות של טבל אומר אם היום חול ומחר קודש תהי' זו תרומה על זו ואם היום קודש ומחר חול אין בדברי כלום וקורא עליו שם ומניחה ולמחר אומר אם היום חול תהי' זו תרומה על זו ואם היום קודש אין בדברי כלום וקורא עלי' שם ואוכלה יעו"ש, ובלמדי סוגיא זו נשתוממתי שעה חדא על תיבות וקורא עלי' שם שנראין לגמרי מיותרת לכאורה, דהרי כבר קרא שם על תנאי, גם מה שאמר כיצד אר"י מתנה אדם על הכלכלה אין מובן כ"כ כי הדברים פשוטים לכאור' ובביצה (דף י"ז) אר"ח בר אשי א"ר מניח אדם עירובי תחומין מיו"ט לחברו ומתנה, אמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיו"ט לחברו ומתנה, ואינו מפרש כלל כיצד מתנה, אף דאמורא צריך לפרש **(רש"י יבמות (פ"ו.) דעיקר איסור טבל מחמת תרומה דפתיך בי' אבל זה תימה דהרי התוס' בעצמן ביבמות (פ"ו.) חלקו על רש"י, לכן נלע"ד כוונתם ע"ד הנ"ל דכיון דגם מעיקרא הי' אסור אף שהי' מטעם אחר מצד טבל מ"מ ל"ת הוא האוסר כעין דברי רש"י גיטין (י"ט.) הנ"ל דסיקרא ע"ג דיו ל"ח כותב כיון דמעיקרא הי' כתב הגון מעתה ואע"ג דעתה ליתא לכתב זה דהרי מחייבת לי' משום מוחק דכתב דמעיקרא אזיל לי' והשתא אחריתי הוא מ"מ א"א לייחס אליו מעשה כותב כיון דגם בלעדי מעשיו הי' כתוב ה"נ א"א לייחס אליו מעשה אוסר כיון דגם מעיקרא אסור הי']:)**