ארץ צבי (פרומר) א קכה

נ"ג סעיף כ') וא"כ לכאורה כיון שגם כבודו מרוצה לקהל כמו האחר ואם כבו"ת יקח רשות מקהל יוכל לחלוק עם היתום גם התפלות לחצאין היינו שהיתום יתפלל פ"א וכ' יתפלל פ"א

אך יש לדחות דהד"מ לא קאמר רק כשהקהל באמת אין מתרצים בהיתום שיתפלל אין לו טענה עליהם ויכולין ליתן רשות למי שירצו אבל כאן שהקהל מתרצים גם בהיתום ואין להם באמת שום קפידא בזה, אין מהראוי לבא על היתום בעקיפין ולשלול ממנו זכותו וגם להקהל עצמו אין מהראוי להתעבר על ריב לא להם ולגרום הפסד להנפטר בדבר שאין להם קפידא כלל באמת ואם ישאלו להקהל ראוי להם לעשות כפי שורת הדין, וכיון שע"פ דין כ' הפוסקים דמגיע ליתום מאו"א ב' שלישים ולאחר שליש או רביע ראוי גם בהתפלות לחלק באופן כזה שהיתום יתפלל ג' פעמים, והאחר יתפלל פעם הד' וכמו שכתבתי שאין ראוי להקהל לעשוק זכות הנפטר אבי היתום כן אינו ראוי לשלול זכות הנפטר שהאחר אומר עבורו קדיש לענין שליש או רביע דמה חזית דדמא דהאי סומק טפי וכו']

ואכתי יש לפקפק גם בזה דכיון דקדיש על אב ואם נמצא במדרשות כמ"ש רמ"א יו"ד (סי' שע"ו) וא"כ היא חיוב גמור על הבן מצד מצות כיבוד אב, ואלו על שאר קרובים לא נמצא בדברי חז"ל ואדרבא הד"מ והרמ"א (סי' שע"ו) כתבו תחלה דאין מקום לקדיש אלא על אב ואם ולא על שאר קרובים, אך אח"ז כתבו דיש מקומות נהגו ששאר קרובים אומרים קדיש על קרוביהם, ועכ"פ זה אין חיוב ע"פ דין רק מנהג י"ל במה דנהוג נהוג והבו דלא לוסיף עלה שיהי' לו זכות גם בתפלה אפי' נימא דהוא ס' לגבי היתום הו"ל ס' מצות כיבוד אב ולחומרא ולגבי האחר הוא רק ס' מנהג ולקולא

[וגדולה מזו כ' הר"ן חולין גבי נהוג עלמא כתלתא סבי דכיון שאינו אלא מנהג אינו שייך רק באותן דברים שנהגו ממש ולא בד"א אף שדין א' להם] עוד יש לע"ד לדון דאחר שאומר קדיש על קרוב הוי כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים נגד היתום כמו מגבי' מציאה לחברו דחשיב תופס לבע"ח ואינו קונה רק משום מגו דזכי לנפשי' וכאן ל"ש זה, והפנ"י כ' דתופס לבע"ח הוי שליח לדבר עבירה ומש"ה ל"מ, הנה דעבירה היא להיות שליח לחוב לאחרים ולכאורה י"ל דל"ש זה כיון דגם היתום אינו עושה בשביל עצמו רק בשביל אביו ואמו וא"כ גם היתום אינו אלא כשליח [וז"פ דל"א חב לאחרים רק נגד הבע"ח עצמו אבל לא נגד שליח של בע"ח דא"כ מה יתרון לחבירו עליו כיון דשניהם שלוחין], אך י"ל דיתום חשיב תופס לעצמו חדא דמקיים בזה מצות כיבוד שהיא מצוה רבא, ותו דבלקוטי תורה דניאל (ט') בד"ה כי בחטאינו כ' חידוש דהא דלא יומתו בנים על אבות היי"ד בחטא שוגג אבל בחטא מזיד גם הבן נענש עיי"ש (וצ"ע מסנהדרין (כ"ז:) מ"מ לא בשביל קו' נדחה דברי רח"ו ז"ל שכל דבריו ברוה"ק נאמרו]

עוד כ' בלקי"ת פ' וירא בד"ה ונחזור שא"א שיעבור שפע לאדם רק ע"י אביו אמו וע"כ צריך לתקן מה שקלקלו הם דאל"כ אף שתקנו חלק צנור הסמוך להם מה הועילו כיון שהצינור למעלה במקום האבות מקולקל עיי"ש, וא"כ טובה גדולה לבן שיהי' תקון לאביו ואמו וחשיב תופס לעצמו בהקדיש שאומר משא"כ האומר קדיש בשביל קרוב אחר אין הדבר נוגע לו כלל רק להנפטר, אך במה דנהוג נהוג ואין לדון אחר מנהג ישראל וכיון שהמנהג כן ל"ח תופס כיון דמגיע לו ע"פ מנהג מ"מ הבו דלא לוסיף עלה שיהי' שותף גם בתפלות, דכיון דבתפלה אין מנהג כלל רק אנו באין לחלק מעצמינו הישר והטוב יותר ליתן הכל ליתום שלעצמו זוכה ולא לזה שהוא רק תופס לאחר ומגבי' מציאה לחבירו, שוב נתיישבתי דיש לדחות הא דתופס לבע"ח דהרי בחו"מ (סי', ק"ה ס"ג) בשם רמב"ם דאם הלוה נותן לא' לתפוס עבור בע"ח קני ול"ח תופס לבע"ח כיון דהלוה הוא בעלים של המעות מסרום לשליח, וה"נ לענין התפלה שהיא שייך להקהל והם הבעלים יכולין ליתן התפלה למי שירצו ממילא ל"ח זה תופס לבע"ח כיון שבא מכח הבעלים, ואדרבא בקדיש הי' שייך יותר הא דתופס לבע"ח כיון שאינו תלוי בקהל]

אך כבר כתבנו דכיון דגם היתום מרוצה להם אין לקהל להתערב בזה ולהתעבר על ריב לא להם לומר דיעה רק למסור הדבר לד"ת כפי מה שראוי ע"פ תורה לעשות אף בלי מחלוקת הקהל ואם נעזוב הדבר על ד"ת בלא חלוקת הקהל שוב חשיב האחר תולבע"ח נגד היתום ושוב היתום קודם

גם יש לדמותו לס' ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא דאמרינן אין ס' מוציא מידי ודאי וה"נ כיון דהיתום ודאי יש לו בתפלות והאחר ס' אם יש לו חלק אין ס' מוציא מידי ודאי, ואפי' לענין הקדשים יש לפקפק כי בד"מ (סי' שע"ו אות יו"ד) בשם בנימין זאב דאין מקום לקדיש אלא על אביו ואמו ואם יש מנהג אחר בזה אין ילך אחריו, ואף הרמ"א שפ' לילך בזה אחר המנהג מ"מ הביא שם בדרכי משה (ס"ק י"ב) בשם מהרי"ק שצריך להביא ראי' שע"פ ותיקין הונהג המנהג כי אין הדבר מצוי וכה"ג אין ראוי לילך אחר המנהג אלא בידוע בודאי עיי"ש ובנ"ד לומר קדיש על אחיו אין ידוע לי שיהי' בזה מנהג קבוע במקומינו, ואף שלפעמים עושין כן אין ראי' שהוא ע"פ ותיקין ואיך שיהי' אין להוסיף עוד לומר שיהי' שותף גם בתפלה

וכיון שנתבאר שאין האחר שותף בהתפלה ממילא אן לחשוב קדישים של תפלה במנין החלוקה דאפי' אחר שאינו יתום מתפלל אומר הקדישים דא"א להפריד הקדישים מן התפלה וע"כ אין מגיע להאחר רק שליש מן הקדישים השייכים ליתומים לבד, הנלע"ד כתבתי: סימן מז. ב"ה ד' קרח תרפ"ט לפ"ק פה סאסנאווצע. להרב החריף ובקי מו"ה חיים ישעי' נ"י קינדערמאן מו"צ באמשינאוו יצ"ו ע"פ דרישת הרה"ק האדמו"ר דאמשינאוו שליט"א

ע"ד השאלה שבעירו הנחתומים אין מפרישין חלה מן הפת והלוקחים מחמת טירדתם אין שמים לב לזה ונכשלים באיסור טבל וכ"ת חידש עצה שהוא יקח עיסה טבולה לחלה ויפריש על כל מה שיאפו הנחתומים החשודים שבכל העיר במשך כל השבוע עד עש"ק השני וכן יעשה בכל עש"ק דהרי קי"ל דהתורם משלו על של חברו אי"צ דעת וגם קימ"ל ביו"ד (סי' שכ"ז ס"ב) דיכול להפריש על הקמח שיהי' נלוש אח"כ אך שהחלה תהי' קיימת עד אחר אפיית כל הקמח וה"נ ישאיר החלה עד עש"ק השני, וכו' וכו' עכת"ד: