ארץ צבי (פרומר) א יד

להחריב המקדש, וזה חידוש עצום מאד, דרשעים אלו שיש להם עונות חמודות, מ"מ כל החומד של עונש גיהנם הוא דק בעבוד שגרמו שיחרב ביהמ"ק בעונם, אמנם לכאורה קשה ע"ז דא"כ כל הרשעים שמזמן חרבן ביהמ"ק עד עכשיו למה מגיע להם גיהנם הרי לא נחרב המקדש בעונם, וצריך לומר דכיון דכל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו, וכיון שהם עושין עברות הנ"ל שבכחם לגרום חרבן ביהמ"ק, כש"כ שגורם שלא יבנה בהמ"ק, וזה חשוב כאלו נחרב בעונם, ע"כ מגיע להם גיהנם ג"כ

והנה במדרש דנקרא זבולון משום דכתיב בנה בניתי בית זבול לך, ביאר כ"ק אדומו"ר הגדול זצוקל"ה מסאכסשוב דע"י שזבולן הי' מבטל עצמו ליששכר וחשב את עצמו כלא נגדו, מזה נצמח אוד המקדש עכד"ק. נמצא שהנדיבי עם שבכספם מהנים להת"ח, וכל הנאספים לפה למטרה זו להיות תמכין דאורייתא גורמים שיבנה חלקם לבהמ"ק וא"כ הוא תיקון להעבירות היותר חמודות שעיקר חומר שבהם הוא שפשטו ידיהם בזבול, דהיינו שיחרב בהמ"ק, וזה תשובת המשקל לפגם זה, נמצא דכל תמכין דאורי' ראוי שינצלו מדינה של גיהנם, וה"ה שינצלו משעבוד מלכיות שהוא במקום גיהנם, ותמורת עבדות ממשלה

עוי"ל דהנה ברש"י סו"פ קדושים ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, אם אתם מובדלים הרי אתם לי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצד וחביריו, הנה דהם דברים מקבילים, ומצינו בפרשת קרח בקר ויודע ד' את אשר לו ואת הקדוש וגו' הנה דיש ב' סוגים את אשר לו, ואת הקדוש וגו', ולוי נקרא אשר לו ובחולין (כ"ד:) דשם לוי הוא ע"ש וילוו עליך וישרתיך, הנה דזה צורת הלוי שישרת לכה"ג צדיק הדור, וזה נקרא אשר לו, הנה דכל מחזיקי הת"ח ועובדי השי"ת נקראים אשר לו, ממילא אינם של נבוכדנצר וחביריו ואין לאוה"ע שליטה עליהם

ונציע מענינא שכתב רש"י דאם אין מובדלים מאומות במאכא"ס הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו [וכ"מ בזה"ק ח"ג (קצ"ח.) דעיקר ויתערבו בגוים בא ע"י אכילה ושתי' שלא כדת של תורה]. משמע דכל שליטת האומות על ישראל וגזרות רעות ר"ל, הכל הוא בסיבת מאכא"ס ע"כ הנני להציע לפני הרבנים שכל אחד יתקן בעירו שעל סעודת מצוה סעודת חתונה וסעודת ברית מילה, לא יאכלו בשר. כי אחר גזרות השחיטה שרבו מאוד המכשולות בדין הי' לגזור על עצמינו שלא לאכול בשר, אך שהוא גזרה שאין רוב צבור יכולין לעמוד בה, אמנם יש חילוק כי בשר שאדם. משתמש לצורך סעודת ביתו הוא דבר מועט ועדיין אפשר בו ההשגחה ואם לפעמים לא יוטב בעיניו איכות הכשרות יוכל לצוות שלא יאכלו היום בשר בביתו, לא כן כשעושה שמחה שצריך בשר הרבה יותר מהרגיל וקשה ההשגחה ביותר, וגם אם לא יסב בעיניו הכשרות לא יכול להמנע מקחת בשר והשוחד יעור, ע"כ ראוי לע"ד לעשות תקנה שבשמחה של מצוה סעודת נשואין וסעודת ברית מילה, לא יאכלו בשר ויקבלו שכד על הפרישה

עוי"ל דהנה בפ"ק דברכות כיון דתקינו רבנן לומר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא ואינו מובן בשלמא מה דאמרי' שם אחר הנ"ל כיון דתקינו רבנן לומר ד' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא לא ק' דסו"ס גם זה תפלה אך שאינו מכלל השמו"ע וכיון דתקינו רבנן למימר חשיב זה ג"כ כחלק מן השמו"ע אבל איך חשוב השכיבנו כגאולה אריכתא וגם מה הלשון כיון דתקינו רבנן השכיבנו ממנ"פ אם יש בו שייכות לגאולה א"כ אפילו אי לא הוי תקינו רבנן, גאולה הוא

וי"ל לפ"מ דאי' בסופ"ק (דמגילה י"ב) במתניתא תנא לא מאסתיך בימי כשדים שהעמדת להם דניאל חמו"ע, ולא געלתים בימי יונים שהעמדת להם שם שמעון הצדיק, לכלותם בימי המן, שהעמדת להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם, בימי פרסיים, שהעמדת להם של בית דבי וחכמי הדודות, כי אני ד' אלקיהם לעת"ל, ומדאמר טעם כי אני ד' אלקיהם על כל הנך משמע דכל בית רבי וחכמי הדודות הם ממשיכים הארה מעין לעתיד לבוא שאז יקוים כי אני ד' אלקיהם לעתיד לבוא וכיון דתקינו רבנן השכיבנו ואיש הישראלי ציית לדבריהם ועי"ז יש לו אחיזה בחכמי הדורות שממשיכין הארה מן לע"ל שאז יהי' זמן הגאולה, בזה עצמו יש לו אחיזה, ע"י אמירה זו דהשכבינו בגאולה, וע"כ כגאולה אריכתא דמיא

וממוצא דבר אתה למד דזבולן שמבטל עצמו ליששכר דהיינו לחכמי הדודות ממשיך אני ד' אלקיהם מן העתיד לבא, ויוצא משעבוד לגאולה, וזה בכלל ברכת ממשלה לצאת מעבדות, כדברי סי"צ, תמורת ממשלה עבדות

ג). חיים. קבלתי מרבותי דעיקר חיים הוא שמחה, ואקדים הפסוק השיבה לי ששון ישעך, וקשה מה השיבה לי, וכי פקדונו הוא שרוצה שישיבו לו, ותו מה ששון ישעך, הול"ל השיבה לי ישעך, שמעתי הפירוש דיש אדם שיש לו פרנסה בהרחבה ומ"מ אינו נהנה מזה מחמת שיש לו עג"נ מדבדים אחרים שמשברים את לבו, וע"ז הי' טענת המשורר דכיון דהשפיע לו טובה ש"מ שמגיע לו בדין. וכיון שאינו מוצא נח"ר בעשרו מאומה לא נשא בעמלו, וע"כ ביקש השיבה לי ששון ישעך דגוף הישועה כבר יש