ארץ צבי (פרומר) א קלב

כוונת הראב"ד ז"ל שהוא מפרש אטרינא עוגות דקות שאין בהם כשיעור בכ"א עיי"ש והק' ע"ז דזה הוי ע"ד לחלק לעצמו ולא לאחרים ואיך ס"ד לפוטרה ומזה רצה להוכיח דדעת הראב"ד ז"ל דאין נפ"מ בין לחלק לעצמו או לאחרים ותמה ע"ז, ולענ"ד גם בירושלמי ק' כנ"ל דהעיקר חסר מהספר דהול"ל שמא תמלך לעשותה עיסה א' שזה עיקר ההמלכה לעשותה אחד, ולולא דמסתפינא נלע"ד פירוש חדש בירושלמי הנ"ל אליבא דראב"ד ז"ל דהנה סופגנין פירושו עיסה שבלילתה רכה כמו שפי' הר"ב פ"א דחלה משנה ד', והנה בפ"ג דחלה משנה א' מבואר דיכול להפריש חלה תיכף בנתינת המים לקמח אף קודם לישה ומ"מ טבל דאורייתא ל"ח, אך מ"מ אם מפריש חל מדאורייתא שם חלה עלה והריטב"א ז"ל קדושין (מ"ז:) מדמה לה לתרומה קודם מירוח דאף דל"ח טבל מה"ת מ"מ אם קורא שם חל מדאורייתא שם תרומה עיי"ש, והנה באבני נזר יו"ד (סי' תכ"ד סק"ב) חידש דאף דיכול להפריש חלה בנתינת המים תיכף מ"מ אם חלקו קודם גלגול והפריש אינו חל דדוקא מעיקרא דהי' חזי לבוא לידי חיוב גמור ע"י גלגול ע"כ בדיעבד חל שם חלה עכשיו משא"כ כשחלקו אפי' יגלגלנו עכשיו לא יחול חיוב חלה עלה משום שאין בה כשיעור שוב פטורה לגמרי עיי"ש שהביא ראי' ברורה לזה מריטב"א יומא (י:) בתבואה שהכניסה במוץ שלה שוב גם בדיעבד לא חייל שם תרומה עלה והיינו ג"כ מטעם הנ"ל משום דעכשיו א"א לה עוד לבוא לידי חיוב גמור דאפי' ימרחנה יפטר ע"כ לא חייל שם תרומה עלה עיי"ש דבריו הקדושים, ודברי ריטב"א קדושין (מ"ז:) הנ"ל הם ראי' מהימנא לדבריו ז"ל, ונראה דהירושלמי מיירי שהיא שפכה המים לתוך הקמח ואז נקרא איטרינא דאז בלילתה רכה עדיין וכפי' הר"ש והרא"ש דאיטרינא היא סופגנין היינו בלילתה רכה, והיא רצתה ליקח מקצת מזה וללושו בפ"ע פחות מכשיעור ושאלה אם פטורה מן החלה והשיב למה לא כדברי אבני נזר הנ"ל דע"פ דין פטורה כה"ג כיון דעדיין לא חל עליו חיוב גמור, אזיל שאיל לאבו' א"ל אסור שמא תמלך לעשותה עיסה היינו שמא תמלך שלא לחלקו מיד קודם גלגול רק תעשנו עיסה ואח"כ תפריש ממנו מקצת פחות מכשיעור ותסבור ג"כ דפטורה כמו בנדון הנ"ל ובאמת חייבת בחלה דכבר נתחייב בשעת גלגול שהי' בו כשיעור וס"ל להראב"ד ז"ל ככל רבותינו האחרונים ז"ל דהא דעושה עיסה ע"ד לחלקה בצק פטורה היי"ד לחלק לאחרים אבל לחלק לעצמו חייב ע"כ קשי' לי' דהרמב"ם סתמא כ' דאשה שעשאה עיסה ע"ד לחלקה בצק פטורה דהו"ל לפרש לחלק לאחרים ומדברי הירושלמי פ"א דחלה הלכה ה' שכ' ג"כ סתמא אין קושי' דשם דבר הלמד מענינו הוא דקאי אנשים שנתנו לנחתום לעשות מהן שאור עיי"ש דוק ותשכח משא"כ הרמב"ם שכ' סתם אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה אין בזה שום רמז רמיזא דקאי דוקא לחלק לאחרים [וכמו דנקיט הגאון בית אפרים דהרמב"ם לא קאי דוקא לחלק לאחרים] ע"כ סובר הראב"ד דגם הרמב"ם קאי באופן הנ"ל שעשאה עיסה ע"ד לחלקה בצק היינו כשיעשנו בצק יהי' מחולק וזה פי' לחלקו בצק ועתה עדיין לא התחיל לגלגלה ע"כ פטורה וכדברי אבני נזר הנ"ל ועז"כ הראב"ד ז"ל דחייבת אולי תמלך ותעשה עיסה היינו בטרם תחלקנו ושוב אף אם יחלק אח"כ חייב כיון דאינו מחלק לאחרים, וא"ש דלא נקיט הירושלמי והראב"ד לשון עיסה אחת דעיקר ההמלכה היא לעשותו עיסה כמו שהוא, כן הי' נלע"ד לולא דברי רבותינו המפורשים ז"ל

ולפי מה דנקטו כל המפורשים ז"ל בכוונת הראב"ד ז"ל דקאי בעושה עיסה ע"ד לחלק וחייבת משום דחיישינן באדם א' שמא ימלך ולא יחלק רק יאפם יחד יש ליישב ג"כ דברי רבינו יחיאל שבתוס' ברכות (ל"ח.) הנ"ל וי"ל דזה הטעם דעושה עיסה ע"ד לחלקו לעצמו אינה פטורה משום גזירה שמא ימלך ולא יחלק ואף לרמב"ם דלית לי' הא דראב"ד י"ל דהיי"ד בעושה לחלקה לב' בנ"א כמו שביארנו לעיל דע"ז קאי הרמב"ם (וכמו שפי' האחרונים דברי הטור והרמ"א (סי' שכ"ו) שכ' ג"כ סתם אדם א' העושה עיסה לחלקה בצק פטורה ומ"מ פירשו דקאי אב' בנ"א] אז לא חיישי' שמא ימלך כיון דגמר בדעתו ליתן לפלוני ולפלוני וזה א"א לעשות אם לא יחלקנה, אבל בעושה לחלקה לעצמו דכך יוכל לשמש הלחם לעצמו כשתיאפה כולו פת א' ואין שום נפ"מ בין זל"ז שפיר חיישי' גם להרמב"ם שמא ימלך ולא יחלק כיון דאין נפ"מ כלל לעצמו בין פת א' גדול או הרבה עוגות דקות אמנם בהא דווירמיישייש שעושה ליתן לקדירה דלפעמים לאו בדידי' תלי' להשים הכל בקדירה א' דאולי הקדירה הא' אינה מחזקת עיסה גדולה כשיעור חלה ע"כ אם יהי' כה"ג יועיל דעתו לחלק לפוטרה דל"ש בזה שמא ימלך מה תאמר שמא ימלך ולא יתנה כלל בקדירה רק יעשה ממנה פת לזה לא חיישי' כמו דל"ח להרמב"ם בעושה ע"ד לחלק לאחרים שמא ימלך ולא יתנה לאחרים כיון דצריך בזה שינוי רצון לגמרי לא חיישי' ודוקא בעושה ע"ד לחלקה לעצמו דאי"ל בזה שינוי רצון באיכות עשיית הפת רק שימלך שלא לחלק בדבר שאין שום נפ"מ ולא מעלה ולא מוריד כלל אבל לחוש שימלך בשינוי רצון לגמרי ל"ח וק"ל

זכינו לדין דכל הפוסקים שוים בדבר דהא דעושה עיסה ע"ד לחלקה בצק היי"ד כשדעתו לחלקה לאחרים אבל מה שדעתו לחלקו לחלות קטנות לעצמו אינה פוטרה וכדעת הב"ח והגר"א והלבוש והש"ך והפרישה והצל"ח ברכות (ל"ח.) ואין חולק בדבר

עתה אכתוב הנלע"ד אף לפי המשמעות הפשוט של התוס' ברכות (ל"ח.) הנ"ל דאפי' ע"ד לחלקו לעצמו פטורה וכמו שנקטו התפל"מ והב"א בכוונת דברי התוס' מ"מ א"ש מנהג ישראל מעולם להפריש חלה מהחלות של ש"ק אף שקטנות מכשיעור, דלכאו' יש לדון דכמו דשבת קובעת למעשר דעראי משוי לי' קבע ה"נ לענין שיעור חלה דשיעורו עשירית האיפה שהוא שיעור סעודה לאדם בינוני ביום כדאיתא עירובין (פ"ג:) האוכל כשיעור הזה הר"ז בריא ומבורך פחות מכאן מקולקל במיעיו יתר מכאן הר"ז רעבתן וע' שו"ת נוב"י (סי' ל"ז), נימא ג"כ דבש"ק גם סעודת עראי משוי לי' קבע בפרט לפמ"ש נוב"י (סי' ל"ח) דשיעור זה של עשירית האיפה הוא למי שרוצה להתענג ולמלאות כל משאלות לבו עיי"ש וא"כ סעודת שבת דכתיב בי' עונג חשיב שיקבע שיחשב אכילת עונג, והשתא קו"ח הוא דלענין מעשר אפי' אוכל פחות מכביצה שאינו מקיים עדיין מצות סעודת ש"ק מ"מ אמרי' דשבת משוי לי' קבע קו"ח שאם יאכל כביצה פת דזה שיעור חיוב סעודה בש"ק ומקיים בזה מצוה שלימה אינו דין דהמצוה תעשהו קבע כאלו הי' בו שיעור חלה, וע' בסידור הרב ז"ל דיני ברכת הנהנין פרק ב' הלכה בי, אך ז"א דבשלמא מעשר חיובו בשעת אכילה שפיר אמרי' דאכילתו בש"ק משוי לי' קבע משא"כ חלה חיובו חל בשעת גלגול ובב"י (סוס"י שכ"ד) כ' בשם שו"ת הרא"ש ושו"ת הרשב"א דאם עשה עיסה פחות מכשיעור ותפחה עד שהי' בה כשיעור מ"מ כיון דבשעת גלגול ל"ה בה כשיעור פטורה ודחה ראיית השואל מנכרי שקצר ונתגייר דיש לו שכחה אף דבשעת קצירה הי' נכרי דשא"ה דב' חיובי נינהו שכחת קציר ושכחת עמרים משא"כ בחלה דחיוב א' בשעת גלגול ע"כ בעי' שיהי' בת חיובא בשעת גלגול עיי"ש וכאן