ארץ צבי (פרומר) א קלח

בלשון בנ"א מחמת שמברכין עליו בפה"ג ונמצא קורין לו בלה"ק פה"ג ואף שאין קורין לו רק בשעת המצו' חשיב שנקרא כך בלשון בנ"א, וראי' לדבריי מדברי אבני נזר או"ח (סי' רס"ח סק"ח) וז"ל מש"כ לסגור הדלתות באיזה פעם הטעם כי יש להסתפק אם דלת שאין נועלין בשום פעם נקרא דלת ונעל שאינו עשוי להלוך בו פסול לחליצה ובגמ' יבמות (ק"ד.) שאל על נעל דבי דינא הא אינו עשוי להלוך בו ומשני אי מסגי בי' שליחא דבי דינא מי קפיד עלי' דיינא ולדידן שאין הולכין כלל בנעלים כאלה צ"ל משום דהמנהג שהיבם הולך בו ארבע ע"כ חשיב עשוי להלוך בו הנה דמה שעשוי להלוך בו למצו' גרידא חשיב עשוי להלוך בו וה"נ דכוותה וגם אינו דומה לדברי הר"ן נדרים גבי נדר מן התירוש כיון שאין מדברין בלה"ק אין יודעין מה כוונת הנודר שיהי' נכלל בתיבת תירוש משא"כ כאן פשוט וידוע לכל דיין בלה"ק ובלשון זשארגאן הכל א' וז"פ ומבואר, וא"כ לכאו' שפיר דמי לברך עליהם בפה"ג

[עוד סמך לדבריי מש"ס שבועות (נ"ט.) ודילמא האי גברא צפורא רבא חזי ואסיק לי' שמא גמלא וכו' ודלמא אסקונדרי חזי ואסיק להו זוזי וכו', ואף דבמסקנא ל"א כן היינו דלא אמרי' אדעתי' דידי' משתבע בדבר שהוא נגד דעת כל השומעין משא"כ בנ"ד דהכל קורין לו כן בלה"ק פה"ג שפיר דמי כמבואר התם דאם הכל היו קורין לו בלה"ק גמל קושטא קמשתבע אף שנשבע בלה"ק ועל טהרת לה"ק אין תיבת גמל משמע רק גמל ממש מ"מ אם הי' נקרא כן בפי כל הי' חשיב האמת כן], אמנם יש לדחות דברש"י ברכות (ל"ה:) ד"ה זית מבואר דענבים נקראים פרי הגפן ולא היין וכ"מ בנזיר (ל"ד:) וכן מבואר בשו"ע (סי' ר"ח סעי' ט"ו) עיי"ש [משם אין ראי' רק דגם ענבים נקראים פה"ג מ"מ אפשר דגם יין נקרא פרי הגפן ושוב י"ל כמ"ש לעיל] וא"כ אף אם ניהוב דיינות שלנו קרויים יין מ"מ הרי ברכת בפה"ג אינו על היין רק על הענבים שמהם נעשה היין והרי יין זה לא בא מענבים ואף קצת יין שבו בטל במיעוטא לגבי מים והמים הרי לא באו מענבים: **(משם אין ראי' רק דגם ענבים נקראים פה"ג מ"מ אפשר דגם יין נקרא פה"ג וכן בב"ק (נ"ד) רש"י ד"ה פרי מפרי וכו' יין מענבים משמע דגם היין נקרא פרי וכ"א להדי' בתוס' עירובין (כ"ט:), ד"ה הכא ובמהר"ם שם דיין הוא שם הפרי ע"ש, ושוב י"ל כמו שכ' לעיל

)** ולאחר העיון מצאתי להם רפואה מה"ת לדעת הרשב"א פ' כיצד מברכין שכ' לחלק בין הא דאמרי' שם (ל"ח.) דדובשא דתמרא מברך שהכל משום דזיעה בעלמא הוא ואילו שם (דף ל"ט) דמיא דסילקא כסילקא ומברך בופה"א ודעת הרא"ש לחלק בין סחיטה לבישול דע"י בישול יוצא הטעם יותר ממה שיוצא ע"י סחיטה אבל דעת הרשב"א דעיקר החילוק בין פירות שדרך לסוחטן למשקין או לבשלם כדי שיתנו טעם למים אז מברך כברכת הפרי עצמה ודובשא דתמרי אין הפרי עומד לכך לסוחטו ע"כ מברך עליו שהכל נהי' בדברו הובא ב"י (סי' ר"ב), והנה במג"א (סי' ר"ד ס"ק ט"ז), הקשה עמש"כ הרמ"א דכשיש ו' פעמים מים נגד היין אין מברכין בופה"ג והק' הא טעם כעיקר דאורייתא אפי' לקולא כדאי' (סי' תנ"ג) לענין מצה ותי' דמ"מ אין שם יין עליו כדאי' ביו"ד (סי' קל"ד ס"ה) דאפי' לחומרא אין שם יין עליו עיי"ש זכינו לדון דאע"ג דאין שם יין עליו מ"מ אם אין דנין על שם יין בפרט רק על מהות משקה היוצא מענבים שפיר י"ל טעם כעיקר

ולכאורה זה ליתא דא"כ הדרא קושיית המג"א לדוכתה דכיון דאמרי' טע"כ אפי' לצי"ח מצה כש"כ שיברך עליו בפה"ג ופן בהא דיו"ד (סי' קל"ד ס"ה) דמותר משום יי"נ ואם הי' שייך בו טע"כ למה אין אסור, אך באמת שם מפורש דכל שיש נגדו יותר מו' פעמים מים חשוב טעם שפגם ול"ש בי' טעם כעיקר

ויש ליישב לפמ"ש בס' אגלי טל מלאכת דש (ס"ק י"ז אות מ"א) בהא דאי' פ"ב דפסחים דסחיטת כל הפירות חוץ זיתים וענבים חשיב שלכה"נ ואטו אם יאכל ביו"כ משקין אלו יפטר בתמי' ותי' דדוקא אם דנין על שם פרי פרטי הזו חשיב שלכה"נ משא"כ ביוה"כ דחייב על כל המשקין גם זה כמותם עיי"ש ד"ק וה"נ הא דאמרינן דאם יש ו' פעמים מים נגדו חשיב פגום היי"ד לענין שם יין פרטי אינו כדה"נ של כל היינות אבל אם דנין על שם מיץ פירות בכלל גם זה לא גרע מכל המשקים הנסחטין מפירות וא"כ ראוי לברך להרשב"א על משקין אלו בופה"ע כמו על ענבים ודוקא לענין יי"נ דבעי' יין ממש אי' ביו"ד (סי' קל"ד) דל"ח יין וכן לענין בופה"ג בהרמ"א (סי' ר"ד ס"ה) דביותר מו' פעמים מים אין מברכין בופה"ג, והרמ"א לא כ' שם שמברכין שהכל עיי"ש והיינו משום שלא רצה להכניס עצמו בפלוגתא דהרשב"א והרא"ש דלהרשב"א מברך בופה"ע ע"כ סתם לה סתומי

ומצאתי סמך לדבריי בלשון הראב"ד ז"ל שהעתיק ה' יי"נ (דף ס"א. מדה"ס) דבעי' שיהי' במים לא יותר משיעור מזיגה וכ' וז"ל כדי שיהי' המים ראויים לשתות על ידו בתורת יין עכ"ל הנה דקדק שיהי' ראוי, לשתותו בתורת יין משמע דבאמת יש בו טעם טוב ומושבח וראוי לשתות אף במים יתר ע"כ אך שאי"ר לשתות בתורת יין וזה ראי' גדולה לדברי אבני נזר, וחשיב כל המשקה מיץ ענבים אך לא יין [ואף דבתוס' חולין (כ"ה:) ד"ה המתמד כ' דביין במים ל"ש טעם כעיקר דקיוהא בעלמא הוא, וכ"כ הברטנורא בפ"ה דמעשרות מ"ו היי"ד בשמרי יין אבל ביין ממש שנתערב בו מים שפיר אמרי' טכ"ע, וחילוק זה איתא בר"ן והרא"ש ע"ז (דף ל'.) גבי יין מזוג

והנה בשו"ע (סי' ר"ח סט"ו) דאם בירך על ענבים בפה"ג יצא וא"כ ה"ה אם יברך על משקה הנ"ל בפה"ג יצא בדיעבד דדל שם יין ממנו מ"מ שם סחיטת ענבים עליו, ול"ג מסחיטת שאר פירות שדרך לסחטן: דצריך לברך עליהם ברכת הפרי להרשב"א, והרי ענבים דרכן בסחיטה ולעשות מהם יינות שלנו וא"כ יש לברך על המשקה כברכת הפרי עצמה וא"כ כמו דבענבים עצמם יוצא בדיעבד בברכת בפה"ג כמו כן ביינות שלנו שייך ברכה זו בתורת מיץ ענבים אף שאינו יין ודו"ק, ואף דבשו"ע (סי' ר"ה ס"ג) פ' כהרא"ש דכל שיצא ע"י סחיטה מברך שהכל כ' במאמר מרדכי דהיינו מצד ס' דעל כלן אם אמר שהכל יצא, והרי בכ"מ שההלכה רופפת הלך אחר המנהג, [וע' בס' משנה ברורה (סי' ר"ב) בשעה"צ (סקנ"ד) צידד דבדיעבד יוצא בברכת הפרי], ותו נלע"ד דאף להרא"ש, שחילק בין משקה היוצא ע"י סחיטה ליוצא ע"י בישול,: דע"י בישול יוצא כל טעם הפרי, מ"מ בענבים נלע"ד דע"י סחיטה יוצא כל עיקר הטעם דהרי חזינן דרוב ענבים עומדים לדריכה ולא לאכילה, הנה דטעם יין יותר עדיף מענבים, ושיטת הרמב"ן דיין ושמן חייב בתרומות ומעשרות מה"ת ואילו זתים וענבים חייב מדרבנן, הנה דהמיץ היוצא מהם עדיף מענבים, וכן מפורש בגמ' דענבים שנעשו יין