ארץ צבי (פרומר) א קיט

אמנם יש לדון דכיון דבשעה שבאו למדינתנו הי' דעתם לחזור מיד ואח"כ שעבר זמן זה ג"כ הי' דעתם לחזור מיד וכן מאז ועד עתה בכל עת ובכל שעה דעתם לחזור בזמן קרוב דעתו לחזור לאלתר מקרי ויש להוסיף דהנה בפר"ח (סי' תס"ח) כ' בשם כנה"ג שכ' בשם רבו מהרי"ט דלא פקעו מיני' חומרי מקום שיצא משם עד שיוקבע בעיר שנוהגין בו היתר אבל לא בעיר שאין בה מנהג קבוע, הנה דלא סגי במה שנעקר ממקום שיצא משם גרידא רק בעי' שיקבע במקום השני של מנהג ההיתר וכן נלע"ד מבואר מלשון הר"ן פרק מקום שנהגו ד"ה ונמצינו למדין וכו' וכל היוצא מתוכה ודעתו לחזור חייב ג"כ עד שיעקור דירתו ויקבענה בעיר אחרת הנה דבעקירה ממקומו לבד לא סגי ובעי נמי שיקבע דירתו בעיר אחרת

ונלע"ד ראי' לזה מש"ך יו"ד (סי' רי"ד סק"ח) דבאין דעתו לחזור אך שאין דעתו להשתקע ג"כ במקום שהוא שם רק במקום אחר לא פקעה מיני' חו"מ שיצא משם יעו"ש [ואף דש"ך סיים בצ"ע היינו משום דדוחק לאוקומי אין דעתו לחזור (דסי' תס"ח) באופן אחר מאין דעתו לחזור (דסי' תקע"ד) עש"ה, אבל גוף הדין נ"ל לש"ך] הנה דאין דעתו לחזור לבד לא סגי להפטר מחו"מ שיצא משם רק מה שדעתו להשתקע במקום הקולא דין גרמא להפקיע מיני' חומרת מקום הקדום וכאן ל"ה שום זמן שהי' דעתו להשתקע כאן זמן מרובה דבכל פעם הי' דעתו לחזור בזמן קרוב וכן גם עתה [ומש"כ הג' יעב"ץ דבחודש א' חשיב זמן מרובה לענין זה יחידאה הוא בזה וחומרא יתירה הוא] בשלמא אם הי' סגי באין דעתו לחזור לבד היינו בשלילה הי' מקום לומר דאף דדעתו לחזור לאלתר כל שבסוף נתגלה שלא חזר אגלאי למפרע דדעתם לחזור הי' בטעות וגם כ' בתשוב' ראשונה דדעתו לחזור היינו עתיד לחזור וכאן אגלאי למפרע של"ה דעתם לחזור וקצת כעי"ז בתוס' חגיגה (ד'.) אבל כיון דלמדנו ממהרי"ט וכנה"ג וש"ך ור"ן דבעי דוקא דעתו להשתקע כאן וא"כ אף דניהיב דדעתו לחזור הי' בטעות מ"מ ליכא דעתו להשתקע כאן

אמנם נראה דסברא זו ל"מ רק לענין שלא יפקע ממנו חו"מ שיצא משם אבל מ"מ ל"מ לפוטרו מחו"מ שהלך לשם כמבואר להדיא בש"ך (סי' רי"ד) הנ"ל דהרי הש"ך מפ' ד' השו"ע או"ח (סי' תס"ח ס"ד) דנוהג חו"מ שיצא משם ושהלך לשם דמיירי באין דעתו לחזור וגם אין דעתו להשתקע כאן רק במקום אחר הנה דמ"מ נוהג גם חו"מ שהלך לשם

ונ"ל ראי' דגם דעת מהרש"א כן הוא דבפסחים (נ"א.) כ' מהרש"א על תוד"ה רבב"ח דעתו לחזור הוי כו' ק"ק דהשתא לצדדין קתני חו"מ שיצא כו' עכ"ל, ק"ק אמאי לא קתני להו כה"ג לעיל מני' לאביי דמוקי הכא חו"מ שהלך לשם מבבל לא"י ובחולין מוקי חו"מ שיצא משם מא"י לבבל והיינו לצדדין עכ"ל מהרש"א ז"ל ולכאור' קושייתו תמו' טובא דבשלמא לתי' ר"א לא משכח"ל מתני' אלא לצדדין חו"מ שיצא משם אינו נהוג אלא בדעתו לחזור וחו"מ שהלך לשם אך באין דעתו לחזור אבל לתי' אביי הרי משכח"ל מתני' בחד גוונא דהיינו מבבל לבבל או מא"י לא"י דאז מהני בין חו"מ שיצא משם בין שהלך לשם, אך אם דעת מהרש"א כנ"ל א"ש דא"כ גם לתי' רב אשי משכח"ל חו"מ שיצ"מ ושהל"ש בחד גוונא דהיינו באין דעתו לחזור וגם אין דעתו להשתקע ואז מהני ב' החומרות יחד ול"ה לצדדין וע"כ דמ"מ מקשי התוס' דמ"מ משכח"ל המשנה גם לצדדין וכיון דזה נחשב קושי' שפיר הק' מהרש"א דא"כ הו"ל לאקשויי גם ברישא דאע"ג דמשכ"ל שניהם באופן א' מ"מ משכת"ל גם לצדדין

והדרן לנ"ד דצריך לנהוג גם חו"מ שהלך לשם אף שלא הלך להשתקע שם רק שנעקר ממקומו וכיון שיש עליו ב' החומרות חומרת חול וחומרת יו"ט נראה דאי"צ להתפלל י"ח דסו"ס כיון שיש עליו גם חומרת יו"ט ומשום כבוד יו"ט לא אטרחו' רבנן כדאי' ברכות (כ"א.) ע"כ יתפלל של יו"ט גם בבהמ"ז צריך להזכיר של יו"ט. ותפלין יניח בלא ברכה בצינעא משום חומרת א"י ואף דגם בזה יש לדון דאולי כיון דיש עליו גם חומרת יו"ט ממילא הוי לגבי' אות ופטור מתפלין מ"מ לא נסמוך בדאורייתא על סברא לבד בלא ראי', אך לענין תפלת י"ח דרבנן יש לסמוך ע"ז, בשגם כי לעשות להיפך להתפלל שמו"ע ברכות הוא חומרא דאתי לידי קולא דאולי אי"צ להתפלל והוי לבטלה ע"כ אין לענ"ד עצה אחרת יותר מחוורת מזה, בפרט אם כ"ק שליט"א יודעים בעצמם שבאו לפה ע"ד לחזור אחר איזה שנים א"כ גם מעיקרא לא הי' דעתם לחזור לאלתר או אפי' אם אחרי בואם החליטו להיות בח"ל איזה שנים ואח"כ לחזור בזה נראה ברור לנהוג לגמרי כבני חו"ל כדעת חסל"א והג' יעב"ץ ומלחמות ה' ורדב"ז וכלבו ואין חייבים אפי' להניח תפלין בלא ברכה, שוב נתיישבתי דלרדב"ז וכלבו ודאי צריך להניח תפלין בלא ברכה דהם ז"ל כ' להדי' דבאין דעתו לחזור לאלתר דינו רק לחומרא א כבני חו"ל ולא לקולא, ואף לדבריי דטעמם מצד ודאי מ"מ צריך להניח תפלין בלא ברכה

שו"ר באבני נזר או"ח (סי' תכ"ד סקכ"ז וסוף ס"ק כ"ח) שכ' דעיקר פלוגתת אביי ור"א הוא קודם היותו שם י"ב חודש אז תלי בדעתו לחזור לר"א אבל אחרי היותו שם י"ב חודש אפי' דעתו לחזור כסדר ולא החליט מעולם להיות שם מ"מ דינו לגמרי כמקום שהלך לשם ולפי"ז צ"ל דה"ה מ"ש הש"ך יו"ד (סי' רי"ד) הנ"ל דאם אין דעתו להשתקע שם לא פקעו מיני' חו"מ שיצא משם, היינו דווקא קודם שעברו י"ב חודש אז בדעתו תלוי, אבל אחר שישב שם י"ב חודש שנשתקע ממש ונעשה כיושבי העיר לא אתי מחשבתו ומבטל מעשה ולפי"ז אפי' אם כק"ה הי' כסדר דעתם לחזור מ"מ פקעו מינייהו חו"מ שיצאו משם וזה היפך דברנו הנ"ל, אך שם (סק"ל) הביא ד' מג"א בשם מהרי"ל בבחורים שהולכין על ב' וג' שנים דנקראים דעתם לחזור וע"ז הק' מהא דחמרת וגמלת דבדעתם לחזור מיירי ומה שתירץ דאולי ס"ל למהרי"ל דגם בזה יש חילוק ביניהם (וכוונתו הקדושה דכמו שיש חילוק בין אנשי העיר ליושבי העיר לענין כמות הזמן דאנשי העיר סגי בשלשים יום ויושבי העיר צריך שיהא שם י"ב חודש ה"ה דיש חילוק בענין דעתו לחזור דלענין אנשי העיר סגי גם באין דעתו לחזור כמו חמרת וגמלת אבל לענין יושבי העיר בעי' דוקא שלא יהי' דעתו לחזור] והוא קצת דוחק להמעיין שם בסוגי' בב"ב (ח'.) ובסנהדרין (קי"ב) לענין מודר הנאה דמשמע דאין שום חילוק בין אנשי העיר ליושבי העיר רק לענין זמן שלשים יום וי"ב חודש יעו"ש ולע"ד הקלושה אפשר דמיירי בחמרת וגמלת שנוסעין עם ב"ב ודירתם וכן משמע הלשון חמרת וגמלת "העוברת ממקום למקום" משמע שאין להם מקום דירה במקום אחר רק באשר הם שם, וע"כ ל"ח דעתם לחזור דאין להם מקום לחזור, הא חדא, ועוד לו יהי' שסופן לחזור למקומם הראשון מ"מ כיון שעתה עקרו לגמרי עם ב"ב ודירתם וכל החפצים שלהם שפיר חשיבי מיושבי העיר ביב"ח משא"כ בחורים שעדיין יש להם דירה בבית אביהם המיוחדת להם חשיבי שדרים גם בבית אביהם וכמו שהנוסע מביתו עדיין חייב במזוזה [ואף דבשו"ת רעק"א (סי' ט') כ' דפטור ממזוזה כבר חלק ע"ז בנחלת צבי יו"ד (סי' רצ"א) ופוק חזי מה עמא דבר שאין מברכין עוד הפעם