ארץ צבי (פרומר) א קמ

ודאי יעבור על דרבנן ע"כ קורא בי"ד ופטור בט"ו דכיון דקרא בי"ד תו לא עבר בודאי אדרבנן שוב אמרי' בט"ו סד"ר לקולא, וה"נ צריך לברך ברכה א' ועל השני' פטור מצד סד"ר לקולא וכיון דיש דיעות דברכה א' מעין שלש דאורייתא ע"כ נכון יותר לברך ברכה א' מעין שלש, ועל בורא נפשות אמרי' סד"ר לקולא דכיון שבירך ברכה א' מעין שלש תו לא עבר בודאי אדרבנן ואמרי' סד"ר לקולא

והנה המל"מ פ"א דמגלה הק' סתירת דברי הר"ן אהדדי דבפ"ק דמגלה כ' בסד"ר דסתרי אהדדי קורא בי"ד ופטור בשני, ואילו בפ' ערבי פסחים כ' הר"ן לענין ד' כוסות דספק אי תרי כסי קמאי בעי היסיבה או חרי כסי בתראי וכ' דאע"ג דהיסיבה דרבנן מ"מ א"א לפטור כלן מהיסיבה מצד ספיקא דרבנן דא"כ סתרי אהדדי ע"כ צריך להסב בארבעתן עיי"ש ואמאי ל"א נמי דמיסב בתרי כסי קמאי ובבתראי פטור מצד סד"ר לקולא עיי"ש והנלענ"ד בזה דשאני מגלה שהוא חיבת גברא וכיון דכבר נפטר בקריאה של י"ד מצד סד"ר לקולא חשיב כודאי כעין המבואר במג"א (סי' קנ"ט סק"ו) דכשנוטל ידיו במים שיש בהם ס' מותר לברך עליהם דמצד ס' דרבנן לקולא חשיב כודאי כשרים וכ"כ הפמ"ג (סי' ק"ס) במשבצות (סק"ט) דמותר לברך על נט"י על מים שכשרים מצד ס', וע' בשו"ת נודע בשערים (סי' ט') שנסתפק בזה, ובעניי אני מצאתי' בעזהי"ת בתוס' מנחות (ס"ו.) דשם מבואר להדי' כהמג"א שכתבו שם דמותר לספור ספירת העומר ביהש"מ משום סד"ר לקולא ומותר לברך ג"כ עיי"ש וק' לענין ברכה אדרבא נימא ס' ברכות להקל וע"כ דכיון דמקיים מצות ספירה מצד סד"ר לקולא חשיב כודאי מצו' ושייך לברך עלי' ולא דמי להא דשבת (כ"ג.) ס' דדבריהם לא בעי ברוכי דהתם ס' על שורש החיוב אבל היכא דמחויב בודאי ומקיים מצו' ג"כ מצד סד"ר חשיב שמקיים מצו' בודאי דזה דין עצמיי סד"ר לקולא וכזה כ' הגאון רעק"א בדו"ח מערכה ד' דמצד סד"ר לקולא קנה שביתה בודאי וחשיב שביתתו שם בודאי גמור דקם דינא וא"א למיזל לקולא להיפך עיי"ש וע' ספרי שיח השדה (סי' ו') אריכות בזה, עוד מצאתי ראי' לזה מש"ס ברכות ר"פ תפלת השחר בפלוגתא דר"י ורבנן לענין זמן מנחה עד פלג המנחה או עד הערב ואמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד וכ' הפוסקים דהיינו מצד סד"ר לקולא משום דתפלה דרבנן, ולכאור' ק' דמ"מ איך מותר לו לברך מספק דאולי אין זמן תפלה אז נמצא כל ברכותיו לבטלה דזה א' מן הטעמים דספק ברכות להקל ע' ב"י (סי' ס"ז) וע"כ דמצד סד"ר לקולא חשיב שמקיים מצות תפלה בודאי וליכא שום ס' לא תשא ול"ד להא דאמרי' ס' ברכות להקל משום חשש לא תשא דהתם ס' אם מחוייב משא"כ כאן דמחויב בודאי וכשיתפלל יקיים מצו' ודאית מצד סד"ר לקולא ליכא חשש לא תשא כמו במברך ברכה שמחוייב בודאי דליכא חשש לא תשא והוא ראי' ברורה וכיון דמצד סד"ר לקולא חשיב שיצא בודאי ממילא אי"צ לקרות בט"ו דכבר יצא לגמרי בקריאת י"ד ובהגיע יום ט"ו לא נשאר ס' כלל, וכ"ז במגלה דחובת גברא היא משא"כ היסיבה אינה חו"ג רק חובת הכוסות דהכוסות טעונות היסיבה וא"כ אא"ל דכבר נפטר בהיסיבה דתרי כסי קמאי דבלא"ה לא הי' חוב אקרקפתא דגברא רק חובת הכוסות ואם קמי שמי' גלי' דכוסות אחרונות טעונות היסיבה אא"ל דכבר נפטרו הכוסות אחרונות מהיסיבה ע"י שהסב בתרי כסי קמאי וכיון דעדיין הספק עליהם ע"כ צריך להסב בכלם ודוק, ולפ"ז בנ"ד כיון דכבר בירך ברכה א' מעין שלש ונפטר מחיובו מצד סד"ר לקולא חשיב שנפטר בודאי כמו במגלה ואי"צ לברך בורא נפשות וק"ל, ותו דבלא"ה פשוט בנ"ד דאי"צ לברך בורא נפשות ממנ"פ א"ת מצד סד"ר חשיב ודאי פטור א"כ כבר נפטר בברכה א' מעין שלש וא"ת דאף ע"ג דסד"ר לקולא מ"מ ל"ח אלא ס' א"כ א"א לברך מס' דס' ברכות להקל משום ס' לא תשא ועיקר ההיתר שלנו דל"ח ס' לא תשא כלל משום דמקיים מצוה ודאית מצד סד"ר להקל דקם דינא וא"כ כבר נפטר בודאי בברכה א' מעין שלש ואי"צ לברך בו"נ עוד דאין כאן עוד ס' וק"ל, ולולא סברא זו הי' מקום לומר דכאן צריך שיברך ב' הברכות המסופקות דהי מינייהו מפקיח ולא דמי להא דר"ן ריש מגלה דהתם יום י"ד קודם לט"ו ומסתבר יותר לקרוא בי"ד משא"כ כאן שניהם שקולים ויבואו שניהם דהי מינייהו מפקית דלהדיעות דשניהם דרבנן אין שום יתרון בא' על חברו כמובן אך דכאן בברכה א"א לומר דחייב לברך שני הברכות מצד ממנ"פ הנ"ל דאי סד"ר בודאי לקולא א"כ כבר יצא בברכה א' ואם סד"ר אינו ודאי לקולא א"כ שוב א"א לברך ברכה ראשונה ג"כ מצד ס' לא תשא כאמור, ועוד מטעם אחר א"א לחייב כאן ב' ברכות דכמו דאא"ל סד"ר לקולא לפוטרו מב' הברכות דא"כ ממנ"פ עבר אדרבנן כמ"כ אא"ל דיברך ב' הברכות דא"כ ממנ"פ עבר על לא תשא ע"כ בנ"ד אין דרך לנטות רק שיברך ברכה א' ומשני' יפטר מצד סד"ר לקולא, אך מחמת שיש דיעות דברכה מעין שלש דאורייתא ע"כ נכון לבחור ברכה מעין שלש, [וע' פ"ג דעירובין דס' עירוב כשר והטעם משום סד"ר לקולא וק' לכאור' הא יש קולא גם להיפך שישאר כבן עירו ויהי' לו אלפיים מכאן לעיר ואלפיים מכאן וכיון דסתרי אהדדי לא ניזול לקולא כלל, וע"כ צ"ל כיון דאנן סהדי שזה רוצה לילך לצד זה שהניח העירוב ולא מעבר השני של עירו ע"כ אזלי' לקולא כפי רצונו, וה"נ בנ"ד רצונו יותר לברך ברכה מעין שלש כדי לצי"ח להדיעה דהוא דאורייתא ע"כ אזלינן בזה לקולא שיברך ברכה מעין שלש ולא בו"נ]

היוצא מדברינו דדבר שספק אם יברך בו"נ או ברכה א' מעין שלש ואין לו מאכלים אחרים לפוטרן יברך ברכה א' מעין שלש וא"כ א"ש מנהג רוב העולם שמברכין על יינות שלנו על הגפן דלדעת הרשב"א ז"ל כל יינות שלנו הם בס' אם צריך לברך עליהם ברכה מעין שלש מצד טכ"ע בתורת סחיטת פירות, הן אמת דבמג"א (סי' ר"ח ס"ק כ"ו) מבואר להיפך, אמנם המג"א לשיטתו (בסי' קנ"ט ס"ק ט"ו) שנשאר בס' אם צריך לברך על מצו' שמקיים רק מספק מצד סד"ר לקולא עיי"ש שכ' בלשון אפשר, וכיון שהי' הדבר מסופק. אצלו מחמת שהוא דבר חדש בלי מקור ע"כ לא מלאו לבו להחליט כן להלכה, אמנם אני בעניי כעין ננס ע"ג ענק שיש לי סיוע מחמת סברת מאור עינינו המג"א ז"ל וגם כ' שכ"מ בב"י, וגם מחמת ב' ראיות הנ"ל מתוס' מנחות (ס"ו.) ומר"פ תפלת השחר שהם ראיות ברורות (שוב מצאתי מפורש כן בשו"ע הרב ז"ל (סי' קס"ח סי"ב) דמצד ס' מותר לברך דכיון דסד"ר לקולא ל"ת ברכה לבטלה ולא ברכה שאי"ל ומותר לכתחלה לברך מצד סד"ר לקולא עיי"ש] לע"ד הקלושה והרטושה דמותר לברך על מצו' שמקיים מצד סד"ר לקולא לא רחוקה היא ולא נפלאת לומר דדבר שס' בברכתו אם בו"נ או ברכה א' מעין ג' יברך ברכה מעין ג', ובכל זאת אם הי' בא לפני נדון אחר כיוצא בזה לא הייתי סומך על דעתי נגד המג"א (סי' ר"ח סקכ"ו) הנ"ל באשר שדברי רבינו הרמ"א ז"ל מורין ג"כ כן, ולא כתבתי זה רק בנדון הנ"ל שהמנהג לברך עליו, חלקי אמרה נפשי שיש להמנהג פנים בהלכה, ובנדון אחר כיוצא בזה שאין עליו מנהג להדי המעיין יבחר, עי' ר"ן פ' ראשית הגז גבי נהוג עלמא כתלתא סבי: