ארץ צבי (פרומר) א יג

דבעל שמחה יש לו כח לברך, ובכחי זה הנני לברך את הנאספים שנקהלו פה לכבד התורה ולהיות מתמכין דאורייתא, וללומדי משנה יומית בפרט, שהם מוכנים לישועה כמ"ש לעיל, ברוך אשר יקום את התורה הזאת, שיתברכו בז' הברכות שנכללו בברכת כהנים כמ"ש בספר חסל"א אזולאי כי בברכת כהנים נכללו ז' ברכות שחשבם בסי"צ חיים, שלום, חכמה, עושר חן. זרע, ממשלה

וכלפי שכתוב בתנד"א פתחו לפני פתח בד"ת שהוא פתח גדול מכל הפתחים, הנני העני לפתוח לכל אחד מהברכות הנ"ל פתח בד"ת שהם שייכים לכל הנאספים שהם תמכין דאורייתא, [החילותי בעושר מחמת שישועה זו נצרכה היום ביותר לאחב"י כי מצוקת הפרנסה רבים מאוד ר"ל כידוע: וכו' ה' ירחם] ואח"כ ממשלה שהוא היפך עבדות כדאיתא בסי"צ שהוא ישועה משעבוד מלכיות

א). עושר. הנה בסוף קדושין ארשב"א מעולם לא ראיתי צבי קיץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני, ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני הם מתפרנסים שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אעכו"כ, אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, ואפר אני תחת רגלי חכמי הש"ס הקדושים, הנני ברשותם שאמרו בפ"ד דסנהדרין הכל מלמדין זכות, והפה הקדוש שאמר מאמר הנ"ל בקדושין הוא הפה הקדוש שאמר הכל מלמדין זכות, וגם על יסוד דברי דמ"ע מפאני ז"ל שכתב דכל ס"ד שבש"ס הוא אמת ובשם הגאון הקדוש החידושי הרי"מ זצ"ל שמעתי, שהגיד דבגלות עיקר קיומנו הוא מהס"ד שבש"ס, דכל הגלות הוא רק ס"ד, דמסקנא תהיה גאולה עכדה"ק, ובעתים הללו שהגיע מרירות הגלות וקושי השעבוד עד מרום קוצו יש לנו שייכות ביותר לס"ד שבגמ', גם כ' באור החיים הק' בהקדמה דבאגדה הרשות נתונה לומר באופן אחר מהנאמר בגמ', עכ"ז תמכתי יסדותי והנני דן בקרקע בדברי הגמ' הנ"ל באימה וביראה, די"ל דהקו"ח של הגמ' בס"ד הוא אמת, בהקדם ירושלמי רפ"ק דמגילה כרך שחרב ונעשה של גוים בסמוך לו קורין בו מבעיא, ופירש הריטב"א דבסמוך לו פשיטא דקורין אע"ג דעיקר קדושתו מפאת היותו סמוך לכרך והכרך עצמו הרי בטל מעלתו, מ"מ בסמוך לו קורין כיון שבו ליכא שום שנוי כלל וכיון דבסמוך לו קורין בו מבעיא. וכעין סברא זו יש (בשבת קט"ז.) וברש"י שם עש"ה

והנה גם בגמ' קדושין הנ"ל נרמז סברא זו, דהרי לכאורה קשה כיון דכל העולם לא נברא אלא לשמשני וזה עיקר מעלת כל הנבראים וכיון דהאדם עצמו הרע את מעשיו ואבד מעלתו עד שעי"ז קפחו את פרנסתו למה יהי' חיה ועוף מתפרנסים שלא בצער, וצ"ל דהגמרא נחית לסברא הנ"ל דאף דעיקר מעלתם מצד האדם, ובאדם יש חסרון, מ"מ כיון דבחי' ועוף עצמם ליכא שום גרעון ושנוי בעצמותן נשארו במעלתם והם מתפרנסים שלא בצער, ועל יסוד זה י"ל דהקו"ח טוב ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אעכו"כ, ומה דפרכי' עלה בגמ' אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, לא תברא כהא דירושלמי ריש מגילה בסמוך לו קורין בו מבעיא

ויש להוסיף דאפילו לפי המסקנא מ"מ לתמכין דאורייתא שייך הקו"ח כהס"ד דהש"ס בהקדם הגמ' (שבת קט"ז.) גליונין מצילין אותן מפני הדליקה או לא, מקום הכתב לא קמיבעיא לי דכי קדיש אגב כתב הוא קדיש אזיל כתב אזיל קדושתה, כי קמיבעיא לי למעלה ולמטה ובין שיטה לשיטה, פירש"י דכיון דשם ליכא שינוי אפשר דאף דמקום הכתב נמחק לא פקע קדושתן, הנה כאן מבואר ג"כ בסברא הירוש' דאע"ג דעיקר קדושת הגוילין הוא שמשתמשין למקום הכתב מ"מ אע"ג דמקום הכתב נמחק הגוילין אפשר שישארו במעלתן

אך קשה דא"כ הול"ל ג"כ קו"ח כיון דגליונין קדשי מקום הכתב מבעיא כעין בסמוך לו קורין בו מבעיא, וצ"ל כמ"ש בספרי שיח השדה, דשאני בהא דמגילה דגם גוף הכרך יש לו מעלת הסמוך, כמ"ש רש"י (בכורות ס'.) אין לך סמוך יותר מגופו, וע"כ שפיר שייך קו"ח, ואע"ג דנשתנה גופו מ"מ כיון דאותו מעלה שבסמוך יש גם בכרך אמרינן בסמוך לו קורין בו מבעיא, משא"כ בהא (דשבת קט"ז.) דמקום הכתב אין לו מעלת גליון אע"ג דהוא שורש הקדושה ל"א קו"ח, לפ"ז בנ"ד אותן תמכין דאורייתא שמשמשין לת"ח ע"ד כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה יש להם ג"כ מעלת חיה ועוף שנבראו לשמש להצדיק העובד את ד' אע"ג שהרעו את מעשיהם מ"מ שפיר שייך קו"ח כיון דיש להם אותו מעלה שיש לחיה ועוף, ומגיע להם מן הדין, דין קו"ח הנ"ל שיתפנסו שלא בצער, ואחלה מכל הצדיקים וגדולים הנאספים פה שיסכימו לזה, ויענו כל העם ואמרו אמן כי"ר

ב). ממשלה. בסי"צ ממשלה תמורת עבדות דהנה (בר"ה י"ז.) אחר שחשב כל מדרגות הרשעים בגיהנם, חשב בסוף אבל המינין והמסורת והאפקורסין יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות וכו', וכ"כ למה שפשפו ידיהן בזבול, פירש"י שגרמו בעונותם