ארץ צבי (פרומר) א קלז

ג') דהדר קאמרי דברמא ג' ואשכח ג' ולא כלום הוא ופי' רשב"ם דטעמא דליכא רגל"ד לומר דמן המים נשארו ויין יצא ובמעט יותר מג' כיון דאיכא רגל"ד דיצא יין פליגי והדר קאמר ג' ופלגא פליגי משמע דבמעט פחות מג' ופלגא לא פליגי, ועוד דקדוקים רבים, והנה בשטמ"ק בב"ת שם בשם תוס' הרא"ש דלאו דוקא קאמר פלגא דשיתא פלגי לא קאי דכל שהוא פחות מרביעית יין אין מברכין עליו בפה"ג, אך לפ"ז לא נתיישבו עדיין דקדוקים הנ"ל ואענה חלקי ע"ד שתירץ הג' עטרת ראש ז"ל לחלקם לה' בבות עיי"ש דבריו הנחמדים אך הוא ז"ל כ' באופן אחר ואנחנו נתרץ לפי דרכנו ע"פ הקדמה הנ"ל דמצד טעכ"ע לכתחלה צריך לברך שהנ"ב כמו הממש ובדיעבד יוצא בבפה"ג ועפ"ז יש לבאר הסוגי' שיש ה' בבות בדין זה

בבא א', רמא ג' ואתא ג' גם לאחרים מברכין שהכל דכיון דיצא בצמצום כמו דרמא ש"מ שלא נבלעו בהשמרים כלל, וע"כ אפי' אם בדיעבד בירך בפה"ג לא יצא דליכא טעמא אלא קיוהא בעלמא

בבא ב', רמא ג' ואתא ג' וכ"ש עד תלתא ופלגא דלרבנן דלא ס"ל כלל האי סברא דמים נבלעין בשמרים ויין וצא, א"כ בע"כ אין כאן א' מששה יין ובודאי קיוהא בעלמא הוא ואפי' בדיעבד לא יצא בבפה"ג, ולאחרים דמסתמא אמרי' דמים נכנסין ויין יוצא אלא שאין אנו יודעין כמה ע"כ לכתחלה שהכל ובדיעבד יצא בבפה"ג, דאולי יש יותר מא' בששה יין נגד המים ואיכא טעכ"ע טעם גמור וגם כדאכ"פ יוצא בבפה"ג בדיעבד

בבא ג', רמא ג' ואתא ג' ופלגא לרבנן ל"א כלל שנכנס מים ויצא יין א"כ בודאי ליכא רק א' משית וליכא טעמא לא יצא אפי' דיעבד בבפה"ג, ולאחרים אפי' לכתחלה בפה"ג דכיון דאמרי' נכנס מים ויצא יין א"כ לכה"פ נכנסו מים כ"ד ויצאו יין כ"ד, וכל שיש יוצא מא' בשש ביין איכא טעם גמור, ואע"ג דלא מצינו לברך ברכה מצד טכ"ע וכ"מ ברמב"ן ורשב"א בב"ת (צ"ו.) דמצד טכ"ע ל"ש לברך ברכה על הפרי שאין כאן רק טעם ממנה. והסברא משום דיותר נכון למיזל בתר גוף הדבר שקיבל הטעם שיש בו טעמו וגם כל ממשו, מלמיזל בתר הדבר שאין כאן רק טעם לבד ממנו, ולא דמי לאיסורין ולמצה דאזלי' בתר טעם דהתם א"א להתיר מחמת העיקר כיון דאסור מחמת הטעם, ומה בכך דמצד העיקר אינו אסור מ"מ אסור מצד הטעם, ע' כזה בש"ך יו"ד (סי' ב' סק"ל) וכן במצה אף שאינו יוצא מפאת העיקר מ"מ יוצא מפאת הטעם שהוא ג"כ כעיקר משא"כ לענין ברכה אע"ג דמצד טכ"ע שייך לברך בפה"ג מ"מ הרי גם העיקר צריך ברכה ומה חזית למיזל בתר טעם לבד הלא מוטב למיזל בתר הדבר שיש בו גם הממש, אך נראה דסברא זו שייך רק לכתחלה אמנם בדיעבד שכבר ברך על הטעם ג"כ יוצא דסו"ס קי"ל טעכ"ע ונהפך ואף שעשה נגד היושר דיותר ראוי למיזל בתר העיקר מ"מ ברכה טובה היא כיון דטעם כעיקר

וע"כ בנידון דידן ברמא ג' ואתא ג' ופלגא אף לכתחלה בפה"ג דאיכא תרי צדדין לבפה"ג לאחרים, א' דילמא נכנס הרבה מים ויצא יין באופן דאיכא על חד תלת דאז הוי יין גמור ואז אפי' לכתחלה בפה"ג ותו דאפי' נימא דלא יצא רק מעט יין מ"מ בדיעבד בבפה"ג יוצא ואע"ג דגם לענין שהכל איכא ב' צדדין א' דילמא הוא פחות מעל חד תלת ולכתחלה שהכל, ואפי' תימא דאיכא על חד תלת והוי יין גמור מ"מ על כלן אם אמר שהכל יצא מ"מ ס"ל לאחרים דשוב הבפה"ג מכריע שיש לו יותר חשיבות דכיון דב' הברכות יש להם זכיות שוות מברכין ברכת בפה"ג שהוא יותר חשובה

בבא ד', רמא ג' ואתא יותר מג' ופלגא בזה לרבנן לכתחלה שהנ"ב ובדיעבד בפה"ג כיון דליכא מים רק פחות משית וטעמו טוב יוצא בדיעבד בבפה"ג מצד טעכ"ע כנ"ל

בבא ה', רמא ג' ואתא ד' בזה גם לרבנן לכתחלה בפה"ג כיון דאיכא על חד תלת שזה שיעור מזיגה הוי יין גמור לכו"ע, ואם כנים הדברים יש מזה ראי' לדברינו הנ"ל דאף שאין עליו דין יין מזוג כל שיש בו טעם יין מושבח יוצא עכ"פ בדיעבד בברכת בפה"ג

[ואם כנים דברינו יש לכאורה למצוא היתר גם להמערבין אפי' יותר מאחד במים [מלבד שיש דיעה בב"י יו"ד (סי' קכ"ג) דאפי' יין נו"ט עד ששים] דהרי יש ב' דיעות (בסי' ר"ב ס"י) פירות ששראן או בשלן במים אם מברך שהנ"ב או בפה"ג, והנה בתה"ב בדיני יי"נ בית ה' שער ה', (דף ס"א. מדה"ס) כ' וז"ל כ' הראב"ד ז"ל יין במים אם נתערב כדי שיהי' המים ראוין לשתיי' על ידו "בתורת יין" וכו' דאסורין בהנאה, משמע מדבריו דאפי' ביותר על חד שית במים יש בו ג"כ טעם טוב ומושבח, אך שאין לו טעם טוב שיהי' ראוי בתורת יין, וכעי"ז כ' באגלי טל מ' דש (ס"ק י"ז אות קטן מ"ז) בהגה עש"ה, לפ"ז י"ל דאף ביותר מא' בשית אף דל"ח יין מ"מ לא גרע משאר טעם פרי דלהרא"ש מברך בפה"ע, וה"ה דיוצא בבפה"ג כמ"ש במק"א, אך יש לדחות לפמ"ש בשו"ע הרב ז"ל (סי' ר"ב סי"ב) דאפי' להרא"ש היי"ד כשנתבשל עיקר לצורך הפרי אבל אם העיקר נתבשל אך לצורך המשקין לכו"ע אין מברכין בפה"ע עיי"ש וכאן הרי שורה הצמוקים רק לצורך המשקין לא לצורך אכילת הצמוקים]: סימן נד

דבר היינות שלנו שמברכין עליהם בפה"ג ועל הגפן והרבה מערערין ע"ז דמערבים בו מים הרבה יותר מששה פעמים נגד היין ובב"י יו"ד (סי' קכ"ג) הביא ג' דיעות, דיעה א' דצריך שלא יהי' יותר מג' חלקים מים וא' יין כבב"ת (צ"ו:) פלוגתא דת"ק ואחרים ודיעה ב' דשא"ה בשמרים וחרצנים ולאו יין גמור א"כ כל דאיכא יותר מעל חד תלת קיוהא בעלמא הוא אבל ביין גמור אפי' טובא, ודיעה ג' דביין גמור צריך שלא יהי' בו ו' חלקים מים נגד היין וכ"פ להלכה ביו"ד (סי' קל"ד), וכ"פ הרמ"א (סי' ר"ד ס"ה) שאין לברך עליהם בפה"ג

ולכאורה יש לומר דהיום שכל היינות כמעט הם מזוגין בהרבה מים ומ"מ העולם קורין לו יין א"כ שפיר יש לברך עליו בפה"ג דהרי ברכה נאמרת בכל לשון כמבואר בסוטה (דף ל"ב) ד"ה ואלו נאמרין ואם יברך בלשון זשארגאן שפיר יוכל לקרוא לו יין כמו שנקרא בפי כל העולם ממי' גם בלה"ק יוכל לברך בפה"ג דלא גרע מאילו ברך בלשון זשארגאן, ודוקא בזמן הרמ"א ז"ל שרוב היינות הי' נקיים מתערובת מים יותר מכשיעור ועיקר שם יין הי' ליינות אלו, משא"כ היום שכמעט כל היינות כך הם ומ"מ קוראין לו יין בלשון בנ"א שפיר דמי

ולכאורה יש לפקפק ע"ז דכיון דאין אנו מדברין בלה"ק א"א למיזל בתר לשון בנ"א לגבי לה"ק כעין זה כ' הר"ן בנדרים פ' הנודר מן המבושל לגבי נודר מן התירוש דאנו שאין מדברין בלה"ק א"א למיזל בתר לשון בנ"א, מ"מ י"ל דבזה עצמו חשיב שנקרא יין