ארץ צבי (פרומר) א קל

ברכות (ל"ח.) מ"מ חלה בזה"ז דרבנן והוי ס' דרבנן ולקולא, אך שינויא דחיקא לא משנינא ונלע"ד אף אם נימא דתנור מצרף מ"מ נראה דאינו מצרף רק בשעת אפיי' אבל בשימה לתוכו גרידא אינו מצרף ואף דסל מצרף בשימה לתוכו גרידא מ"מ בתנור בעי' קרימה בתנור כיון דעומד לאפיי' וכעי"ז כ' תוס' מעילה (ח'.) ד"ה קרמו פני' דאע"ג דתנור כל"ש וכל"ש מקדש בנתינה לתוכו מ"מ תנור אין מקדש עד שיקרמו פני' דאין כלי מקדש עד שיעשה כל הראוי לעשות בו, גם י"ל דתנור גרע מסל דהרי ר"א ס"ל דסל מצרף ותנור אינו מצרף הנה דתנור גרע מסל **([אולי הטעם משום דתנור מחובר לקרקע ודומה לבית דאינו מצרף וכדאי' בירושלמי פ"ג דפסחים לענין ב"י דכלי מצרף בית אינו מצרף ולפ"ז נלע"ד דשאנק הנעשה בגוף הכותל אינו מצרף לחלה] שו"ר ברדב"ז על הרמב"ם פ"ו מה' ביכורים הט"ז הטעם דאין תנור מצרף וז"ל ונראה הטעם דאי משום נשיכה ליכא דהרי בתנור נוגעות ולא נושכות ואי משום דכתיב באכלכם מלחם הארץ לא נקרא לחם עד שיוציא מהתנור ויהי' ראוי לאכילה עכ"ל ולכאור' אינו מובן דלמה לא יצרף התנור כמו סל ואף דעתה אינו נקרא לחם מ"מ יועיל כמו נשיכה דמצרפת שאינו קרוי עדיין לחם, ונראה מדבריו דמה דכ' שם הרמב"ם לפני זה דסל מצרפן אחר אפיי' ומפריש חלה מן הפת שנאמר באכלכם מלחם הארץ מלמד שהוא מפריש, מן האפוי עכ"ל, ומשמע לי' להרדב"ז דמהאי קרא תרתי שמעינן חדא דמפרישין חלה מהפת ועוד דסל מצרף דאל"כ לא משכחת לה דין זה להפריש מן הפת רק בדאי דאיסורא שעבר ולא הפריש מן העיסה ע"כ מוקמינן לקרא בלש קב קב ולא חל עליו חיוב בהיותו עיסה ואחר אפיי' נצטרף בסל וא"כ המצו' לכתחלה הוא בפת, וכיון דמהאי קרא שמעי' לה לצירף סל ע"כ ל"מ צירוף סל רק בהיות עליו שם לחם דהיינו אחר אפיי' ולא בהיותו בתנור שאין עליו שם לחם, ושמעי' מרדב"ז דין חדש דל"מ צירוף סל רק אחר אפיי' ולא קודם אפיי' [וא"כ י"ל דשאנק הקבוע בכותל שפיר מצרף ול"ד לתנור דאין עליו עדיין שם לחם בהיותו בתנור] וא"כ אפי' לר"י דס"ל תנור מצרף י"ל דס"ל ג"כ כרדב"ז דל"מ צירוף סל רק לאחר אפיי' וגם התנור מצרף אחר שנאפה וא"כ זה ראי' לדבריי דבשימה לתנור עדיין אינו מצורף אף לר' יהושע ומדר"א נשמע לר"י:)** וא"כ אף לר"י דס"ל דתנור מצרף מ"מ כיון דסתם תנור נותנין בו הלחמים לאפות בו אין לך בו אלא חידושו ודוקא תנור שאופין בו מצרף כיון שמשתמש בתנור במלאכה המיוחדת לה והבו דלא לוסיף עלה, וכיון דצירוף התנור בשעת אפיי' ממילא דינו כצירוף סל לאחר אפיי' דאם דעתו לחלק אח"כ לאנשים הרבה פטור וה"נ תנור דעתו להוציא הלחמים מתוכו ולמוכרם לאחרים וא"כ הוי דעתו לחלק לאחרים דפטור, ואע"ג דבנחתום שעשה עיסה ע"ד לחלקה בצק חייב בחלה כדאי' במשנה ז' פ"ק דחלה וכן קימ"ל בשו"ע אבל שם כ' הר"ב הטעם שדעתו שאם לא ימצא קונים בעודנה בצק יאפה כלה כא' ולא יחלקנה כלל עיי"ש וא"כ בנחתומים שלנו ולאחר אפיי' ברור שאינו כן דבודאי ימכרו הלחם לקונים ולא יחזיקו הכל לעצמן כידוע לכל וכיון דכל הצירוף ל"ה רק בשעת אפיי' שוב מועיל דעתו לחלק לאחר אפיי' שלא יחשב צירוף כנ"ל, וכ"ז ברור לע"ד הקלושה

עוד נלע"ד ליישב קו' הנפ"ח דהנה אין חיוב חלה בנתינת מים לקמח רק אחר גלגול כדאי' רפ"ג דחלה ודוקא בדיעבד מהני הפרשה בנתינת מים לקמח וע' ריטב"א קדושין (מ"ח:) דנתינת מים לקמח לענין חלה דומה לקודם מרוח לענין תרומה דאינו טבל רק דמועיל הפרשה עיי"ש והקמח שמפרסין תחת הלחמים לעולם ל"ה בגדר לישה רק כגדר נתינת מים לקמח שנתחבר עם המים שבעיסה אבל גלגול אין בו וע"כ ליכא בזה חיוב חלה וגם זה נכון בס"ד

ויש להוסיף דכאן גרע מנתינת מים לקמח דהנה בריטב"א יומא (י"א.) דמערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה אפילו בדיעבד ל"מ הפרשה ולא דמי לקודם מרוח דמהני הפרשה משום דסופו לבא לידי חיוב אחר מרוח משא"כ זה וא"כ לפמ"ש הריטב"א קדושין (מ"ח:) דנתינת מים לקמח דומה לקודם מרוח א"כ י"ל ג"כ דדוקא בסופו לבא לידי חיוב גמור ע"י לישה מועיל הפרשה בדיעבד משא"כ בקמח זה שמשימין תחת העיסה אין סופו לבא לידי לישה גמורה אפי' בדיעבד ל"מ הפרשה ונכון

עוד נ"ל קצת ראי' דהעושה עיסה ע"ד לחלקה עיסה לעצמו ל"ח ע"ד לחלק וחייבת בחלה דאל"כ ק' איך מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד בכל מצות הפרשת חלה מן העיסה דזה עיקר המצוה, וק' בעיסה מצומצמת שאין בה כשיעור חשיב תמיד ע"ד לחלקה בצק כיון דדעתו להפריש ממנו מקצת לשם חלה הרי דעתו לחלקו עיסה וממילא תיפטר ותו דאפי' יש בה יותר מכשיעור חלה נמי ק' דזה ודאי דב' שותפין שהי' להם עיסה של ג' קבין בשותפות, ושותף א' הי' לו בה ב' קבין והשני קב א' שאין בה כשיעור ועשו עיסה זו ע"ד לחלקה בצק זה יטול חלקו קביים וזה קב בודאי הבעל קב פטור מחלה כיון שאין בחלקו כשיעור אף דבחלק חברו יש בו כשיעור מ"מ חלקו הי' עומד להתמעט מכשיעור בהיותו בצק ופטורה וא"כ בכל הפרשת חלה הרי חלק החלה הי' מוכן לחלקו מיד בהתחלת לישה וא"כ חלק החלה כשמפרישו מהעיסה אגלאי למפרע של"ה בו כשיעור חלה ופטורה וא"כ איך מועיל הפרשתה לפטור שאר העיסה שיש בה כשיעור הרי אין מפרישין מפטור על החיוב וכ"ת שא"ה דדרך הכשירו בכך וא"א אלא בהכי ואין דנין אפשר משא"א עדיין ק' דעכ"פ יהי' מוכרח לקרות שם קודם הפרשה וא"כ בשעה שקורא שם עדיין כולו חייבת, ומה שיפריש אחר קריאת שם זה לא איכפת לן כיון דכבר קרא שם וחל שם חלה עלי' תו לא פקע, אבל יהי' אסור להפריש החלה מן העיסה קודם קריאת שם ואילו מדברי הראב"ד והשאילתות שהביא רעק"א בגליון יו"ד ריש (סי' שכ"ח) מבואר בהדי' דמעיקרא מפריש ומברך ואח"כ קורא שם עיי"ש וק' הא משעת פרישה אפטרא לה משום שהיא פחות מכשיעור ומיד בתחלת לישה הי' דעתו לכך והוי כעושה עיסה ע"ד לחלקה בצק

אבל לפמ"ש א"ש דע"ד לחלק לעצמו לית לן בה וא"כ כאן כשמפריש החלה מן העיסה קודם קריאת שם לא איכפת לן כיון דנשאר עדיין ברשותו ואינו נותנה לכהן עדיין, ואחר קריאת שם כשניתנה לכהן זה לא איכפת לן דמצוותו בכך, או כמ"ש דכיון דכבר חל שם חלה תו לא פקע, וכ"ת איך חייל מיד שם חלה נימא כיון דעומד אח"כ לתתו לכהן פטורה מחלה ז"א דממנ"פ א"ת שפטורה א"כ לא יקרא שם חלה עליו ממילא לא יתננה לכהן ואינו עומד לחלק כלל, אבל אם נימא דאפי' מחלקו לעצמו בצק פטורה ל"ש תי' זה דאפי' נימא דאם מפריש קודם קריאת שם פטורה מ"מ ההפרשה עצמה משוי לה עומדת לחלק