ארץ צבי (פרומר) א קכט

ומ"מ אם אין במק"א כשיעור אי"ח לבער אף דאם יצטרפו יהי' שייך איסורו חישובו אך הביאור כנ"ל כיון דבעצם בטל לעריבה שוב ל"ח שהוא בעין ול"מ צירוף אך אם יש כזית במק"א ל"צ צירוף ואפילו אם אינו בעין עובר עליו כמו דעובר בב"י בחמץ דגן גמור ע"י תערובות עמג"א (רס"י תמ"ב) אבל אם אין כזית במק"א ל"מ צירוף **(עוד ראי' לסברא זו משיטת רבינו יקיר שהובא בתוס' ע"ז (ס"ח) דמבואר שם חידוש נפלא דס"ל דכל ענין ביטול איסורין אינו רק למעט השיעור דחשיב שאין בו כשיעור אבל לא משוי כליתא שהק' שם דלר"ש דכ"ש למלקות איך מועיל ביטול בכל איסורין עיי"ש מבואר להדי' דס"ל ז"ל דענין הביטול הוא רק למעט השיעור, וראי' לזה מירושלמי שהביא ר"ן ע"ז (ע"ד.) דע"ז לא בטיל מדכתי' לא ידבק וגו' מאומה, הנה דגם אחר הביטול חשיב משהו והוי בכלל מאומה אבל אם נימא דביטול משוי כליתא א"כ גם מאומה ל"ה כמובן

ולכאורה ק' דא"כ גם לדידן ק' הא ח"ש אסור מה"ת ודוחק לומר דס"ל דח"ש ע"י תערובת מותר כמו כ"ש ר"ש דא"כ הו"ל לפרושי, אך לפמ"ש א"ש דכיון דכל איסור ח"ש מצד חזי לאיצטרופי ואחר שבטל ל"ח בעין ול"מ צירוף ואף דל"ח כליתא מ"מ גם בעין ל"ה וכל זמן שאינו בעין ל"ש צירוף. שו"ר דבלא"ה ניחא דכיון דהביטול משוי פחות מכשיעור א"כ ל"ש חזי לאיצטרופי דכל מה שיוסיף איסור מעורב בהיתר כזה הכל לא יהי' בו כשיעור:)** זה כוונתו הקדושה של הר"ש ז"ל בספיקו ומ"מ פשוט מתוספתא דמצטרף, ועדיין יש לי להסתפק בנתערב קמח חטין בעיסה של אורז ורובה אורז ועשה כמה עיסות כן ואין בכ"א כשיעור רק בצירוף כל הקמח שבכלן יש כשיעור אם מועיל כה"ג צירוף תנור או סל מי אמרי' דלמסקנת הר"ש גם בזה מועיל צירוף א"ד שא"ה דנתערב הקמח בעיסה שהי' חייבת ג"כ בחלה רק שניטלה חלתה והקמח של"ה מעורב אז במים לא נפטר ע"ז שפיר אמרי' דמצטרף אח"כ ול"א דבטילה ברוב עיסה כיון דגם העיסה הי' חייבת בחלה א"א לה לגרום פטור להקמח וכעי"ז אי' במשנה ג' פ"ד דחלה דאף דב' קבים וקב אורז או קב תרומה באמצע אינו מצטרף מ"מ דבר שנטלה חלתו באמצע מצטרפין שכבר נתחייבה בחלה, וה"נ דכוותה, אבל בעיסה של אורז דכבר נתבטל לאורז הפטורה מחלה שוב אין בכח תנור וסל לצרפן, והוא ס' עצום

ונלע"ד דבסברא זו מסתפק רבינו יחיאל שבתוס' הנ"ל בווירמשייש שדעתו לחלקו לקדירות שלא יהי' בכ"א כשיעור וכשיהי' בקדירה יהי' כנגדו רוב תבשיל שאין ממין החייב בחלה וא"כ שפיר חשיב דעתו לחלק אע"ג דלחלק לעצמו ל"ח לחלק היי"ד כשהוא בעין דאז חשיב מצורף ועומד עדיין משא"כ כשינתן בעיסה דאז יתבטל הצירוף דהיכא דבטל ברוב לאינו מינו ל"מ צירוף וכיון דעומד להתחלק ושיהי' בלתי מצורף שפיר חשיב דעתו לחלק כמו לחלק לאחרים ופטורה מחלה

ועיקר ראיית רבינו יחיאל מעושה עיסתו כדי לחלקה בצק דפטורה דבעצם בעינן שיהי' מצורף כל משך היותה עיסה דאל"כ מה בכך דדעתו לחלקה מ"מ כיון דפעם א' הוא מצורפת כבר נתחייבה ואין לומר כיון דדעתו לחלקה בצק ל"ח צירוף כלל ז"א דהרי ברא"ש פ"ב דפסחים (סי' ט"ז) מייתי ראי' מהא דעושה עיסתו ע"ד לחלקה בצק דפטורה דה"ה עושה עיסה ע"ד לעשותה סופגנין פטורה עיי"ש והתם ל"ש לומר דמשום דעתו לעשותה סופגנין יחשב גם עתה סופגנין וע"כ דעיקר הפטור משום דבעי' שיהי' בחיוב כל משך היותה עיסה יה"נ בעינן שיהי' מצורף כל משך היותה עיסה וא"כ צ"ל דהא דעושה עיסתו פ"ד לחלקה בצק בביתו לא איכפת לן משום דהיותה ברשות בעה"ב א' הרשות מצרף כמ"ש בית אפרים הנ"ל וא"כ בעושה עיסתו ע"ד לחלקם לקדרות לתבשילים דאז לא יועיל הצירוף כיון דכ"א בטל ברוב והרי הוא כמבוער ואינו בעין וכיון דעתיד הצירוף להתבטל בעודנו בצק פטורה, כנלע"ד נכון בס"ד ואין זה סתירה כלל להמנהג

ונלע"ד ראי' לזה דעושה עיסה ע"ד לחלקה בצק לעצמו חייבת בחלה דהנה בשו"ע יו"ד (סי' שכ"ה) באדם א' שלש ב' עיסות שאין בכ"א כשיעור ונשכו זא"ז חייבת בחלה ואם לא נשכו הסל מצרפן, ואילו שם (בסי' שכ"ו ס"א) בב' נשים שעשו ב' עיסות ונשכו דאם אין מקפידים זע"ז מצטרפות ואילו צירוף סל שיירי', ולמה לא נקיט גם בב' נשים דאם אין מקפידות הסל מצרפן דהרי באדם א' מועיל צירוף סל כמו נשיכה ממש וכן בגמ' ובכל הפוסקים לא מצינו צירוף סל ותנור רק באדם א' ואילו לענין ב' נשים לא מצינו רק נשיכה הלא דבר היא

ולפמ"ש א"ש דצירוף סל לעולם חשיב דעתו לחלק דאם הוא קודם אפיי' בודאי יקחם א' א' מן הסל לרדותם בתנור או אפי' יקחם יחד תיכף כשיוצאים מן הסל יתבטל צירוף סל, וכן אם מניחם בסל לאחר אפיי' ג"כ חשיב דעתו לחלק דודאי יקח כ"א חלקו לביתו וא"כ לא ישארו מונחים בסל, ואף דעושה עיסה ע"ד לחלקה לאחר אפיי' לא איכפת לן רק בדעתו לחלקו בצק אז פטור כמ"ש הפוסקים (בסי' שכ"ו) אבל לענ"ד היי"ד בנצטרפו בהיותן עיסה אז ל"מ דעתו לחלק לאחר אפיי' בהיותו במהות אחר דאז פנים חדשות בא לכאן וכיון דכל משך היותו עיסה יהי' מצורף סגי בהכי להחשב צירוף, אבל בנצטרף בסל אחר אפיי' ודעתו לחלק שפיר חשיב דעתו לחלק וז"ב בסברא ע"כ לא מצינו צירוף סל רק באדם א' דבאדם א' ל"ש דעתו לחלק כיון שלא יחלק לאחרים כאמור כנלע"ד ברור ונכון (שוב מצאתי בס' חדות יעקב סי' נ"ד) הביא כן בשם זקנו הג' ר' אלעזר מסאכטשוב ז"ל)

ועולה מדברינו ראי' כפולה לדין הנ"ל א' מהא דמהני צירוף סל כרגע לחייב בחלה אף שדעתו תיכף לחלק דהיינו להוציאם מהסל והיכא דהצירוף הי' אחר אפיי' הי' בדין לומר דמה שדעתו לחלק לאחר אפיי' ג"כ מבטל הצירוף כדאמרן וע"כ דדעתו לחלק לעצמו ל"ח דעתו לחלק, ועוד מדלא הובא בשו"ע ובפוסקים דין צירוף סל בעיסות של ב' בנ"א רק באדם א' ש"מ דצירוף סל חשיב לעולם דעתו לחלק ומש"ה ל"מ בב' בנ"א, ומ"מ באדם א' מועיל ש"מ דמה שמחלקו לעצמו ל"ח דעתו לחלק

ובזה נלע"ד ליישב מה שהק' הגאון בעל נפש חי' בספרו (סי' צ') דנחתום שאופה הרבה לחמים ומפריש חלה מן העיסה ואח"כ קודם אפיי' נותנין קמח בשעת עריכה לכל עוגה ועוגה ואף דאין בקמח של כל עוגה כשיעור מ"מ התנור מצרף ובקמח שבכלן יש בה כשיעור חלה והחלה שהפריש מעיקרא אינו פוטר הקמח שלא נילוש עדיין במים עיי"ש שהאריך ואסיק בצ"ע, [והנה מה דפשיטא לי' להגאון ז"ל דתנור מצרף כבר כתבתי לעיל דדעת הגר"א ז"ל דאין תנור מצרף וכן נראה סתימת דברי השו"ע (סי' שכ"ה) שלא הביא רק צירוף סל ולא צירוף תנור, ואף אם נימא דהוי ספיקא דדינא וכ"כ צל"ח