ארץ צבי (פרומר) א קמז

ונ"ל לפמש"כ בחת"ס שבועות דף כ' חידוש עצום בדעת הרמב"ם דהנשבע לאכול ולא אכל חשיב לאו שיש בו מעשה דכמ"ש התוס' ב"ק דל"ב ע"א דהנאה חשיב מעשה ה"ה המצטער חשיב מעשה דידיעת ההפכים א' ע"ש. ואף אנו נאמר כמ"ש רש"י ורמב"ם לענין כפאו ואכל מצה שכן נהנה מוציא מידי מתעסק ה"נ שכן מצטער מוציא מידי מתעסק וע"כ קטן הנמול ומרגיש צער ל"ח מתעסק וע"כ א"ש המנהג מעולם שאין מושחין את הקטן בסם הנ"ל שלא ירגיש צער דא"כ שוב יחשב מתעסק. וכ"ז בקטן אבל בגדול שיש לו דעת ול"ח מתעסק שפיר י"ל דמותר למשוח האבר שלא ירגיש צער ועל גדול ל"ש להביא ראי' מהמנהג דמלתא דל"ש ל"ש מנהג כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ק"צ סק"ג מ"מ מחוורתא כדשנינן מעיקרא

ולענין הלכה בגדול אחר שצריך למולו כגון גר או מי שלא נמול בזמנו באונס או בזדון נכון לקיים דברי הגאון מטארנא זצ"ל אך במי שמתו אחיו מחמת מילה דאפשר שיהי' טובה להנמול להוציאו מחזקת שמתו אחיו מחמת מילה וגורם כפלים לתושי' א' שמוסיף יתרון לההיתר למולו כשיגדל שלא יהי' נגד דברי תוס' חולין ד': שהביא בשו"ת הרי"מ זצ"ל דבכה"ג אפשר וקרוב לומר דגם התוס' מודו. וגם נוגע קצת לפקו"נ של הנמול בזה לע"ד יש למוהלו ע"י סם דוקא ולע"ד אפי' כשמלין גדול בן י"ג שמתו אחיו מחמת מילה נכון לעשות ע"י סם המצנן כדי להקל צערו כדי שיסייע לענין ההיתר. קיצור לדינא אם יש בו שינוי הניכר לטובה בגדלותו לעומת שהי' בקטנותו כעין המוזכר בשו"ת הרי"מ יש למולו אחר ג' שנים כשנראה בריא ושלם ופניו צהובות ואם לאו לע"ד נכון להמתין עד שנת י"ג מ"מ ע"י סם המצנן יש להתיר גם אחר שנת ג' כי זה ג"כ שינוי גדול למעליותא נגד הבנים שמתו מחמת מילה שקרוב שהי' מחמת כאב המילה ומחמת חולשתם לא יכלו לסבול יסורי הכאב משא"כ עתה שיעשה ע"י סם שגורם למעט הכאב מ"מ נכון להתייעץ בזה עם רופא מומחה אם כנים דבריי כי אף שמצד א' ממעט הכאב מ"מ אפשר שמצד אחר סם הנ"ל גורם יתרון חולשא כמובן הנלע"ד כתבתי: סי' נז

דשאילנא קדמיכון במנהג העולם ליתן צוקער על הענבים לעשות מהם יין אריך או לא

לכאורה יש לדון לפמ"ש בסידור הרב ז"ל דיני בה"נ פ"ז ה"ו דיין שנתערב בשאר משקין אף שלא נפסד טעם יין כל שהמשקין רוב מברך שהכל והוא שיטת הרמ"א סי' ר"ב ס"א [אך דעת המג"א סי' ר"ד סקט"ז דגם משקין משערין בשיעור מזיגה] וה"נ הצוקער הניתך ונעשה משקה הוי כשאר משקין ואף שכ' בהלכה ה' לפני הנ"ל דיין שמערבין בו דבש ופלפלין מברך בפה"ג התם מסתמא מיירי באין רוב אך דסד"א כיון שנשתנה טעם היין יברך שהנ"ב קמ"ל כיון שלא נשתנה לגריעותא מברך בפה"ג כמ"ש שם להדי'. אבל בנ"ד דיש רוב במשקה הנעשה מהציקער וניחא לי דלא דמי דמשקה שנתערב ביין לא זה נעשה לתקן את היין ולא היין מתקנם ע"כ אזלי' בתר רוב משא"כ ציקער שנותנין ביין הדבר ברור שהציקער ניתן לתקן את היין ולא שהיין יתקן את הציקער וכה"ג היין עיקר וכעי"ז בב' מיני אוכלין המעורבין יחד וא' נעשה לתקן את חברו ולהכשירו חשיב השני עיקר ופוטר הטפל אך דאיכא רוב נגדו כמ"ש בסידור הרב ז"ל בה' בה"נ פ"ג ה"א ופ"ז ה"י ופ"ז הי"ד וה"כ וא"ש המנהג. וזה הטעם דבמים אף שיש רוב נגד היין לא מברכין שהנ"ב משום דהמים בא לתקן היין דיין מזוג עדיף לענין ברכה מיין חי כדאי' פ' אלו דברים. וע"כ חשיב היין עיקר. ומה"ט נמי כל שיש במים יותר מכדי שיעור מזיגה מברכין שהנ"ב משום דכל שיש יותר מכשיעור שוב אינו מתקן היין אדרבא מקלקלו ומה שנותנין בו הרבה מים הוא רק כדי לאפושי שיהי' בו יותר משקה ושוב אזלי' בתר רוב כמו בתערובות משקה אחר ביין

אמנם ק"ק ע"ז מד' רשב"ץ שהובא ב"י סי' ר"ד בתאנים שנתנו על הזגין לחזק כח היין שבתוכם מבואר שם ג"כ דאזלינן בחר רוב אפי' לולא הטעם דתאנים כל כחם במשקה עיי"ש והתם נמי התאנים באים לתקן היין וצריך לחלק בין לחזק כח היין בין לתקן היין והוא דוחק אמנם נראה עוד למש"ל בסי' הלק"ט דציקער יש בו כח מלח ומותר למלוח קרבנות בציקער וכ"כ בס' אבני נזר או"ח סי' תקל"ב בשם הגאון מליסא ז"ל דציקער יש בו כח מלח, ובס' שערי צדק להגאון מהר"י גאקטיליא ז"ל דמלח מוציא הטעם של כל מאכל לפועל. והדבר נראה לעינים כך דמלח אין פעולתו להכניס טעם מלח במאכל לבד רק שמוציא לפועל גם טעמו של גוף המאכל. ומאכל תפל בלי מלח טעם המאכל אז בגדר היולי שטמון בכח בהמאכל ולא יצא עדיין לפועל לגמרי [וזה לע"ד ענין אמרם ז"ל עירובין כ"ו: הנודר מן המזון מותר במים ומלח וכן בכל מערבין חוץ ממים ומלח ומ"מ אי' שם בגמ' דבמים ומלח יחד מערבין דעיקר כח הזן הוא הטעם של המאכל ומים ומלח הם ב' הפכים מים אין בהם טעם כלל כדאי' פסחים מ"א. ומלח עיקר מטרתו להוציא טעם של מאכל אחר וממילא כשהוא לעצמו אין לו מה להוציא אינו זיין אמנם כשעירב מים ומלח ס"ל להגמ' דמים ג"כ יש בו טעם אלא שהוא בהעלם ביותר ואינו דומה לשאר מאכל דאפי' בלא מלח יש בו קצת טעם עכ"פ משא"כ מים בלא מלח אין בו טעם כלל אמנם כשנותנין בו מלח מוציא טעמו הנעלם ג"כ לפועל קצת וזיין וגם נתינת ציקער ליין נרגש בחוש שכן הוא שפועל שיצא טעם היין לפועל יותר וירגש יותר טוב טעם יין (ומזה גופא לע"ד יש ראי' לדעת הג' מליסא ז"ל והלק"ט דציקער יש בו כח מלח] עוד יש ראי' טבעית דציקער הוא מלח כי אם שותין טהע עם ציקער אינו משקיט הצמאון ואדרבא נעשה צמא יותר מזה נראה ג"כ דציקער יש בו מלח וע"כ אינו דומה כלל לתערובות משקה עם יין דשם הכוונה לב' הטעמים ע"כ אזלינן בתר רוב משא"כ בציקער שעיקר הכזונה שיצא טעם היין לפועל יותר י"ל דבזה גם הרמ"א ס"ל דאפי' ברוב ציקער מברך בפה"ג בפרט שיש עוד סניף דעת המג"א סי' ר"ד סקט"ז הנ"ל כנלענ"ד נכון ליישב המנהג

ואשר נסתפק להבכו"ש דשיעור צמוקים מעט יותר מא' בששה במים. איך הדין אם נתן בצמוקים חצי שיעור מים הנ"ל אם יכול להוסיף מים אל היין אחר סחיטת הצמוקים די"ל דדוקא אם נותן המים על הצמוקים סגי בשיעור הנ"ל דנעשה כולו יין משא"כ במערב אח"כ עכ"ד

לכאורה יש מקום לדבריו לפמ"ש מהרי"ט (סי' א') והובא במג"א (סי' תר"ב) דיין צמוקים ל"ח מי פירות עם מים דנעשו כולו יין גמור בעצם וראייתו מהא דיין מזוג לא יביא [בנסכים] ואם הביא פסול יין צמוקים אם הביא כשר הנה דצמוקים ל"ח מזוג [והחכ"צ (סי' ק"מ) חולק ע"ז דיין צמוקים היינו שסחט גוף הצמוקים ולא נתן לתוכו מים]

הנה דכשנותן מים על הצמוקים עדיף וא"כ י"ל דכשנותן מים אח"כ ל"מ. אמנם לקושטא ז"א דהבכו"ש למד דבריו מהא דב"י יו"ד (סי' קכ"ג) בשם ראשונים ז"ל דדוקא בחרצנים ושמרים בעי רמא ג' ואתא ד' אבל ביין גמור שמערבו במים שיעור מזיגתו יותר מא' בששה וכ"מ