ארץ צבי (פרומר) א קיז

שו"ז עליו] וה"נ התרנגולת העומדת לגדל ביצים דאין עליו תורת אוכל כמ"ש הר"ן וכשנולד נעשה ראוי לאכילה וחל עליו שם אוכל ודומה להא דקדושין (ס"ב:) מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת וע"כ ל"מ סברת בידו לסלק שם נולד

אתמול למדתי במד"ר בפ' השבוע גוי ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו את המילה חיי"מ, נראה מזה כמ"ש באבני נזר יו"ד ח"ב (סי' שנ"א) דגר שמל ולא טבל אף דלכ"ד דינו כנכרי מ"מ מצוו' על השבת משום דשבת במרה נצטוו וכ' בזה"ל משום דאתפרעו במרה, ואף שעדיין לא טבלו עד מ"ת, הנה דשמירת שבת תלוי במילה לבד וה"ה גר שמל ולא טבל

ובהאי עניינא ישבתי קו' תוס' ריש שבת דכאן מתחיל יציאות השבת קודם שדיבר משאר מלאכות. ואילו לקמן (ע"ג.) בחשבון ל"ט מלאכות חושב הוצאה בסוף. והוא פליאה עצומה ונלע"ד דבזבחים (פ"ט.) כל המקודש מחברו קודם את חברו וי"ל דהוצאה חשיב מקודש לעומת שאר מלאכות דבשאר מלאכות גם גר שמל ולא טבל מצוו' ואף שאין בו עדיין שלימות קדושת ישראל. ואילו לענין הוצאה אין מצוו' רק גר שמל וטבל ושלם בקדושה דהרי אתחומין לא איפקוד במרה וה"ה הוצאה כמ"ש התוס', וע"כ מתחיל מס' שבת במלאכת הוצאה דכל המקודש מחברו קודם את חברו והא דלקמן (דף ע"ג.) חושב הוצאה בסוף משום דמעשה הכי הוי דבהוצאה הי' הצווי בסוף אחר כל המלאכות. דבל"ח מלאכות נצטוו במרה ובהוצאה נצטוו אח"כ בשעת מ"ת

ובני הח' אברהם דוד בן אסתר הראני תוס' ישנים יבמות (מ"ח:) דאם דעתו להתגייר שוב מצי לשבות בשבת. ונלע"ד דדברי מד"ר הנ"ל מטין כן שכ' גוי ששמר את השבת עד שלא קיבל עליו את המילה, הנה דבקבלה בלב לבד סגי אע"ג שעדיין לא מל

מש"כ כ"ק מרן שליט"א דנכון ללמוד ה' יו"ט בימים הללו יש להביא סמך לזה מדע"פ רוב חל פ' פנחס בין המצרים אשר שם כתובים כל קרבנות המועדות וגם פ' תמידין שבראש פ' המוספין נראה שהוא ה' יו"ט, והוא לפ"מ דאי' בספרי וביום שמחתכם אלו תמידין. ולכאו' אין לזה ביאור. ובעניי נלע"ד עפמ"ש תוס' ר"פ מקום שנהגו דביום שאדם מביא קרבן הוא יו"ט וע"ז הק' הירושלמי דכל יום יהי' אסור בעשיית מלאכה משום תמידין ותי' דהתורה התירתו דכתי' ואספת דגנך [וכן אי' בעירובין (מ"א.) דיום שהקריבו קרבן עצים חשיב יו"ט אצלם ודוחה תענית ט"ב] הנה דמצד התמידין ראוי שיהי' כל יום יו"ט אך דהתורה התירתו והיינו דאין היום חול מיוחד לתמידין לבד ע"כ אף שמפאת התמיד ראוי שיחשב יו"ט מ"מ הרי מיוחד גם לענינא חול ומפאת זה אינו יו"ט אמנם אם דנין על התמידין עצמן שפיר חשיב וביום שמחתכם. וכעי"ז בתוס' בב"מ (מ"ח:) ד"ה בעושה מעשה עמך דלכ"ד חשיב עושה מעשה עמך, רק לגבי לקללו על "המקח הזה" חשיב אינו עושה מעשה עמך וכעין סברא זו כ' בסמ"ע (סי' רכ"ז סעיף כ"ג) לענין אונאה בעבדים וה"נ במדה טובה מרובה לגבי תמידין חשיב יום שמחתכם. וסמך לדבריי מצאתי בס' זכרון זאת פ' צו שכ' דשעת תפילה הוא כמו שבת ולהנ"ל י"ל הטעם דתפלות כנגד תמידין תקנום ולגבי תמיד חשיב כל יום יו"ט [ושבת ויו"ט חדא הוא כמ"ש רש"י ביצה (ב':) שבועות (ט"ו:)] ה"נ לגבי תפילה חשיב כל יום יו"ט. והנני משתחוה מול הדרת קדשו באימה: בשולי מכתב למרן שליט"א

הנה יש לי מבוכה בהמושבות החדשות וקאלאניעס שנבנו מחדש בארץ הקדושה כדת מה לעשות ביו"ט שני של גליות כי בשו"ת שאילת יעב"ץ (סי' קס"ח) כ' דכל עיר חדשה בא"י שלא הי' בזמן שבהמק"ק ובזמן שקידשו ע"פ הראי' צריכין לעשות ב' ימים טובים והוציא כן מרמב"ם פ"ה מקוה"ח דאפי' עיר שהי' אז אך שלא הגיעו השלוחים צריכה לעשות ב' ימים טובים וא"כ ה"ה מקום של"ה עיר כלל אז שלא הי' השלוחין הולכין לשם כלל והוא חידוש עצום, הן אמת כי בריטב"א ר"ה (י"ח.) כ' כיון דרוב א"י הגיעו השלוחין אזלי' בתר רוב ואי"צ לעשות בכל א"י רק יום א' והוא היפך דברי הרמב"ם אמנם מאן ספין ומאן רקיע להכריע בזה הלכה כדברי מי ואם נימא דהלכה כריטב"א משום דבתרא הוא, י"ל כיון שלא הביא דברי רמב"ם ודחאם ש"מ שלא ראם וא"כ אין הלכה כבתרא כמ"ש רמ"א חו"מ (סי' כ"ה ס"ב), ותו דהב"י ז"ל מרא דארעא דישראל כייל לפסוק תמיד כג' פוסקים אלו הרי"ף ורמב"ם והרא"ש, וא"כ אפשר דבהא הלכה כרמב"ם כל שאין הרי"ף ורא"ש נגדו, ובשה"ג להרחיד"א ז"ל כ' שכלל הנ"ל של הב"י ז"ל הוסכם ממאתים רבנים, ותו אולי הלכה כהג' יעב"ץ ז"ל דבתרא הוא

אך לענ"ד יש לפקפק בד' השאילת יעב"ץ דהק' שם בהא דריש ביצה הזהרו במנהג אבותיכם דזמנין דגזרה המלכות גזרה ואתי לאקלקולי והק' דטעם זה דזמנין דגזרה המלכות גזרה הרי שייך בכל א"י אמנם נראה דל"ק דעיקר טעם יו"ט שני משום המנהג כמ"ש מנהג אבותיכם בידיכם והוא מקרא דאל תטוש בפסחים (נ':) אך מנהג שאין לו סברא וטעם אין לחוש לו כלל כתוס' פסחים שם ד"ה העושה מלאכה [וכעי"ז בתוס' ריש בב"ב לענין מנהג המדינה] וכ"כ הפר"ח (סי' תס"ח ס"ג ותצ"ו סקט"ו) ע"כ הוסיף הש"ס זמנין דגזרה המלכות גזרה ואתי לאקלקולי לומר שיש למנהג זה שורש וטעם ושוב איכא משום אל תטוש, אבל בא"י של"ה מנהג מעולם אי"צ לעשות ב' ימים ולפי"ז י"ל דבעיר חדש של"ה מעולם ג"כ אי"צ לעשות ב' ימים כיון דליכא מנהג אבותינו ול"ד למ"ש הרמב"ם בעיר רחוקה ממקום הועד דהתם הי' מנהג אז לעשות ב' ימים ע"כ צריך גם עתה לעשות ב"י משום נהג אבותינו משא"כ בעיר חדשה, ונפ"מ בתל אביב "ובני ברק" והרבה כיוצא בזה בזמננו דאי"צ לעשות ב' ימים, מ"מ הדבר צ"ע ובירור לראות היעמדו דברי הגאון יעב"ץ ז"ל אם לא

שוב מצאתי בר"ן פ' לולב וערבה ד"ה וח"א מנהג נביאים מפורש כדברינו דלעולם יו"ט שני הוא תקנה משום גזרה אך שלא עשו תקנה זו לחדש יו"ט שני דזמנין דלא סגי תקנה לחדושי מנהג רק בחו"ל שכבר הי' מנהג לעשות יו"ט שני ע"ז הי' תקנה שיהי' חיוב לעשות כן הלאה עיי"ש, ולפ"ז אכתי יש להסתפק במושבות החדשות כיון דל"ה ג"כ מנהג להיפך בימי המקדש ולא צריך לחדושי מנהג אפשר דמועיל התקנה לעשות י"ט שני א"ד תפוס לשון אחרון של הר"ן דכל של"ה עדיין מנהג לעשות יו"ט שני אפשר דל"מ התקנה לחדש חיוב לעשות יו"ט שני וצ"ע ויותר נראה כיון דהר"ן מבאר כן דברי הש"ס ביצה דאמרי' הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם דלעולם הוא תקנה אך לא עשו תקנה רק כשיש מנהג עיי"ש משמע דכל של"ה מנהג לעשות ב' ימים לא סגי בתקנה לחדש חיוב, וכדברי הריטב"א: