ארץ צבי (פרומר) א קלא

אף שלא יתנה לכהן כלל וא"כ שפיר ק' דיהי' מוכרח לקרות לה שם קודם הפרשה וקודם הפרשה שפיר שייך תי' הנ"ל דאם נימא דאינו מחוייב בחלה משום עומד לחלק א"כ ממילא אינו עומד לחלק וחייב בחלה, ויש להוסיף נופך לפמ"ש תוס' ב"מ (נ"ג) לענין בונין בחול ואח"כ מקדישין דאע"ג דאין מחללין ע"ג קרקע כיון דאם נימא דל"מ החילול יהי' עומד לתלוש וכתלוש דמי ע"כ מועיל חילול, וה"נ כיון דאם נימא דפטור מצד דעתו לחלק ממילא לא יהי' דעתו לחלק ע"כ חייב, וכ"ז בקורא שם ואח"כ מפריש אבל מפריש ואח"כ קורא שם שוב ק' מצד עומד לחלק וכאן ל"ש תי' הנ"ל אם נימא דפטור לא יהי' עומד לחלק כיון דמחלקו קודם המצו' וא"כ אפי' נימא אחר החלוקה דפטור מחלה מ"מ כבר נחלק ואגלאי למפרע דהי' עומד לחלק ודוק

ונתיישבתי די"ל דדינו של רבינו יחיאל הנ"ל מקור מקומו טהור בפ"ק דעדיות ובשבת (ט"ז.) דר' יוסי ס"ל דה' רבעים קמח פטורין מחלה רק ה' רבעים קמח ועוד חייבין דבעינן דאחר שיפריש ישאר שיעור עיסת מדבר עיי"ש וי"ל דהטעם כנ"ל דאם יהי' שיעור מצומצם יחשב תמיד ע"ד לחלקה בצק אבל עתה דיש בה יותר מכשיעור ל"ח ע"ד לחלק כיון דאין עומד כולה ליפטר מחלה דבמה שישאר יהי' בו כשיעור וכיון דרובו עומד להשאר בחיובו ל"ח ע"ד לחלק וחייב כולו בחלה ואף המיעוט שנחלק, וחכמים דס"ל דבחמשת רבעים לבד חייב בחלה ס"ל דע"ד לחלק לעצמו ל"ח ע"ד לחלק וכרוב פוסקים הנ"ל, ומה שנותן לכהן ל"ח ע"ד לחלק לאחרים כעין שכתבו התוס' ר"פ הגוזל והמאכיל דהנותן לבניו ל"ח שינוי רשות אף למ"ד דמציאת בן אינו לאביו מ"מ כיון שמזונותן עליו ל"ח שינוי רשות עיי"ש והכ"נ מזונות כהנים ולויים מוטל על ישראל באמצעית תרומות ומעשרות ע' ספורנו ויחי מ"ט פסוק י"ג והוי כמו מזונותיהן עליך ול"ח שינוי רשות והוי כמו ע"ד לחלק לעצמו, ועוד ש לומר דחשיב ע"ד לחלק לעצמו כיון דלצורך עצמו ולתועלתו הוא כדי להתיר השיריים וזה המחוור והנה תוס' עירובין (פ"ג:) נסתפקו אם הלכה כר' יוסי הנ"ל עיי"ש ולפ"ז י"ל דזה עצמו ספיקו של רבינו יחיאל בתוס' ברכות (ל"ח.) בווירמשייש אם חייב בחלה משום דעומד לחלקו בצק היינו שנסתפק אם הלכה כר"י או כחכמים דמחלוקתם תלוי בזה אם עומד לחלקו בצק לעצמו חשיב ע"ד לחלק או לא, ולפ"ז להלכה דקימ"ל כת"ק דר"י דאפי' חמשת רבעים לבד חייבין בחלה וכמו שפסק הרמב"ם והשו"ע א"ש מנהג העולם שמפרישין חלה מעיסה שדעתו לחלקה לחלות קטנות שאין בכ"א כשיעור דלהלכה ל"ח כה"ג ע"ד לחלק וגם זה נכון בס"ד

עוד י"ל טעם חדש בהא דעושה עיסתו ע"מ לחלקה בצק לעצמו חייב בחלה משום דבירושלמי רפ"ג דחלה דאסור לעשות עיסתו פחות פחות מכשיעור כדי לפוטרה מן החלה ופסקו הרמב"ם פ"ו מה' ביכורים הלכה ט"ז, ובשו"ע יו"ד (סי' שכ"ד סי"ד) ומש"ה ל"מ מחשבתו ע"מ לחלקה בצק כיון דמתנה ע"מ שכתוב בתורה וגם כיון דאסור לעשות כן להפקיע מחלה אמדינן לי' שבודאי יחזור בו ממחשבתו זו ולא יחלקנה כעי"ז מבואר בסנהדרין (מ"ז.) לענין הזמנה מילתא עיי"ש ברש"י ד"ה מידי דאורחי' [וכן מבואר בקידושין (מ'.) דהא דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה משום דאמדינן דעתי' שלא יבצע מחשבתו אשר זמם ומה"ט אמרי' התם דעבר ושנה כיון שנעשה לו כהיתר שוב גם מחשבה רעה מצרפה למעשה עיי"ש והיינו משום דאז אמדינן לדעתי' שיעשה כאשר זמם כיון דנחשב אצלו היתר גמור וכעי"ז פ' הרמ"א בתו"מ (סי') דבמומר ישלד"ע דל"ש אצלו דברי הרב ודה"ת דברי מי שומעין] ואף אם קיים מחשבתו בסוף וחילקה מ"מ אמרי' דאי"ז מחמת מחשבתו הראשונה וכעי"ז מצינו אשלד"ע דדברי הרב ודה"ת דברי מי שומעין פירש"י דחשיב שאינו עושה מחמת צווי המשלח רק מאליו כיון דמחמת צווי המשלח הי' ראוי שלא לעשות משום ד"ה ודה"ת דמ"ש וככה בנ"ד מחשבתו הראשונה לא חיילה דכל כמיני' וכעי"ז אמרי' זבחים (ל"ה.) דלא חיילה מחשבת פסול למעבד אסורא דכל כמיני' עיי"ש, אך בב' שותפין או בדעתו לחלק לב' בנ"א ליכא איסורא למעבד עיסתו קבין כיון דתכלית העיסה לצורך ב' בנ"א הוא וכ"א אין בו כשיעור ע"כ מהני מחשבתו לחלק, ובזה יש ליישב דברי רבינו יחיאל שבתוס' ברכות (ל"ח.) הנ"ל בווירמיישייש דפטורה מחלה משום דעושה ע"ד לחלקה לב' קדירות והק' הגר"א והצל"ח והבית אפרים דהרי אינו מחלקה לאנשים אחרים רק לעצמו, ולפמ"ש א"ש דהתם ליכא איסור לעשות עיסתו קבים כיון דסופה סופגנין וא"כ תכלית העיסה לעשות ממנה מאכל הפטור מחלה אך דדעת רבינו יחיאל כיון דתחלתה עיסה חייבת בחלה מחמת עכשיו וכיון דחייל עלה חיובא תו לא פקע אבל עכ"פ כה"ג אין איסור כלל להפקיע מחלה כיון דתכלית העיסה לעשות ממנה תבשיל אשר זה לא חייבה התורה כלל ודומה לעושה עיסה ע"ד לחלקה לאנשים הרבה דמותר להפקיע חיוב חלה כיון דסו"ס תכלית העיסה שלא יהי' לשום א' כשיעור ואף דבכל זאת אם עושה עיסה ע"ד לחלקה אחר אפיי' לאנשים הרבה חייבת אע"ג דסופה שלא יהי' לשום א' כשיעור מ"מ עתה נתחייבה ביד זה בהיותו עיסה ותו לא פקע מ"מ ליכא איסור להפקיע החיוב כיון דסו"ס תכלית העיסה לבוא באמת לידי פטור מצד סופה, וה"נ ממש בתחלתו עיסה וסופה סופגנין דתכלית העיסה להיות בר פטור ואין חיוב רק מחמת תחלתו אין איסור להפקיע החיוב ע"כ בווירמיישייש שפיר כ' התוס' דפטורה מחלה משום דעושה ע"ד לחלק ואף שהוא לעצמו מ"מ כיון דבזה ליכא איסורא לעשות עיסתו קבין שפיר מהני מחשבתו לחלק לפוטרה ודוק

ובבית אפרים (סי' ס"ט) כ' דדין זה אם ע"ד לחלקו בצק היי"ד לאחרים או גם לעצמו במחלוקת שנוי' דהרמב"ם פ"ו מה' ביכורים כ' אבל העושה עיסה ע"ד לחלקה בצק פטורה והראב"ד כ' ע"ז דאף האשה שעשתה עיסתה לחלק חייבת, משמע דלהרמב"ם גם באשה א' פטורה, ולא אדע לירד לסוף דעתו הקדושה דהרי דין זה של הרמב"ם הוא גם בטור (סי' שכ"ו) וגם ברמ"א שם (ס"ד) ואדרבא שם מפורש להדי' אדם א' העושה ב' קבין ודעתו לחלקם פטורה עיי"ש ומ"מ כ' הב"ח והש"ך והפרישה והגר"א וכל האחרונים דהיי"ד בדעתו לחלק לאחרים וא"כ מה יתן ומה יוסיף לשון הרמב"ם שנוכל ג"כ לפרש כן

והנה בראב"ד ז"ל שם פ"ו מה' ביכורים כ' דאשה א' שעשתה לחלק ג"כ פטורה אולי תמלך ותעשה עיסה עיי"ש ופירשו כל המפרשים דהיינו שמא תמלך לעשותה עיסה א', וק' לי דא"כ העיקר חסר מן הספר דהיינו עיסה א' והראב"ד ז"ל כ' עיסה סתם, גם הק' הכ"מ והרדב"ז דהא בהא פליגי ר"י ור"ל בירושלמי והרמב"ם פ' כר"י ולמה חולק עליו הראב"ד ז"ל לפסוק כר"ל הלא קימ"ל כר"י לגבי ר"ל, גם מייתי הראב"ד ז"ל ראי' לזה מירושלמי פ"ק דחלה הלכה ד' הדא איתתא שאלת לר' מנא בגין דאנא בעי למעבד עיסתי אטרינא [פי' סופגנין כן פירשו הר"ש והרא"ש הובאו בכ"מ] מהו דנסיבנא ותהא פטורה מן החלה א"ל ולמה לא אזיל שאיל לאבו' א"ל אסור שמא תמלך לעשות עיסה וכו' עיי"ש ותמה הכס"מ דמה ראי' משם הא שם מיירי שעשתה תחלתה סופגנין, והגר"א ז"ל ביו"ד (סי' שכ"ו סק"ז) פירש