ארץ צבי (פרומר) א קכו

הנה בשו"ע יו"ד (סי' שכ"ז ס"ב) אימתי מפרישין חלה כשיתן המים ויערב הקמח במים והוא שלא ישאר שם בערובה קמח שלא נתערב במים שיעור עומר ואם אמר הר"ז חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שנשתייר ולכשתעשה כולה עיסה א' תתקדש זו שבידו לשם חלה הר"ז מותר וכן אם מתנה שתחול החלה אף על הקמח שיתערב אח"כ בשעת עריכה. ובש"ך (סק"ד) וכן אם מתנה כו' כלומר ברישא אינו מקדיש החלה מיד אלא מפרישה מיד ואומר הר"ז מוכנת לחלה ולא תתקדש זו שבידי עד שתעשה כולה עיסה א' ולכך מותר אף שנתערב אחר ההפרשה שיעור חלה דהא אינה מתקדשת עד שתעשה כלה עיסה א' וכאן קאמר דה"ה אם מקדישה מעכשיו אלא שמתנה שכשיתערב הקמח אח"כ כשיעור החלה תחול החלה זו אף על הקמח מותר עכ"ל הש"ך, ובעניי לא אבין כלל אופן השני של הש"ך כיון שמקדיש החלה מיד שתחול עכשיו איך יועיל לפטור הקמח כשתעשה עיסה כיון דבשעה שמקדיש החלה עדיין הוא קמח, והרי בר"ן נדרים (פ"ה:) דאפי' למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע היי"ד כשאמר שיחול אחר שיבא לעולם אבל לא בסתמא דמעכשיו משמע ל"מ ופשוט, וה"ה לדידן בדבר שבידו דל"ח דשלבל"ע ומועיל אף לדידן היי"ד כשאומר שיחול אח"כ אבל לא במקדיש עכשיו, וכן בהא דקדושין באומר פירות אלו תלושין יהיו תרומה על פירות אלו מחוברין ל"מ רק כשאומר לכשיתלשו אבל לא באומר סתם, הן אמת דבפ"ד דחלה המפריש מקב חלה רעק"א חלה וחכ"א איני חלה וביאר בירושלמי דלרע"ק הר"ז כאומר פירות אלו תלושין יהיו תרומה על פירות מחוברין לכשיתלשו לשו [והתם נמי הו"ל כאומר לכשיהי' כש עור] הנה דלרע"ק סתמא כאומר לכשיתלשו דמי, וע' בני נזר יו"ד ח"ב (סי' ת"ח סק"ז ח' ט'), [ואני מצאתי בתוס' שבועות (י"א) ד"ה מ"מ קשי' דכשאומר יהי' זה קטורת חל קדוה"ג כשיכתוש במכתשת עיי"ש ואף דהוא אמר סתם, והנה ברמ"א חו"מ (סי' ר"ט ס"ד) הביא דעת המרדכי דהא דאין אדם מקנה דשלבל"ע היי"ד באומר סתם אבל בפי' לכשיבא לעולם חל גם לרבני, ומינה דכל פלוגתא דר"מ ורבנן הוא אם סתם חשיב כמעכשיו או חשיב כפי' כשיבא לעולם, דאין לומר דגם לר"מ פי' כמעכשיו ומ"מ מועיל ז"א דמפורש בש"ס ב"מ (ס"ו.) דאף לר"מ יכול לחזור בו קודם שיבא לעולם, הנה דאין חל רק כשיבא לעולם אך דס"ל לר"מ דסתם כאומר לכשיבא לעולם ולרבנן סתם כמעכשיו וכיון דקי"ל כרבנן לכאורה מוכח דסתם כמעכשיו דמי אמנם אחר העיון יש ראי' להיפך דבקידושין (ס"ב.) דבידו ל"ח דשלבל"ע גם לרבנן ע"כ מיירי בסתם להמרדכי דאלו במפרש לכשיתלשו אפי' בדבשבל"ע גמור מועיל, ומינה דהיכא דהוי בידו אפי' לרבנן סתם כמפרש לכשיתלשו] מ"מ באומר בפי' שיחול עכשיו לית דין ולית דיין שיאמר שמועיל על אחר זמן, ואיך א"כ מועיל בנ"ד לפטור הקמח לכשתעשה עיסה, ובשורש הדברים בב"י לא נמצא דין זה כלל

ורציתי לחתור היבשה עפמ"ש התוס' בב"מ (ט"ז.) וקדושין (ס"ג.) דגם בדשלבל"ע שייך מעכשיו כמו דמועיל מעכשיו ולאחר ל' בדבר שבא לעולם לענין נקרע השטר ולענין חזרה] לענין שיחול אפי' בנקרע השטר, וברשב"א קדושין שם הביא דיעה להיפך דלענין נקרע השטר ל"מ מעכשיו בדשלבל"ע רק לענין חזרה ומסקנתו שם דמועיל לגמרי בין לענין נקרע השטר בין לענין דשלבל"ע עיי"ש, ולפ"ז י"ל דגם כוונת הש"ך הוא באופן זה להקדיש החלה מעכשיו ולכשילוש הקמח ויהי' עיסה אך דברישא מיירי שלא תחול כלל עד שתעשה עיסה ובסיפא מיירי באומר מעכשיו ולכשתעשה עיסה אבל לא במקדיש לגמרי עכשיו, אף שהוא קצת דוחק לכוון כן בלשון הש"ך טוב שנסבול הדוחק הזה משיהי' דברי הש"ך מוקשים לגמרי

אגב אבאר ענין הנ"ל דלכאו' תמו' טובא איך יועיל מעכשיו בדשלבל"ע בשלמא בדבר שב"ל כמו דמועיל קנין שלם כן מועיל חלק קנין ע"כ מועיל מעכשיו ולאחר ל' שההתחלה הוא מעכשיו והגמר לאחר ל', אבל בדשלבל"ע כגון המקדש א"א לאחר שתתגרשי מה שייך מעכשיו הרי אין קדושין תופסין בא"א וכמו דל"מ קדושין שלמים כמו כן ל"ש מקצת קדושין בא"א וכן בכל דבשלבל"ע כיון שאין נתפס בו חלות שלם עכשיו איך שייך בו מעכשיו ולאחר ל', ובעניי אמרתי כעין דאמרי' בנדרים (מ"ג.) דאע"ג דאין אדם אוסר פירות חברו על חברו, מ"מ אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, והיי"ד בהתחיל החלות תיכף בעודנו ברשותו כמ"ש הב"ח והש"ך (סי' רכ"א), הנה דכיון דעיקר התחלת החלות הי' בעת שהדבר ברשותו יכול הקנין להתפשט גם לכשיצא מרשותו, ונלע"ד דכל קנין מעכשיו ולאחר ל' היינו דשורש החלות והתחלתו הוא לאחר ל' אך שמתפשט למפרע גם על עכשיו מ"מ חשיב התחלתו לאחר ל' דיש קדימה בזמן וקדימה בהכרח היינו שהסיבה קודם להמסובב כמ"ש בחכמי הגיון וכיון דשורש החלות הוא אחר ל' חשיב שאז התחלת החלות בהכרח, והחלות דעכשיו מסובב ומתפשט מכח אחר ל', וכיון דהתחלת החלות הוא לאחר שתתגרש בזמן הראוי לחלות יכולין הקדושין להתפשט גם על עכשיו בעת שעודנה א"א כנלע"ד ביאור הענין בזה ואכמ"ל]

והרה"ג ר' זאב נחום בארנשטיין שליט"א [זצלה"ה] מטשענסטכוב כ' לבאר דברי הש"ך הנ"ל וז"ל ובדברי הש"ך יו"ד (סי' שכ"ז ס"ד) הנני מפרש דברי הש"ך דנהי דמקדישו עכשיו שייר לעצמו זכות שיוכל להפריש גם על העיסה שיולש כמו דמצינו ברש"י מעילה (י"ג.) ואחרים מתנדבים כן שיכול לשייר חלבה ובירושלמי קדושין פ' האומר שיכול לשייר בהקדש גיזה ועבודה שלא יוקדש, וכהוא דבב"ת (ס"ג.) שיכול לשייר לעצמו מקום המעשר עיי"ש ובירושלמי דמאי (פ"ו הל"ג) ובהקדש הוא דיש לחלק בין קדוה"ג דאמרי' פשטה ומ"מ אמרי' בפסחים (צ'.) שע"מ כן מקדישין ישראל פסחיהם במעות פסח משייר ולא בפסח, ועיי"ש בירושלמי (פ"ח ה"ג) ה"נ הא בתורת שיור ומכש"כ בתרומה דל"ש פשטה כדאמרי' קדושין (נ"א.) דאלו קדשה פלגא דחטתא מי לא קדיש

וכזה נמצא מפורש בב"מ (נ"ב:) בהא דחזקי' מע"ש שאי"ב שו"פ אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי שא"א לאדם לצמצם מעותיו ובשטמ"ק שם בשם ריטב"א דבשעה שמחלל מע"ש משייר לעצמו זכות שיוכל לחלל מע"ש עוד עליו והוא ממש כנ"ד, עכ"ד הרב הגאון הנ"ל שליט"א זצלה"ה] ועי' בספר ישועות מלכו (סי' מ"ב סק"ה)

ונשוב לנ"ד והנה בני אברהם דוד נ"י העיר דאולי עיסה שיעשה כ"ת יהי' מן הישן ושל נחתום יהי' מן החדש או להיפך ואין תורמין מן החדש על הישן ואפי' בחלת חו"ל כמ"ש באמרי יושר (סי' י"ב) עכ"ד ושאלתי לבקיאים ואמרו לי שאין דרך לאפות מקמח ישן לבד כי מתקלקל אך מ"מ דרך לערב קמח ישן עם קמח חדש היינו לערב החטין דאשתקד עם חטים דשנה זו ולטוחנן יחד, ובסידור דה"ח כ' דאם מערב חדש וישן יחד לא יפריש רק מיני' ובי', וא"כ אכתי יש חשש שמא הקמח שמפריש הרב יהי' מעורב ישן וחדש, וקמח הנחתום הוא חדש גרידא, מ"מ נראה דבדיעבד אין חשש כיון דחלת חו"ל אין לו שיעור היום כמ"ש הרמ"א (סי' שכ"ב ס"ה) וכיון שמפריש מתערובת יש בו עכ"פ משהו גם מחדש ושפיר דמי, ותו דהוי סד"ר בפרט חלת חו"ל דקיל משאר