ארץ צבי (פרומר) א קכח

קדושין (מ"ב:) דלמ"ד ישלד"ע יתחייב שולחו ולא השליח והתוס' רי"ד שם כ' להיפך אמנם דברי הקצה"ח ואבנ"ז ודאי הם לשי' רש"י, דלתוס' רי"ד אפי' נימא דמועיל שליחות מ"מ גם השליח עושה וא"כ אכתי איכא עבירה מצד השליח ואשלד"ע וז"ב] וא"כ ע"י חלות השליחות מסתלק לגמרי החסרון דאשלד"ע דאצל המשלח שעושה ליכא עבירה והשליח הרי ל"ח עושה כאמור משא"כ בנ"ד אפי' נימא דמהני שליחות מ"מ לא נסתלק החסרון דדשלבל"ע מן השליח דסו"ס גם עתה אינו בידו אצל השליח והוי דשלבל"ע ע"כ בנ"ד בין לפנ"י בין לקצה"ח ל"מ כנלע"ד ברור ופשוט

ובגוף דבריו דהשליח הוא ממש כהמשלח בידוע דהאחרונים חקרו בזה ובזכרוני דבריב"ש הובא בשו"ת (ד"ח) כ' דדוקא שליח הוא כגוף המשלח אבל זכיי' אף שהוא מטעם שליחות מ"מ ל"ח כגוף המשלח, ובחי' לב"ק (ק"ב:) הבאתי ראי' לזה מדברי הש"ס שם, ותו דבנ"ד אפי' זכיי' ל"ה דתורם משלו על של חבירו כיון דמשלו תורם אפשר דמהני בעצם וכמו שהוכיח הריט"א מרפ"ק דתמורה דגם נכרי יכול להפריש קרבן על חברו ואי נימא שהוא משום זכיי' ומצד שליחות הרי אין שליחות לעכו"ם ועיי' בזה בישועות ישראל (סי' ס"א סק"ב)

סוף דבר במקומי אני עומד דהתורם משלו על של חברו אינו יכול להפריש על קמח חברו לכשילוש דהוי דשלבל"ע ולאו בידו, הנלע"ד כתבתי: סימן מט

בשו"ע יו"ד (סי' שכ"ו ס"ב) דהעושה עיסה ע"ד לחלקה בצק פטורה מן החלה וכ' הש"ך דהיינו לחלקה לאחרים וכ"כ הפת"ש (סק"ב) בשם הלבוש והב"ח והדרישה אך בשם בית אפרים (סי' ס"ט) כ' דמדברי התוס' ברכות (ל"ח.) לענין וירמיישייש שנסתפקו אם חייבת בחלה משום דדעתו לחלקם לקדרות הרבה שאין בכ"א כשיעור חלה וכ"כ בהגהות סמ"ק ובמרדכי ובכלבו משמע דאפי' לאדם א' שדעתו לחלקה לעצמו ג"כ חשיב דעתו לחלק ופטורה מן החלה והק' לפ"ז על מנהג העולם להפריש חלה מחלות של ש"ק שאין בכל חלה כשיעור ולדברי התוס' הנ"ל וכל הנך רבוותא שהעתיקו דבריהם פטורה דהרי דעתו לחלקו עיסה וכבר העיר בזה הגר"א (סי' שכ"ו סק"ז) והצל"ח ברכות (ל"ח.) ועיי"ש מש"כ דאנו חייבים משום ס"ס לחיובא עיי"ש, והבית אפרים כ' דאנו חייבין משום דל"ח דעתו לחלק רק היכא שישאר כך מחולק משא"כ בחלות סופן לצרפן בתנור או בסל וחשיב מחלק ע"ד לחזור ולצרף דל"ח חילוק כלל עיי"ש והוא היתר דחוק, דלענין תנור פ' הגר"א (סי' שכ"ה) דאין תנור מצרף, וכן נראה מסתימת דברי השו"ע שם שכ' דסל מצרף, ואילו תנור לא הזכיר כלל והוא פלוגתת ר"א ור"י פסחים (מ"ח:) ולר"א דוקא סל מצרף ולא תנור, ומדלא הביא בשו"ע צירוף תנור ש"מ דס"ל דאין תנור מצרף, ולענין צירוף סל אין פשיטות שיבא לידי כך, ולפעמים מביאים החלות מן הנחתום על דף שאין לו לבלבז דאינו מצרף, ולפעמים אופין בביתו, ותיכף אחר האפיי' מניח ב' חלות על השלחן לכבוד ש"ק, וב' חלות מניח בתיבה, וליכא שיעור חלה רק בכלן יחד, ואם אפי' יקרה לפעמים שבאים אח"כ לידי צירוף סל מ"מ ל"ח שסופו לבוא לידי צירוף כיון דאינו מוכרח שיבא לידי כך וכיון דעושה עיסה ע"ד לחלק אפי' צירוף סל אינו מועיל אח"כ משום שהי' לו שעת חובה ונפטרו כדאי' בשו"ע יו"ד (סי' שכ"ו סעי' ד'), וצריך ליישב מנהג אבותינו ואבות אבותינו מעולם להפריש חלה אף מחלות קטנות שאין בכ"א כשיעור כמו שהעיד הגר"א ז"ל ג"כ (בסי' שכ"ו סק"ז) שכן המנהג מעולם, והנה זה לשון התוס' ברכות (ל"ח.) הנ"ל ורבינו יחיאל ז"ל הי' מסופק אם וירמשייש חייבת בחלה משום עושה עיסתו כבצק כדי לחלקה פטורה מן החלה [והב"ח הגיה משום דתנן העושה עיסתו בצק כדי לחלקה פטורה מן החלה דלית בהו שיעורא] הכא נמי גבי וירמיישייש פעמים מחלקן שאין משימים כשיעור חלה בקדרה א' עכ"ל ונלע"ד לבאר דלעולם ס"ל כשיטת הפוסקים הנ"ל דהא דפטור בעושה ע"מ לחלקו בצק היי"ד לאחרים אבל אם דעתו לחלק לעצמו חייב, אך החילוק בין לחלק לאחרים או לעצמו הוא משום דבמחלקו לעצמו עדיין אפשר לבוא לידי צירוף ול"ח חלוקה מוחלטת וכן ביאר בבית אפרים סי' ס"ט הנ"ל, ומינה דבעצם בעינן שיהי' מצורף כל משך היותה עיסה רק דכיון שהי' פ"א מצורף וגם אחר חלוקה נשאר ברשות אדם א' חשיב כאלו הי' עדיין מצורף, והנה הר"ש רפ"ג דחלה בדין אם מפרישין חלה קודם שנתערב כל הקמח עם המים ואולי אח"כ יצטרפו כל הלחמים בתנור ויהי' שיעור חלה במה שהי' קמח עדיין בשעת הפרשה ולא הועיל הפרשתו לפוטרה, כ' וז"ל ושמא כיון שנתבטל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל שוב אין לתנור מה שיצטרף ומיהו מתוספתא משמע דמצטרף מ"מ דתני' כהן ששייר קמח לעיסתו וכן האשה ששיירה קמח לעיסתה והקרץ והשאור מצטרפין לה' רבעים קמח לאסור את העיסה וכו' ואע"פ שכבר נתבטל מצטרף עיי"ש הנה חזינן דהר"ש נסתפק לומר דאם נתבטל קודם שיחול עליו שם טבל שוב ל"מ צירוף התנור דאע"ג דטבל לא בטיל ברוב היי"ד כשכבר הוא טבל, אבל עכ"פ מועיל הביטול לענין שלא יוכלו להצטרף, ביאור הדברים לפמש"כ רשב"א קדושין (מ"ח.) דל"ש צירוף רק אם שניהם בעין בשעת צירוף עי"ש וכ"כ מהרש"ל קדושין (מ"ו.) גבי היתה אוכלת א' א' דאע"ג דהמקדש במלו' מקודשת מ"מ צירוף ל"ש כשאין בכל א' בפ"ע שו"פ משום שאינו בעין עיי"ש וכשמעורב ברוב אף דע"פ דין אינו בטל מ"מ שוב ל"ח שהוא בעין כמבואר בפ"ה דמע"ש מ"ו דתבשיל שיש בו תערובת מע"ש לא צריך ביעור לב"ה דהרי הוא כמבוער עיי"ש הנה דתערובת חשיב כמבוער ע"כ ל"ש בי' צירוף, וע' חולין (קכ"א:) ב' חצאי זיתים שישנן ע"ג העור העור מבטלן וכן ס"ל לרע"ק שם (קכ"ד.) במשנה ומ"מ מודה רע"ק בב' חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן טמא כדאי' שם במשנה ומפני מה רע"ק מטהר בעור מפני שהעור מבטלן, הנה דאע"ג דביש כזית בשר ע"ג העור אין העור מבטלו מ"מ כשיש בו ב' פחות מכשיעור העור מבטלן שלא יוכלו להצטרף יחד וה"נ בנ"ד אע"ג דטבל לא בטיל ברוב מ"מ מועיל הביטול לענין זה שלא יניח אותם להצטרף יחד, עוד ראי' מפסחים (מ"ד.) המקפה של חולין ושום ושמן של תרומה אינו פוסל אלא מקום מגעו, וק' לשיטת רש"י דמיירי במעורב ואינו בעין כמ"ש תוד"ה ה"ג א"כ אמאי אין פסול אלא מקום מגעו כיון דהשמן מעורב בכולו ולא בטיל כדאמרי' שם אי משום היתר מצטל"א אי משום דהוי כבא"פ, וסו"ס לא בטיל עיי"ש וא"כ ליפסול כולה, וצ"ל דאף דלא בטיל מ"מ לענין זה בטל שלא יצטרף ויחשב כל מקצת ומקצת בפ"ע, ומש"ה אי"פ אלא מקום מגעו

עוד סמך לזה בפסחים (מ"ה.) בצק שבסדקי עריבה אם יש כזית במקום א' חייב לבער ואם לאו אינו חייב לבער דבטל לעריבה, והא דבכזית לא בטיל מבואר שם (דף מ"ו.) משום דאיסורו חישובו היינו משום דשיעור בל יראה הוא בכזית וכשיש בו שיעור איסור ב"י אינו בטיל עיי"ש דוק ותשכח: