ארץ צבי (פרומר) א קמה

אח"כ א"צ לחזור לעשות וכעי"ז כסהו ונתגלה יפטור מלכסות אבל אם ביטל המצו' זקוק לה. וזה כביר העירותי בהא דיבמות ס"ב. הי' לו בנים ומתו לא קיים פו"ר ואפי' למ"ד קיים פו"ר הוא משום דאין משיח בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף וא"כ נתקיים תכלית המצו' אבל לולא זאת הי' צריך לחזור ולעשות. והרי כסהו ונתגלה פטור מלכסות וכן כבתה אין זקוק לה. הנה דכל שעשה המצו' פ"א כהוגן אף שנתבטל אח"כ תכלית המצו' יצא. ומצאתי הקושי' אח"כ בס' הקנה. וכ' עני זה מה חטא הרי הוא עשה את שלו. ותירץ דהאב אשם בשעת הולדה בדבר שמת בנו אח"כ ע"כ לא קיים פו"ר יעו"ש וזה סמך לדברינו הנ"ל. אך הראני בירושלמי פ' הערל מבואר דאפי' מושך ערלתו בידים אוכל בתרומה וא"כ הדרא קו' לדוכתא

והנלע"ד דאמת דמושך לא חשיב ערל מ"מ גם מהול ל"ח וחומר האיסור מחמת שמבטל המצו' דמילה ומ"מ אוכל בתרומה משום דאינו ערל ובנוגע לנ"ד חשיב שפיר שיכול לבטל המצו' ולחזור ולקיים ודומה שיכול לפשוט וללבוש [ומזה ג"כ ראי' דמצות מילה לעולם וע"כ כשמבטל המצו' אח"כ נענש דכיון דערל ל"ח וליכא רק ביטול מצו' ומ"מ יענש ש"מ] ויש להוסיף קצת עפ"מ שביארתי טעם הענין דקטן מקיים מצות מילה אע"ג דמצ"כ ואפי' למ"ד אי"צ כונה מתעסק לא יצא כגון שסבור שאינו מצה או שהיום אין פסח כמ"ש הר"ן בשם רא"ה וכל מעשה קטן כמתעסק דמי כמ"ש תוס' חולין י"ב: דקטן דומה סבור חולין ונמצא קדשים ואיך שייך אצלו מצו'. וי"ל לפמ"ש תוס' סנהדרין ס"ח: סוד"ה קטן בהא דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד הא קטן אין לו זכיי' מה"ת ותירצו דהתם הקטן בעצמו נימול ונטבל אך שחסר קבלת גרות ולזה סגי מה שהגדיל וניחא לי' ולא מיחו הוי קבלה יעו"ש בסוף הדבור. ונראה לדמותו למ"ש הב"י בשי' הרמב"ם דאע"ג דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש ומתנה שלא מדעת ל"ה מתנה ולא אמרינן מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' מ"מ לענין תרומה מועיל כלך אצל יפות דניחותא דמצו' שאני ומדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' ובב"מ כ"ב: מבואר דאם הי' הדין דיאוש שלא מדעת הוי יאוש הי' מועיל גם יאוש של הקטנים גבי תמרי דזיקא יעו"ש. הנה דאע"ג דאין לו דעת כלל מ"מ כמו דאמרינן בגדול אלו הוי ידע הי' מייאש מועיל ה"ה דקטן אמרינן אם הי' לו דעת הי' מייאש. אך דקיי"ל יאוש שלמ"ד לא הוי יאוש אמנם במילה וכן בגירות שהוא ניחותא דמצו' כשהגדיל ולא מיחה וניחא לי' אמרינן לכו"ע מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי ומועיל זה שאפי' בשעת מילה לא יחשב מתעסק

וי"ל דזה הענין דמושך בערלתו אין לו חלק לעוה"ב דבזה מגלה דעתו דלא ניחא לי' ע"כ מבטל המצו' מן הוא והלאה ואע"ג דבגר קטן שהטבילו על דעת ב"ד אם הגדיל שעה א' ולא מיחה שוב אין יכול למחות ב' תשובות בדבר א' דשם מיחה רק בדיבור וכאן הוא במעשה שמושך ערלתו ותו דגירות ל"ש ול"צ רק פ"א וכיון שחל עליו פ"א שם ישראל א"י יכול למחות משא"כ בנ"ד דבעינן שיקיים המצו' כל שבעים שנה וי"ל דכל יום מצו' שלימה בפ"ע דכמ"ש הרמב"ם דאם הגדיל ולא מל בכל יום עובר בעשה. ובאבני נזר דמהו להא דפ"ק דר"ה בכל יום ויום עובר עליו בבל תאחר הנה דכל יום דבר בפ"ע וכעי"ז כ' הפנ"י בר"פ תפלת השחר להוכיח מהא דכל יום ויום עובר בבל תאחר דכל יום הוא דבר בפ"ע. ויש להביא סמוכין לזה מלשון זוה"ק ויצא קנ"ד. דכל יומא פעם א' אקרי יעו"ש, [ובכס"מ פ"א מה' תפלה לדעת הרמב"ם דתפלה דאורייתא אף שאין כ' בתורה זמן מסתמא זמנה פ"א בכל יום, קצת סמוכין להכ"מ מגיטין ע"ה: דכל סתם כמפרש יום א' דמי ומזה י"ל מקור לענין תפילין שמצו' פ"א בכל יום אפי' למ"ד לילה זמן תפילין. שהוא הלכה ואין מורין פן דלפ"ז לכאו' ק' כיון דלא מיפסקא לילות מימים מאין הרגלים שמצו' בכל יום ולהנ"ל א"ש דכל סתם כמפרש יום א' דמי. וכמו בנדרים הלך אחר לשון בנ"א מ"מ כשאין מבורר לשון ב"א אזלי' אחר לשון תורה בתוס' פסחים ב' ור"ן נדרים נ"ה: וראי' ברורה לזה מש"ס ב"מ פ"ג: ולחזי היכי נהגי בנקוטאי פירש"י שנתלקטו ממקומות הרבה ויש מקום שמחשכין ויש מקום שמקדימין וליכא למסמך אלא אדאורייתא. ה"נ היכא דאין לשון תורה מבורר יש ללמוד מלשון בנ"א וגדולה מזו בע"ז ע"א. אמר אמימר משיכה, בנכרי קונה תדע דהני פרסאי וכו' ועי' לבוש סי' תרנ"א לענין כל פינות שאתה פונה הביא ראי' מן הטבע כש"כ במדה טובה מרובה דמי שמהול. כשהגדיל כל יום ויום קיים מ"ע שלימה

ובמק"א כתבתי על מש"כ המג"א סי' תרל"ט סקי"ז בשם של"ה דמותר לברך לישב בסוכה בכל יום אפי' לא יצא מהסוכה בנתים כלל ומג"א הרבה לתמו' ע"ז. ונלפע"ד ראי' לדעת השל"ה ז"ל מש"ס סוכה מ"ה: דא' לולב יום א' סוכה ז' לברכה. ובתוס' שם דאין לולב וסוכה שוין דלולב אינו מברך אלא פרא ביום וסוכה כל אימת שנכנס בה מברך. וק' לכאו' טובא איך אמרי' בש"ס סוכה ז' ממנ"פ אם יושב כסדר ולא ילך כלל החוצה הרי סגי לברך פ"א בכל ימי החג ואם יוצא לחוץ אפי' כמה פעמים ביום מברך בכל פעם ואיך אמר סוכה בשבעה. ולהשל"ה א"ש טובא דמיירי שיושב כסדר ומ"מ מברך ז' שו"ר מפורש כן להדיא ברש"י סוכה מ"ו בד"ה כל זמן שמניחין דכל זמן שמניחין חשוב כחולץ ומניח דתפילין עיי"ש הנה מפורש יוצא מפי רש"י ז"ל כמו שכתבתי אך א"כ ק' למה מברך בכל בקר הרי בירך בלילה ראשונה ויפטור כל המעל"ע. וכן בכל לילה יברך וליישב זה נלע"ד לפי"מ שראיתי בגבורות ארי ביומא במילואים דף ג': ד"ה ומשמע לי הוכיח מירושלמי דו' ימי המילואים הי' בהם ז' ימים וששה לילות ול"ה צריך פרישה בלילה ראשונה שבתחלת ז' ימים מגזה"כ וגם לא בלילה שאחר הז' ימים עיי"ש

עוד שם נסתפק הירושלמי אם מצות פרישה הי' דינו כקדשים שהלילה הולך אחר היום שעבר או כמע"ב שהיום הולך אחר הלילה. ולפ"ז י"ל דמהא דסוכה מ"ו. ש"מ דש"ס דילן ס"ל דמילואים דינו כקדשים דהלילה הולך אחר היום וע"כ ה"ה לענין מצות סוכה דילפינן בסוכה דף מ"ד. ממילואים וע"כ א"ש דבכל בקר דוקא צריך לברך לישב בסוכה דאז נשלם היום וא"ש דברי השל"ה ז"ל וסו"ס זה סמך לדברינו דכל יום ויום מקיים מחדש מצות סוכה בפ"ע וה"ה דבכל יום ויום מקיים מצות מילה לעצמה: וצריך מחדש כונה וע"כ המושך בערלתו מבטל כונת המצו' ודומה לכוונה שלא לצאת דלכ"ע לא יצא וזה עיקר חומר ענין המושך בערלתו

ונשיב לדברינו דמושך בערלתו ערל ל"ח וע"כ אוכל בתרומה ומ"מ מצות מילה נתבטלה ומ"מ אין זה מעכב על אכילת תרומה דאיסור ערל בתרומה אינו מחמת בטול מצות מילה רק משום שהוא ערל וראי' לזה משיטת רש"י דאפי' מתו אחיו מחמת מילה שפטור מלמול מ"מ אסור בתרומה וקדשים משום שהוא ערל אך אפי' לשיטת ר"ת ז"ל דמתו אחיו מחמת מילה מותר בתרומה היינו דס"ל דכל שפטור מלמול חשיב כערלות שלא בזמנה דלאו ערלה הוא כלל ממילא גם ערל ל"ח ע"כ מותר בתרומה ממילא גם מי שביטל המצו' ואינו ערל ג"כ מותר בתרומה: