ארץ צבי (פרומר) א קמח

בשו"ע יו"ד (קל"ד) וברמ"א או"ח (סי' ר"ד), הנה דשורש דברי הבכו"ש הם מיין מזוג וא"כ אין לחלק כלל

אך זאת נראה דאף לבכו"ש דמשערינן בצמוקים לאחר שנתפחו זה ל"ש רק בנותן כל המים על הצמוקים אבל כשנותן מים אחר שנסחטו הצמוקים ל"ש זה, דודאי אין בצמוקים טעם יין יותר ממה שיש בהם בטבען מעצמותן, אך דס"ל דגם המים שנבלעו בצמוקים דינם כיין כמ"ש רש"י פסחים (ל"ג:) וזה ל"ש רק בעודנם בצמוקים אבל לא אחר שנסחטו, וח"א אמר דאפשר דהמים שבא לתוך הצמוקים נהפך בטבעו לגמרי להעשות יין כמו גוף הצמוקין, נומיתי לי בשלמא אם הי' ראי' להבכו"ש מגמ' שדיברה מצמוקין הי' שייך לומר כן אבל הרי הבכו"ש למד זה ממנחות (נ"ה.) לענין גרוגרות והגמ' לא דברה כלל מצמוקין, וא"כ ע"כ שאין הטעם כן, ומנלן מעצמנו לחדש סברא כזו שאין לנו שום מקור וראי' לזה מהש"ס

והנה בשו"ע הרב ז"ל מלאדי (סי' תס"ב) כ' דלמהרי"ט דצמוקים חשיב בעצם יין לא בעי' רמא ג' ואתא ד' ודוקא בחרצנים דהוי רק יין מזוג בעי' רמא ג' ואתא ד' עיי"ש, ומינה דלמהרי"ט לא בעי' נמי שיעור יותר מא' בששה במים דאם הי' צריך שיעור יהי' איזה שיהי' א"כ גם זה בכלל מזוג (אלא דבחרצנים דקלישא טעמי' בעי' שיעור יותר וביין דטעמי' חריף סגי בשיעור מיעוט כדברי הראשונים ז"ל הנ"ל שבב"י יו"ד (קכ"ג)] וע"כ כדאמרן, ולפ"ז גם בתחלת נתינת הצמוקים למים ל"ב שיעורא כלל דהבכו"ש הרי למד זה משיעור מזיגה ולמהרי"ט אינו מזוג רק יין בעין

וראיתי באבני נזר יו"ד (סי' קי"ג סקכ"ג) שאחר שהביא דברי הרב ז"ל כ' תמוהין לי דבריו ז"ל שהרי בשו"ת הריב"ש (סי' ט') מפורש דהא דלא בעי' בצמוקים רמא תלתא ואתא ד' משום דהרבה מים נבלעים בצמוקין וכמו בענבים שנעצרו ברגל ולא בקורה ביו"ד (סי' קכ"ג) עיי"ש, ולכאורה משמע דגם הריב"ש ס"ל כהרב ז"ל בעיקר הדין רק דחולק בטעמא, ולפי המבואר לעיל יש חילוק ביניהם גם בדינא דלריב"ש ז"ל בתחלת נתינת המים על הצמוקים בעי' שיעור א' מד' [כדיעה א' שבב"י יו"ד (סי' קכ"ג) דגם שיעור מזיגת יין במים הוא א' מד'] רק דאח"כ אף שאין נראה לעינים דרמא תלתא ואתא ד' במדידת היין תלינן שנכנסו מים בצמוקין ויצא יין, דאי גם מעיקרא לית בי' שיעורא ל"ש טעם זה וק"ל משא"כ להרב ז"ל לא בעינן שיעורא כלל לא בתחלה ולא בסוף כל שיש בו טעם יין שפיר דמי, והוא כדעת התוס' שבת שחולק על הבכו"ש וס"ל דבצמוקין לא בעי' שיעורא כלל והו"ד במ"ב (סי' ער"ב)

והנה בשו"ע או"ח (סי' ס"ה) דבשמרי יין בעי' רמא ג' ואתא ד' וכ' המ"ב (סקכ"ח) דהיינו בשמרים של ענבים שדרכו אותן שנעשה בלא תערובת מים אבל ביין צמוקים שלנו שנשרה מתחלה הצמוקים עם מים א"כ כבר מעורב בתחלתו הרבה מים וכשנותן עוד מים בודאי נתבטל כח היין עכת"ד, והנה לדברי הבכ"ש דבעי' שיעור ורוב האחרונים שפסקו כן צדקו דבריו, אמנם לדעת הרב ז"ל והמהרי"ט דיין צמוקים חשיב כולו יין יש לדון דדין השמרים כשמרי יין גמור

והנה מהא דפליגי מהרי"ט (סי' א') וח"צ (סי' ק"מ) לענין יין צמוקים אם חשיב כולו יין גמור משום שנתהפך כולו ליין א"ד חשיב מי פירות עם מים, וביין מזוג לכו"ע חשיב מי פירות עם מים, מזה משמע דלא כאו"ה שכ' דרוטב בשר דינו כבשר ממש וצריך ס' נגד כולו כאלו הי' בשר בעין דמים אין לו טעם ע"כ כשמקבל טעם מבשר חשיב כאלו הי' בעצם כן, ולפ"ז מים שקבלו טעם יין הוו כאלו הי' יין בעין, וע"כ דלית להו להפוסקים הא דאו"ה, ויש לדחות דאפי' לאו"ה דחשיב כולו יין, מ"מ אינו שולל שם מים ממנו וחשיב שיש גם מהות מים וטבע מים עליו

ובעיקר דברי הבכו"ש הנ"ל ראיתי בס' מ"ב (סי' ער"ב ס"ו) בשם משכנות יעקב (סי' צ"ו) דחולק ע"ז וס"ל דבעי' על חד תלת מיא, נראה דמדמי זה לחרצנים ושמרים דכיון דליכא יין בעין לכו"ע בעי' על חד תלת מיא כמ"ש ב"י יו"ד (סי' קכ"ג) בשם ראשונים, ולא דמי ליין מזוג שבשעת מזיגה יש לפנינו יין בעין משא"כ בזה, ולענ"ד משמעות לשון המג"א (סי' ר"ב סקכ"ח) וריב"ש (סי' ט) שכתבו דביין צמוקים ל"ב רמא ג' ואתא ד' (משום דהרבה מים נבלעו בצמוקים ויין יצא] משמע כמשכנות יעקב דלהבכו"ש הול"ל דלא בעי' רמא ה' ואתא יותר מוי"ו כמו במים מזוג במים, וע"כ דס"ל דזה לא דמי למזוג: סימן נח. ב"ה לכבוד אהובי האברך הנגיד יקר רוח שלשלת היוחסין מ' אהרן בהרב החסיד מהר"ר מענדל נ"י בארנשטיין לאדז

אשר נסתפק אם העמיד יין צמוקים כשיעור [יותר מא' בששה בצמוקים להבכו"ש] אם מותר אח"כ אחר סחיטת היין להוסיף מים על חד תלת כשיעור מזיגה, ע"כ שאלתו

לע"ד זה תלי בפלוגתת המהרי"ט והח"צ (סי' ק"מ) דלדעת מהרי"ט דיין צמוקים ל"ח מי פירות עם מים דנהפך כולו ליין ול"ח מזוג כיון דתוסס ביחד עם הצמוקים א"כ דינו כיין גמור ומותר אח"כ להוסיף מים כשיעור מזיגה, אמנם למה שהעלה הח"צ (סי' ק"מ) דיין צמוקים דינו רק כמזוג ול"א נהפך כולו ליין א"כ אין למזגו אח"כ דכבר נמזג פעם א', ויין מזוג ודאי אסור למוזגו שנית כי בצירוף מים ראשונים עם מים אחרונים יש בו מים יותר משיעור מזיגה, (וזה לא כביר שאלני ח"א שאלה הנ"ל והשבתי לו כן דתלי בפלוגתת מהרי"ט עם הח"צ] ותו דלשיטת מהרי"ט כ' הרב (סי' תס"ב) דאין שיעור למים כל שיש בו טעם יין שפיר דמי א"כ גם מעיקרא הי' יוכל ליתן על הצמוקים מים הרבה וא"כ גם בסופו מותר למזוג על חד תלת כל שיש בו טעם יין דלא גרע סופו מתחלתו [מ"מ אין לדמות לתחלתו ליתן בו מים הרבה דשאני תחלתו דתוסס ביחד עם הצמוקים ונעשה עצמו יין משא"כ אח"כ הוא רק בגדר מזיגה] וא"כ לפמש"כ כ"ת בשם איש מהימן בשם אדמו"ר זצוקללה"ה לסמוך עצמו על דברי הרב ז"ל (סי' תס"ב) דיין צמוקים חשיב כולו יין והוא כשיטת מהרי"ט ומבי"ט שבמג"א שם [ול"ח כתמד דל"ח רק מזוג משום דבתמד בעינן רמא ג' ואתא ד' משא"כ בצמוקים ל"ב כשיעור ע"כ הוי כולו יין] א"כ גם בנ"ד מותר למוזגו

אך ק"ל על קבלתו מאיש מהימן הנ"ל דהרי באבני נזר יו"ד (סי' קי"ג סקכ"ג) תמה על שיטת הרב ז"ל (ובס"ק כ"ו) כ' הא דמהרי"ט ומבי"ט לא שמיע לי כלומר לא ס"ל ע"ש והעלה הלכה דלא כמהרי"ט ושם (סקכ"ח) אלא ברור שהסמ"ג ואו"ז ותוס' פ"ק דחולין לא ס"ל הא דמהרי"ט ולרבותינו הראשונים אנו שומעים ע"ש אך (בסקכ"ט) כ' אולם מצאתי קצת מקום למהרי"ט ומבי"ט