ארץ צבי (פרומר) א קמא

ובעיקר הדבר ראיתי להגאון האדיר מקוטנא ז"ל בישועות מלכו (סי' י"ג) העלה ג"כ דכל שיש יותר מחלק תשיעית בענבים נגד המים ומרגישים טעם יין מושבח מברכין עליו בפה"ג עיי"ש והוא כדברינו אך הוא ז"ל קאתי עלה מטעם אחר: סימן נה. ב"ה

אשר שאל בשכח לכבוש הצמוקים ביום ג' דשוב אין נשאר שהות לכובשו במים ג' מעל"ע כדת מה לעשות שיהי' היין כשר בלי שום פקפוק כי יין מבושל אף שמעיקר הדין מקדשין עליו כרמ"א (סי' ער"ב ס"ח) מ"מ בשו"ע הביא י"א שאין מקדשין עליו

נראה פשוט דאם נותן במים כ"כ צמוקים באופן שאחר סחיטה בבירור יוצא מהם (יותר מא' בששה במים או לכל היותר] א' מד' במים דהיינו רמא ג' ואתא ד' כשר לכו"ע אפי' בלא כבישה ג' ימים מעל"ע ואפי' בלא כבישה מעל"ע כל שיש בו טעם יין, וכ"כ במ"ב (סי' ער"ב) בשם משכנות יעקב, וגדולה מזו כ' התוס' חולין (כ"ה:) ד"ה המתמד דאפי' בתמד דהיינו מים שנתן על חרצנים או על שמרים] עד שלא החמיץ מ"מ ברמא ג' ואתא ד' הוי יין לכו"ע, ושם הוא חידוש משום דתמד אינו יין גמור רק קיוהא בעלמא [כמ"ש ב"י (סי' קכ"ג) בשם ראשונים דמה"ט י"א דדוקא בתמד בעי' רמא ג' ואתא ד' משא"כ במוזג יין גמור במים סגי ביותר מא' מששה ביין כמ"ש הב"י שם וכ"פ בשו"ע יו"ד (סי' קל"ג)] אמנם בצמוקים שסוחט מהם יין גמור הדבר פשוט דהוי יין מזוג

ולכאורה לא הבנתי מה שהחמירו האחרונים שיהי' ג' ימים מעל"ע [ואדרבא בימי הקיץ והחום נכון יותר שלא לכובשן כ"כ כדי שלא יחמץ] ואין תועלת בכבישה רק לדעת מהרי"ט דיין צמוקים נהפך ככלו ליין ול"ח מזוג רק יין בעין וכ"פ בשו"ע הרב ז"ל (סי' תס"ב) ולענין זה פשוט דבעינן דוקא כבוש ושיהי' תוסס ביחד עם הצמוקים, (ולדיעה זו אפשר דמותר למזוג היין אח"כ עוד הפעם ומזיגה ראשונה אין מן החשבון דזה כבר נהפך ליין, כמ"ש במק"א] אבל אם אינו כובשן ג' מעל"ע וסוחטן מיד אחר איזה שעות אין המים נהפכין ליין ממש אבל מה בכך הרי גם על יין מזוג מותר לברך ולקדש עליו כל שיש בו שיעור מזיגה ולמ"ל דוקא שיהי' עליו שם יין בעין

אמנם נראה שצמוקים דכמישי בגופנייהו וסגי ביש בהם מעט ליחות כמ"ש הרי"ף פ' ערבי פסחים וע"פ רוב אם יסחוט אותן יצא מהם דבר מועט מאד וע"כ צריך לכבשן ג"י מעל"ע דאז משערין נגד כל הצמוקים והחרצנים כי מכלם יוצא טעם יין אבל אם לא יהיו כבושין כשיעור [דאז אין לשער רק נגד המיץ יין בעין שיוצא מהם] רחוק שיצא מהם א' מד' במים, או יותר מא' בששה לבכו"ש כדאית לי' ולמשכנות יעקב כדאית לי'

אמנם נראה דלהבכו"ש דמשערין הצמוקים אחר שנתנפחו דכל הבלוע בצמוקים חשיב כיין גמור, ולענין זה שהמים הבלועים בצמוקים יחשבו כיין להבכו"ש נראה ברור דל"צ שיעור כבישה דהרי הבכו"ש למד זה ממנחות (נ"ה.) בגרוגרות ושם אין שיעור לדבר וא"כ ה"ה ביין ובמשך איזה שעות מתמלאים וכל שיש בו טעם יין נהפך כולו ליין, וממילא כשסוחטן אחר איזה שעות ויוצא מהם יותר מא' בששה נגד המים שאין בלועים בצמוקים כשר להבכו"ש, וז"ב, אמנם היד אפרים פקפק ע"ד הבכו"ש גם אני בעניי כתבתי בתשובה שיש לפקפק בדבריו ז"ל, וע"כ אין לסמוך ע"ז והבו דלא לוסיף עלה, אמנם אם יש לו צמוקים שיש בהם הרבה לחלוחית או שנותן במים הרבה צמוקים באופן שאם מודד אחר סחיטת הצמוקים יראה לעינים דרמא ג' ואתא ד' [או יותר מו' להבכו"ש] כשר לכו"ע אף בלא שיעור כבישה וז"ב לע"ד

והנה לעיל הבאתי בקצרה דדעת הבכו"ש דבצמוקים בעי' יותר מא' מששה במים ודעת משכנות יעקב דבעי' א' מד', ושורש מחלוקתן דהנה בב"י יו"ד (קכ"ג) הביא דיעה א' דשיעור מזיגה הוא א' מד' כבב"ת (צ"ז:) לענין תמד וי"א דדוקא בחרצנים ושמרים דאין בהם אלא קיוהא בעלמא בעינן רמא ג' ואתא ד' משא"כ ביין גמור שמוזגו במים לא צריך כולי האי וסגי ביותר מא' בששה ביין ועוד יש דיעה ג' דביין גמור שיעור מזיגתו כל שאין במים ששים נגדו ולהלכה פ' בשו"ע יו"ד (סי' קל"ד) כדיעה האמצעית דביין גמור שיעורו יותר מא' בששה ביין, וס"ל לבכו"ש דגם בצמוקים דינא הכי ודעת משכנות יעקב הובא באחרונים דבעי' א' מד' וי"ל דחש לדיעה ראשונה הנ"ל או י"ל דס"ל דאפי' לדיעה שני' היי"ד ביין גמור שכבר הי' בפ"ע וכבר חל עליו פ"א שם יין בעין אז סגי ביותר מא' בששה משא"כ בזה שנולד בתערובת ומעולם ל"ה עליו שם יין בפ"ע מגרע גרע ודינו כתמד של חרצנים ואין לפני ס' משכנות יעקב לדעת טעמו ונמוקו

מ"מ בנוגע לנ"ד אפי' נימא דיין צמוקים דינו כתמד כיון של"ה בעין מעולם מ"מ הרי אפי' בתמד עד שלא החמיץ כ' התוס' חולין (כ"ה:) דברמא ג' ואתא ד' לכו"ע דינו כיין כנ"ל, ע"כ נלע"ד דברמא ג' ואתא ד' לכו"ע חשיב יין כאמור, [ונכון ליתן עליהם מים פושרין כי עי"ז בקל יתרככו ויצא מהם ליחות] ולמעשה נראה דוקא שיהי' בו א' מד' במים [דאף דהבכו"ש הקל ביותר מא' בששה במים מ"מ בשו"ע הרב ז"ל (סי' תס"ב) ובשו"ת יעב"ץ (סי' ע"ג) וגם במג"א (סי' ר"ב סקמ"ח) וש"ך יו"ד (קכ"ג סקכ"ב) מלשון כלם נראה כמשכנות יעקב דאם הי' צריך שיעור בצמוקים הי' שיעורו על חד תלת דוק ותשכח דבנדון הבכו"ש יש עוד סניף דעת מהרי"ט והרב ז"ל דנהפך ואי"צ כשיעור וזה ל"ש רק בכבוש ותוסס יחד כנ"ל משא"כ בנ"ד ע"כ בנ"ד בעי' רמא ג' ואתא ד' ואז שרי לכו"ע] וליתר שאת יכבוש אותו במים מעל"ע אחד דלכמה פוסקים שיעור כבישה בצמוקין מעל"ע וכ"פ החכ"א ואז בודאי יש לסמוך ע"ז בלי פקפוק כנלע"ד וי"ר שלא תבא תקלה על ידי

ואכתי צל"ע דאפי' בלא רמא ג' ואתא ד' יהי' כשר אפי' בלא שהה שיעור כבישה לפמ"ש הריב"ש (סי' ט') דביין צמוקים ל"ב רמא ג' ואתא ד' משום דתלינן דנכנס המים בצמוקים ויצא יין וכעי"ז אי' באו"ח (סי' ר"ד) לענין תמד של חרצנים, ולסברא זו אפי' בלא שהה מעל"ע שייך לומר כן, [ולא יצטרך שיעור רק באינו סוחט כלל הצמוקים דאז לא יצא בעין אלא טעם לבד ולענין שיצא טעם בעינן שפיר שיעור כבישה]

והנה גם במג"א (סי' ר"ב סקכ"ח) כ' דביין צמוקים ל"ב רמא ג' ואתא ד' וכ' הלבושי שרד שם שנלמד בקו"ח מתמד של חרצנים (סי' ר"ד ס"ו) דאמרי' נכנס מים ויצא יין, והוא כסברת הריב"ש, אמנם במחה"ש הביא מש"ך יו"ד (קכ"ג סקכ"ב) בשם רלב"ח דכח הפרי העומד בתוכן נותן טעם חזק כ"כ והרי הוא כיין גמור עכ"ל ולפי טעם רלב"ח א"ש דבעינן דוקא כשיעור כבישה

ע"כ נראה דריב"ש לית לי' כלל שיעור כבישה ביין צמוקים רק לשורן מעט ולסוחטן וכ"נ להדי' מלשון