ארץ צבי (פרומר) א קלו

וליישב זה נראה דלכאור' ק' לפמ"ש בשו"ת חוות יאיר סי'. דלמדין מן ההיפך וכמו דמותר להתפלל בבית ברחוק מן הצואה ד"א כמו כן מותר לעשות צרכיו ברחוק מן הספרים ד"א עיי"ש א"כ כמו דמותר להתפלל בבית כשהצואה מכוסה כמו כן מותר לעשות צרכיו בבית כשהספרים מכוסים (וזה שלא כדברי המג"א (סי' שט"ו) דגם לעשיית צרכיו בעינן כלי בתוך כלי] וא"כ יהי' מותר להרהר בד"ת בבית הכסא משום דד"ת שלו מכוסין בגופו, וי"ל לפמ"ש רש"י קדושין (ל"ג) ד"ה תורה דבשעה שאדם לומד הוא עצמו חשיב תורה א"כ ל"מ כיסוי הגוף על הד"ת הוא דגופו נמי תורה נחשב בשעה שמהרהר בד"ת וצריך כיסוי, וכ"ז בשעה שלומד משא"כ בשעה שמהרהר בתפלה או בהשם הק' אין גופו נחשב כתורה דלא מצינו זה רק בתורה [ויובן זה היטב עפמ"ש בס' תני' פ"ה דבזה יש יתרון לתורה על כל המצות מעשיות דבשעה שעוסק בתורה מתייחד עמו ית' יחוד נפלא שאין כמהו עיי"ש] ע"כ מותר להרהר בהשם הק' במקום שאינו נקי משום דגופו חשיב כיסוי: סימן נג

ברמ"א או"ח (סי' ר"ד ס"ה) פסק דכל שאין במים ששה פעמים נגד היין מברכין עליו בפה"ג [וכ"פ הבכו"ש ושאר אחרונים לענין קידוש] ומשמע במג"א דזה מתאים עם דברי הר"י שבתוס' בב"ת (צ"ז.) דאם יש בו אך א' מששה במים אז טעמו פגום הא פחות מכן שם יין מזוג עליו

אמנם ק' דהא הר"ן פ' השוכר את הפועל (דף ע"ג:) כ' דהר"י למדה ממימרא דר"א אר"י התם ב' כוסות א' של חולין וא' של תרומה ומזגן ועירבן זה בזה רואין את ההיתר כאלו אינו ושאר המים רבין עליו ומבטלין אותו, ופירשה הר"י ז"ל שכל כוס הי' בו כדי שיעור מזיגה על חד תלת מיא ובשניהם אם נסלק הכוס של חולין יהי' על חד שית ומש"ה שרי דאז טעם היין נפגם עיי"ש וכ"כ הראב"ד ז"ל וא"כ מהר"י ז"ל עצמו מבואר להיפך דשיעור מזיגה אפילו ביין גמור בעינן דוקא על חד תלת ולא יותר, אך דעד שית אף שאינו יין מ"מ אסור מצד טעכ"ע ובששה פעמים מים נגדו הטעם פגום וכ"כ הרשב"א בתה"ב (דף ס':) אליבא דהר"י ז"ל וכ"כ בטויו"ד (סי' קל"ד) איברא שראיתי בס' עטרת ראש והוא ס' יקר ונחמד על מס' ברכות (י"ב. דף ל"ז: מדה"ס) הוכיח דע"כ הר"י ז"ל לא למדה מהא דב' כוסות וחולק על הר"ן ז"ל, אמנם גם לדבריו יקשה פסק הרמ"א ז"ל דהוא ז"ל כ' דיש כמה מיני יינות, והטובים והמשובחים יכולים לקבל מים יותר, אמנם אפי' הגרוע מהם יכול לקבל על חד תלת והיותר משובח לכל אינו מקבל מים רק מעט פחות מששה פעמים נגדו וע"ז בנה כל יסודו לבאר דברי הגמ' בב"ת (צ"ו:) באופן נחמד עיי"ש, וא"כ איך מברכין בפה"ג ביין שיש בו פחות מא' בששה מים מספק דילמא אין יין זה מקבל כ"כ מים, וקו"ח שאין לומר מס' שהוא היין היותר מובחר מכל היינות ומקבל כ"כ מים

אמת שבב"י יו"ד (סי' קכ"ג) מייתי דעת הר"ן ורא"ש דדוקא בשמרים בעי' על חד תלת אבל ביין גמור אפי' נתן בו הרבה מים כל שיש בו טעם יין מברכין עליו בפה"ג אבל הרי לא כתבו דוקא על חד שית, אך בסוף כ' והרשב"א בת"ה כ' ב' סברות אלו ואח"כ כ' ויש מגדולי החכמים שהתירו אפי' יין של נכרי שנפל לתוך ו' חלקי מים שנוטלפ"ג הוא עכ"ל ויל"פ דגדולי החכמים אלו ס"ל ג"כ לחלק בין שמרים ליין דבשמרים בעינן על חד תלת מיא וביין על חד פחות משית, ולפ"ז א"ש דברי הרמ"א, אמנם נראה דגדולי החכמים שכ' הרשב"א ז"ל כוון לדעת ר"י וראב"ד ז"ל, והרי מקור דין הנ"ל הוא ביו"ד (סי' קל"ה ס"ה) לענין יי"נ, ושם מבואר בטור ובב"י ובטו"ז (סק"ה) שדין הנ"ל נובע מהר"י והראב"ד ז"ל והמקור לזה מהא דב' כוסות א' של חולין וא' של תרומה הנ"ל, וא"כ משם הרי אדרבא ראי' לסתור

אמנם לענין קידוש מצאתי רפואה מה"ת לאותן היינות לברך עליהם בפה"ג אף לדעת הר"י והראב"ד ז"ל דלכאורה י"ל דכל שאין בו מים רק פחות מששה פעמים אף שאין דין יין עליו כל שטעמו מושבח צריך לברך עלי' בפה"ג מצד טעם כעיקר דלדעת ר"ת ז"ל אמרי' נהפך וחייב על כל זית שבו ולדעת ר"ח כהן ז"ל כל שיש בו כבכא"פ אמרי' נהפך ובשיעור הנ"ל עדיין יש בו יותר מכבכא"פ דבשיעור כא"פ יש ב' דיעות באו"ת (סי' רי"ב) לדיעה א' הוא ג' ביצים וי"א ד' ביצים ולדיעה דכא"פ ג' ביצים ס"ל דשיעור זית הוא פחות משליש ביצה, ולדיעה דכא"פ ד' ביצים שיעור זית הוא כחצי ביצה ע' בשו"ע הרב (סי' תפ"ו) וא"כ בנ"ד לכו"ע יש ביין יותר מכבא"פ כל שאין בו רק פחות משש נגד המים דוק ותשכח ואמרי' נהפך, ואפי' לענין מצה קימ"ל באו"ח (סי' תנ"ג) דמועיל טכ"ע וכבאכ"פ למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ויוצא בכל זית שבו, ולמה יגרע לענין בפה"ג, אמנם יש לחלק דשאני לענין איסורין דאין דנין רק לענין האיסור שנותן טעם וכן לענין מצה, ואף דיש ג"כ היתר שיש בו טעמו וממשו מ"מ חייב מצד חלק האיסור שבו, משא"כ לענין ברכה הרי גם המים טעונין ברכה ומאי חזית למיזל בתר יין שאי"ב רק טעם יותר ראוי למיזל בתר המים שיש בו טעם וגם ממש וע"כ יותר ראוי לברך שהנ"ב על חלק המים שיש בו טעמו וממשו, וכ"ז לכתחלה אמנם בדיעבד אם בירך בפה"ג שפיר יצא דהרי גם שם יין עליו מצד טכ"ע ונהפך, אך דגם שם מים עליו, וע"כ נכון לכתחלה לברך שהנ"ב, אבל בדיעבד שפיר חשיב ברכה טובה דחשיב כיין ג"כ מצד טעכ"ע ונהפך, ולפ"ז י"ל כמ"ש האחרונים (ברס"י רצ"ז) דאפי' כשאין לו בשמים רק שאר מינים דבחול צריך לברך ברכה המיוחדת להם כגון בורא עשבי בשמים או עצי בשמים מ"ט במוצש"ק יברך בורא מיני בשמים כיון דבדיעבד יוצא בזה כדי שלא לשנות מנוסח הקידוש של כל ישראל ה"נ י"ל בנ"ד כל שבדיעבד יוצא בבפה"ג בקידוש יברך לכתחלה בפה"ג שלא לשנות

והנה בש"ס בב"ת (צ"ו:) ת"ר א' שכר שעורים וא' שכר תמרים וא' שמרי יין מברך עליהם שהנ"ב אחרים אומרים שמרים שיש בהם טעם יין מברך עליהם בפה"ג, אמר רבא דכו"ע רמא תלתא ואתי ארבעה חמרא הוא רבא לטעמי' דאמר רבא כל חמרא דלא דארי על חד תלת מיא לאו חמרא היא רמא תלתא ואתא תלתא ולאו כלום כי פליגי דרמא תלתא ואתי תלתא ופלגא דרבנן סברי תלתא עייל ותלתא נפיק פש לי' פלגא ופלגא חמרא בשית פלגא מיא לאו כלום הוא ואחרים סברי תלתא עייל ותרין ופלגי נפיק פש לי' כוזא וכוזא חמרא בתרי ופלגי מיא חמרא הוא, והנה ק' טובא בסוגי' זו כמו שהק' בס' עטרת ראש ברכות (י"ב: דל"ו: מדה"ס) א') דלא קאמר הש"ס מג' עד ד' פליגי, ב') דהדיוקים סתרי אהדדי דמדקאמר הש"ס רמא ג' ואתי ד' חמרא הוא משמע דבמעט פחות מד' נמי פליגי והדר קאמר דבתלתא ופלגי פליגי דמשמע דביתר מעט מתלתא ופלגא לא פליגי,