ארץ צבי (פרומר) א קמט

משיטת הרמב"ם ז"ל עי"ש מכ"ז נראה דעיקר שיטתו הי' דלא כמהרי"ט רק כהח"צ (סי' ק"מ) ע"כ צ"ע לדינא, ואולי חזר בו מרן אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה [ותשובה הנ"ל כ' מקראשנעוויץ ככתוב שם ודילדותא היא עי' גיטין (כ"ט:) ובפ' הזהב] אך ק"ק דהרי כ"ק אדמו"ר זצ"ל האמצעי הדפיס האבני נזר והגיהו ואם הי' יודע שחזר בו כ"ק שר התורה זצוקללה"ה הי' מגי' שם (בסי' קי"ג) כמו שעשה באבני נזר יו"ד (סי' שי"ב סק"כ) ע"כ צל"ע

ומש"כ כבודו דכיון שסומכין על הרב ז"ל הנ"ל לענין איסור חמץ בפסח החמור באיסור כרת דחשיב כיין גמור שאינו מחמיץ כש"כ שנוכל לסמוך עליו לענין ברכה עכ"ד הנה ברובא דרובא דינו של הרב אינו נוגע לדאורייתא כי אם נמצא חטה ביין צמוקים יש נגדה ששים ואין נוגע רק לאיסור משהו דרבנן וע"פ רוב לא נתבקעה רק נתרככה וליכא רק ס' איסור משהו שכ' הרי"ף בפ"ק דפסחים דהוי ס' דרבנן, ומה שיש עוד נפק"מ בהנ"ל לענין אם מותר ללוש מצה עם יין צמוקים דמ"פ עם מים ממהר להחמיץ, הנה כבר כ' הרמ"א (סי' תס"ב ס"ד) דהמנהג שלא ללוש כלל במי פירות אפי' בל מים, ותו אפי' יארע שנלוש מצה ביין צמוקים הלא ידוע מנהגינו למהר מאוד בעשיות המצה בלישה ועריכה ואפיי' שאין משהין העיסה כלל בלא עסק וגם בדיעבד קיי"ל דאם לש במ"פ עם מים כל שלא שהתה שיעור מיל בלא עסק מותר בהנאה ובשהי' הנה דאין חוששין לחימוץ, ולהשהות המצה קודם אפיי' שיעור מיל בלא עסק זה אין בנמצא כלל אצלנו כידוע ואפי' כשלש במים לבד בלא מי פירות ובמלתא דל"ש כלל ל"ש מנהג כמ"ש הפוסקים וא"כ אין ראי' ממה שנהגו לפסוק כהרב ז"ל

ואחרי רואי דברי אבני נזר הנ"ל אם הי' בא מעשה לידי גם לענין פסח הייתי חוכך להחמיר, לולא קבלתו בשם איש מהימן הנ"ל שהוא להיפך

ומש"כ בשם חכם גדול א' די"ל דהבכו"ש אינו חולק כלל על שיטת הרב ז"ל ובכו"ש מבאר דברי הרב (וזה א"א לאומרו דהבכו"ש הי' לפני הרב ז"ל ולא ראה דבריו] דדוקא אם נותן מים על הצמוקים כל השיעור ל"מ אבל אם נתן בשעת כבישה פחות מכשיעור יכול להוסיף אחר הסחיטה עוד מים כל שיש בהם טעם יין עכ"ד וזה לא הבנתי כלל דמה נפק"מ בין כשיעור לפחות מכשיעור כיון דסו"ס אין בו מים יותר משיעור מזיגה ויותר יש לחלק בין נתן מיד יתר מכשיעור דאז לא חל עליו שם יין, אבל אם נתן בו רק כשיעור דהיינו א' מד' או פחות מא' בששה להמשכנות יעקב כדאית לי' ולהבכו"ש כדאית לי'] אז אמרי' נהפך ונעשה יין גמור ומותר אח"כ למזגו עוד הפעם, ודוגמא לדבר מצינו בנתערב איסור כזית בכדי אכילת פרס, (דאם יאכלנו כולו חייב דיש בו צירוף] אז אמרי' נהפך וחייב על כל כזית ממנו אף דשורש הדין של כדי אכילת פרס היא רק לענין צירוף האיסור עצמו מ"מ אם יש בו כשיעור הזה אמרי' נהפך היתר להיות איסור ואם יש בו היתר יותר מזה לא נהפך וככה הוא בנ"ד אף דעיקר שיעור על חד תלת או יותר מא' בששה נאמר רק לענין שיעור מזיגה היינו שחלק יין שבו לא תתבטל לגמרי ונשאר שם יין עליו אבל לא לענין חלק המים מ"מ כל שיש בו יין כשיעור הזה אמרי' נהפך מים להיות יין וכדעת מהרי"ט, מ"מ אין זה ראי' גמורה דהרי חזינן במזוג יין גמור במים אפי' יש בו הרבה יין ל"א נהפך לכו"ע ול"ח רק יין מזוג הנה דלא דמי להא דכבא"פ גם מסברא אין לנו לדמות מעצמנו בדברים אלו דשיעורין הללמ"ס ואין למדין מהלכה ע"כ לדינא אין לסמוך ע"ז

ומצאתי בשאילת יעב"ץ (סי' ק"ג) דכתב דאביו הח"צ ז"ל מודה להמרי"ט דהיכא דרמא ג' ואתא ד' אמרי' נהפך [וס"ל כמשכנות יעקב ולא כהבכו"ש] עי"ש וא"כ ק' לכאורה דא"כ הח"צ קאי ברמא ג' ולא אתא ד' וא"כ ל"ח יין כלל, ואפי' מזוג כידוע דכל שיש יותר מכדי מזיגה ל"ח יין כלל כדאיתא יו"ד (סי' קל"ד) ומג"א (סי' ר"ד) ואיך כ' הח"צ דחשיב מזוג, ואם ס"ל כהבכו"ש (ס"ט) דתלינן דנכנס מים בצמוקים ויצא יין א"כ דינו לגמרי כרמא ג' ואתא ד' כמובן, וע"כ דלהג' יעב"ץ גם אם נתן יותר משיעור מזיגה חשיב יין מזוג כיון שנכבשו המים ביחד עם הצמוקים [וכשיטת הרב ז"ל (סי' תס"ב) דלשיטת מהרי"ט אין שיעור למים כלל כל שיש בו טעם יין חשיב יין בצמוקים] ומ"מ ס"ל דלענין נהפך ל"א רק אם יש בו על חד תלת יין אבל אם יש בו יותר מזה ל"ח יין גמור רק מזוג וזה שיטה חדשה וסברא חדשה, וקשה לסמוך ע"ז כי לא הביא שום מקור וראי' לחידוש עצום כזה

ואשיב למש"כ לעיל דלדעת המהרי"ט דנהפך ליין יכול למוזגו אח"כ על חד תלת דדינו כיין גמור, נתיישבתי דיש לפקפק בזה דהרי חזינן דיש חילוק בענין מזיגה דביין השרוני שאינו חזק בעי' על חד תרי כדאי' בש"כ שבת (ע"ז.) וביין אחר שחזק סגי על חד תלת ובב"י יו"ד (סי' קכ"ג) בשם הראשונים ז"ל דדוקא במים על חרצנים בעי על חד תלת דל"ה אלא קיוהא בעלמא משא"כ ביין גמור סגי במעט יותר מא' בששה וכן קיי"ל להלכה וכעין דמצינו חילוק במזיגה בין יין ליין א"כ אפשר דיין צמוקים אף דנהפך ליין מ"מ ברור שאינו חזק כ"כ כמו יין בעין הנדרך מענבים בלי תערובות מים וכיון שכן אפשר דשיעור מזיגתו הוא שיהי' ביין יותר משיעור הנ"ל ואנחנו לא נדע בכמה כיון שלא מצינו שיעור לזה בגמ' וראשונים ז"ל, אמנם אם אמת קבלתו בשם איש מהימן בטלה דעתי ואיני כדאי לדון בקרקע אחר מנהגו של כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה וכבר כתבתי שצל"ע קבלתו הנ"ל מאבני נזר יו"ד (סי' קכ"ג) ע"כ איני אומר בזה לא אסור ולא היתר

ובעיקר דברי מהרי"ט דיין צמוקים חשיב יין גמור ועדיף מיין שנמזג אח"כ, הנה בריטב"א עירובין (כ"ט:) כ' סברא מהופכת מן הקצה אל הקצה מדברי מהרי"ט לענין אם יין פוסל המקו' וכ' דיין מזוג שנמזג אח"כ במים אינו פוסל המקוה אפי' יש במים לבד ג' לוגין מלבד היין דחמרא מזיגא איקרי ואף תמד משהחמיץ אם יש במים שבו ג' לוגין מלבד מיץ יין פוסל את המקוה ע"ש ולהרב ז"ל (סי' תס"ב) דלא אמר המהרי"ט זה אלא בצמוקים ולא בתמד א"ש, אך הרי באבני נזר יו"ד (סי' קי"ג) תמה ע"ז ונקיט דלדעת מהרי"ט אין חילוק בין נתן מים על הצמוקים או על החרצנים עי"ש

שו"ר בס' ישועות מלכו או"ח סי' י"ג) התיר באופן הנ"ל לחזור ולהוסיף אך כ' דמ"מ לא יהי' ס"ה ח' פעמים נגד הצמוקים כדי לצרף דעת ר' חיים כהן יעו"ש: סימן נט. ב"ה. להרב הגדול מבענדין שליט"א

מה דבדיק לן מר בתוס' ע"ז (כ"ט:) סוד"ה אי משום אנסובי לענין בוסר וז"ל ועוד כ' ר"ת ששנה א' לא נתבשלו היינות וכי בשביל שיינותיהם אין מבושלות כל צרכן ה"נ נאמר שלא ינהג אותה שנה דין יי"נ עכ"ל, דהיא פלא מה בכך שאין שייך שנה א' דין יי"נ והראיני שכבר תמה