ארץ צבי (פרומר) א קכב

לעצמו ששה ימים ואח"כ שובת יום שבת ואינו משגיח במה שהנכרים משנים להם שם את הלוח, ואדרבא יותר הי' ראוי לפרסם כי מי שנוסע דרך מקום אשר בו קו חלוף היום לפי דעת חכמי התורה שישנה לעצמו סדר הימים בבואו שמה ולהתחיל החשבון ביום מאוחר או ביום מוקדם, אמנם קודם שנפרסם זה ראוי להכריע בין ג' השיטות הנ"ל ולברר הלכה כדברי מי, ומי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים בדבר רום הערך כזה הנוגע לכל העולם לחוות דעתו, וכש"כ שאין דעת יחיד מכרעת בענין גדול כזה אך בקבוץ כל גדולי ארץ ובדיבוק חברים ובפלפול התלמידים ע"כ אין לנו לדבר מזה

אשר כ' עוד דמשכח"ל שלא יצטרך לשמור שבת כלל כגון הדר במקום הקו בצד שהוא ע"ש עם חשיכה ומעבר השני של הקו כבר הוא בש"ק סמוך לחשיכה והולך מצד זה לצד זה וכן להיפך משכח"ל תרי שבי בהדי הדדי אם ילך ממקום שהוא ש"ק עם חשיכה לצד השני אשר שם עדיין ע"ש עם חשיכה, אך נסתפק אם מותר להפקיע עצמו קודם הזמן כמו מי שהוא בדרך רחוקה קודם חצות פטור מכרת אע"ג דהי' יכול לכנוס קודם חצות ערה"פ כמ"ש רש"י פסחים (ס"ט.) עכת"ד

הנה באבני נזר או"ח (סי' שכ"א) דאסור מה"ת להפקיע עצמו מן המצוה גם לפני הזמן מצד שבועת הר סיני ומ"מ דרך רחוקה פטור מכרת דעל השבועה ליכא כרת עיי"ש ובכל זאת הי' מקום לומר דהיי"ד התם בהגוף הזמן מחויב בפסח אלא שאין יכול לקיים חיובו ע"כ איכא איסור דאורייתא משא"כ בנ"ד שגורם שלא יהי' חיוב כלל דאם ילך למקום שאין שם שבת אין חיוב לשמור שבת ודומה למי שאינו קונה בגד ד' כנפות כדי להשמט מחיוב ציצית דליכא איסור דאורייתא אך בעידן ריתחא ענשינן עלה כדאי' ר"פ התכלת טצדקי למפטר נפשך מציצית

אך לענד"נ מלתא חדתא דבשבת אסור להפקיע עצמו מה"ת משמירתו גם לפני הזמן מדאי' במכלתא והובא ברמב"ן פ' יתרו זכור עד שלא תבא שמור משתבא הנה דגם עד שלא תבא חל עליו עשה דזכור לשמור השבת כשיבא ול"ד לשאר מ"ע דקודם הזמן ליכא עדיין חיוב העשה כמ"ש ב"ח או"ח (סי' תקפ"ה) משא"כ בזה דחל החיוב קודם לכן ואולי זה כוונת התו"כ שבת אין היתר לאיסורו היינו שלעולם אין נפקע ממנו חיוב השבת לשומרו כשיבא וקצת ראי' לזה מקו' הנמ"י פ"ב דב"ק שיהי' אסור להדליק נר בע"ש משום אשו משום חציו וק' דהא קודם הזמן עדיין ליכא חיוב ולהנ"ל א"ש

שוב ראיתי דהמכלתא כ' לה בשם שמאי הזקן ורמב"ן פ' יתרו כ' ע"ז דהלכה כב"ה עיי"ש ואין ראי' לדברינו מ"מ לולא דברי רמב"ן הי' מקום לומר דגם לב"ה זכירה עד שלא תבא דלמה לעשות פלוגתא בין התנאים, אך לענין שמור בא' בשבת זו לשבת אינו נראה לו דכל מעשיו לש"ש [היינו ע"ד הכתוב בכל דרכיך דעהו ע"כ גם סעודת חול הי' נחשב אצלו סעודת מצוה אך כיון שכוונתו אך להברות את גופו לעבה"ב וע"כ לא הוטב בעיניו להניח מחד בשבת לשבת דאין מעבירין על המצוות ומצוה שבא לידך אל תחמיצנה] ואולי הא דאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת מקורו דהא דזכור עד שלא תבא

אשר העיר אם הולך ממקום שראוי להיות היום שבת למקום שאינו שבת אם שייך נותנין עליו חו"מ שיצא משם וע"ז כ' דלא שייך דחובת המקום הוא, לא אדע דמסברא שבת חובת גברא ולא חובת המקום אך י"ל בלשון אחרת דל"ש חומרי מקום שיצא משם רק אם נרצה לפוטרו מחמת דהמקום שבא לשם אין שייך שם חומרא זו משא"כ בזה שבת נוהג בכל מושבותיכם, אך דבמקום זה היום אינו שבת א"כ ל"ש נותנין עליו חו"מ שיצא משם דגם במקום שיצא משם אי"צ לשבות ביום שאינו שבת אך ק' ע"ז מהא דפסחים (נ':) במוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו חייב לבער משום חו"מ שיצא משם וק' הא גם במקום שהלך לשם שייך חומרא זו אך דשם לא כלו, וא"כ מה בכך שנותנין עליו חו"מ שיצא משם הרי אפי' בהמקום שיצא משם פטור מלבער אם לא כלו, אך י"ל דשא"ה דשביעית איסורה ע"י קרקע כדאי' נדרים (נ"ח:) וא"כ האיסור מחמת שגדל בקרקע ע"כ אזלי' בתר המקום שגדלו הפירות כי עיקר שורש האיסור מחמת זה, וראי' לזה דהרי בכ"מ חומרי מקום שיצא משם אזלי' בתר האדם ואולי לענין פירות שביעית אזלי' בתר מקום הפירות כמבואר בתוס' פסחים (נ"ב.) ד"ה במקום וכ"כ בפשיטות באבני נזר או"ח (סי' תנ"ד סקי"ח) עי"ש וע"כ דשאני פירות שביעית דעיקר סיבת איסורן היא מצד שגדלו בקרקע א"י ע"כ אזלי' עיקר בתר מקום גידולן ואין ללמוד מזה למקום אחר

וי"ל עוד דהיוצא ממקום ששם ש"ק למקום שהוא חול מ"מ צריך לשבות דעיקר ש"ק חל בתחלתו כמו דחזינן לענין מוקצה תלי העיקר בבהש"מ ומגו דאתקצי בהש"מ אתקצי לכולי יומא משא"כ בנעשה מוקצה באמצע שבת ל"א מגו דאתקצי כו' כדאי' ביצה (כ"ו:) אין מוקצה לחצי שבת וכן לענין עירובי תחומין תחלת היום קונה עירוב וכן לענין עירובי חצירות הכל תלי בתחלת היום ואם נאכל העירוב משחשיכה לית לן בה, ה"נ י"ל לענין נ"ד עיקר תלי במקום הוויית האדם בתחילת כניסת ש"ק ובאותו רגע חל עליו חיוב שמירת ש"ק על כל הש"ק ואפי' הולך אח"כ למקום שאין שבת לא פקע מיני' חיובא דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ומצינו דאיסור דינו כקדוה"ג לענין זה בהא דהקדש מפקיע מידי שעבוד וביבמות (ס"ו.) איצטלא דפרסי אמיתנא הוי כקדוה"ג ומפקיע מידי שעבוד עי' רש"י פסחים (ל"א.) ובתוס' גיטין (מ':) מבואר דעיקר הטעם דקדוה"ג מפקיע מיד"ש ולא קדושת דמים משום דקדוה"ג לא פקעה בכדי משא"כ קדו"מ עיי"ש וה"נ באיסור גברא איסור לא פקע בכדי ועי' באבנ"ז או"ח (סי' פ"ט סק"ד) אם האיסור התלוי בזמן חל בכל רגע מחדש ולד' הה"ק מטשעכאנאווי ז"ל שהביא שם דהאיסור חל בכל רגע ליתא לדברינו אבל לפי מ"ש אבנ"ז שם י"ל כדברנו, וצ"ע בזה

ויש להסתפק מי שהוא במקום שהוא ש"ק אם מותר לומר למי שעומד חוץ לשבת לעשות מלאכה עבורו מי אמרי' דחז"ל לא גזרו רק אמירה לנכרי שבות ולא בישראל ועי' בשו"ע הרב ז"ל (סי' רס"ג סכ"ה) ובקו"א שם

כן יש להסתפק אם מי שהוא במקום חול יכול להוציא חברו שעומד במקום שבת בקידוש היום אם הוי כמו אמחב"ד כמו שכ' ירושלמי דבן עיר אינו מוציא בן כרך א"ד שאני הכא דבידו לילך למקום שבת ויתחייב גם הוא

יש לי עוד ס' מי שדר סמוך לקו חילוף היום אם מותר לו לילך בש"ק למקום שהוא חול די"ל דבמקום חול אינו קונה שביתה דעיקר קנין שביתה תלי בשבת ופליגי בש"ס ח"א סוף יום ע"ש קונה עירוב וח"א בתחלת שבת וסו"ס הכל תלי בשבת וא"כ במקום שאין שבת ל"ש לקנות שביתה וא"כ אפשר דאפי' הוא בתוך התחום אסור לילך לשם ודומה קצת לירושלמי פ"ד דעירובין ה"ה שנסתפק בגר שטבל בש"ק אם קונה שביתה והיינו משום דבתחלת שבת ל"ה אצלו שבת ה"נ לגבי מקום זה שאינו שבת ל"ש קנין