ארץ צבי (פרומר) א קטז

שמתנה כן שיהי' תפלתו בקו"ר לנדבה, א"כ אי"צ להתפלל בלחש להסדיר כיון דאינו מתפלל בתורת ש"ץ כלל וא"כ תפלתו בלחש הוא לצי"ח ולק"מ

ובעיקר הדין אני במקומי עומד דאף אם א' שכח יעו"י יוכל הש"ץ להתפלל בקו"ר, ואף שלא הייתי סומך על דבריי הנ"ל להלכה למעשה מחמת שהם סברות חדשות אמנם יען מעיקר דינא גם בלא התפללו עתה ציבור יוכל ש"ץ להתפלל וכ"ד רוב הפוסקים, אך דהמנהג כהרדב"ז וכיון שאינו רק מצד מנהג כל שאינו דומה לגמרי להמנהג מוקמינן אדינא וכעי"ז כ' הר"ן לענין נהוג עלמא כתלת סבי דכיון שאינו רק מצד מנהג אין לעשות כן רק באותו דבר ממש שנהגו ולא בדבר אחר אף שתלוי בזה, וכיון שיש פנים מאירות ומסבירות לחלק ביניהם בדעת תורה ודעת נוטה יש לעשות בזה כרוב פוסקים כנלע"ד נכון לדינא

וי"ל עוד סניף לזה לפי המבואר בתוס' יומא (כ"ט:) ד"ה כמי שסידרו הקוף דכל שהיו סבורין שהוא יום אף שהי' לילה חשיב סידרו כמצותו ונתקדש עיי"ש ובאמת הוא חידוש גדול מאד דאם הי' כוונה לעשות כמצוותו חשיב בצד מה כאלו נעשה כמצוותו, וכעי"ז יש ברמב"ם (פ"ח.) מה' ברכות הלכה י"א לקח כוס של שכר בידו והתחיל על דעת לומר שהנ"ב וסיים בפה"ג אין מחזירין אותו וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל ברכה על מנת לומר בפה"א וטעה ואמר בופה"ע וכן אם הי' לפניו תבשיל דגן ופתח ע"מ לומר בורא מיני מזונות וטעה ואמר המוציא יצא עיי"ש הנה דאע"ג דבפה"ג אינו פוטר שהכל מ"מ כיון שהי' כוונתו ע"מ לומר שהנ"ב יצא וכן כלם וככה י"ל בנ"ד דכיון שהתפלל ע"ד לומר יעלה ויבא חשיב בצד מה כאלו נעשה כמצוותו ומצטרף לששה מתפללים

ובזה יש להבין דעת פר"ח (סי' ק"ח סק"א) במי שהתפלל ב' תפלות א' של עכשיו וא' לתשלומין ושכח בראשונה דבר המעכב את התפלה כגון טו"מ או יעלה ויבא בר"ח ביום דעת ר"ש גרמיזן דצריך לחזור ב' התפלות דכיון דלא יצא יד"ח ראשונה נמצא דלא הקדים תפלה העכשוית לתשלומין ולא יצא גם יד"ח שני' ופר"ח חולק דסו"ס הקדים תפלה העיקרית אלא שטעה בה ע"ש ולכאורה אינו מובן דכיון דנפסלה התפלה הראשונה כלא צלי דמי ולהנ"ל יתכן דמ"מ כיון שהי' כוונתו להתפלל כתקונה חשיב בצד מה שהיא כמצותה וחשיב שהקדים תפלה העיקרית לתשלומין

ובספרי שיח השדה (סי' ח') עמדתי על דברי פר"ח הנ"ל והקשיתי מש"ס יומא (דף ס':) דפריך למ"ד קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום מדתנן אם עד שלא גמר נשפך וכו' ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי' לי' וכה"ג שם (מ"ט.) בחפן ומת דצריך לחזור ולחפון אף שכבר הקדים פעם א' שחיטת הפר אלא שאח"כ נולד פסול, אמנם אחר זמן רב מצאתי בכס"מ (פ"ה מה' מעשה יוה"כ ה"ח) בשם ה"ר יהושע נכדו של הרמב"ם שביאר דעת רמב"ם כן דכיון דפ"א חפן אחר שחיטת הפר אף שנפסל אח"כ ע"י שנשפך דם הפר שפיר דמי, וכעין הך דיומא הנ"ל באופן אחר שלא יקשה מזה על הרמב"ם, וא"כ אין מזה קו' על הפר"ח, וזה סיוע לדברינו הכתובין למעלה: סימן מא. מכתב לכ"ק רבינו הגאון הקדוש אדמו"ר מרן שליט"א מסאכאטשאב

אשר הק' כ"ק מרן שליט"א בתוס' ביצה (ו'.) ד"ה וכי הואיל ולכתחלה אין לשחטו וכו' דהא טבל מוכן הוא אצל שבת הואיל ועבר ותקנו מתוקן עכד"ק

הנה גם בטבל ל"מ סברא זו דאם עבר ותקנו מתוקן לענין שלא יהי' מוקצה בעודנו טבל כמפורש שבת ר"פ מפנין דטבל חשיב מוקצה וכבר הרגישו בזה בתוס' שבת (מ"ג.) שם וכ' דל"מ הך סברא רק לענין שלא יחשב מבטל כלי מהיכנו. אך בודאי כוונתו הטהורה דמ"מ חזינן בטבל שאם עבר ותקנו מתוקן ול"א מגו דאתקצי ביהש"מ אתקצי לכולי יומא וה"נ נימא כן, אך בתוס' ביצה (ל"א:) ד"ה ונפחת דהא דל"א בטבל מגו דאתקצאי ביהש"מ כו' משום דל"ה אלא איסור דרבנן ונסתלק האיסור עתה מכל וכל יעו"ש ובנ"ד ל"ח שנסתלק האיסור מכל וכל דאכתי יש עליו איסור לכתחלה לשוחטו בלילה וה"ה ביום במקום אפל והתוס' דימו שחיטה במעי אמו ללילה, ואע"ג דבידו עתה לשוחטו ביום במקום אורה מ"מ כיון שלא נסתלק האיסור עדיין מכל וכל שוב אמרינן מגו דאתקצי כמ"ש תוס' ביצה (ל"א:) הנ"ל

וי"ל עוד דעגל שנולד ביו"ט ראוי שיהי' אסור משום נולד, אך כמו דאמרינן קדושין (ס"ב.) דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי לענין דשלבל"ע הנה דמידי דבידו חשיב כאלו כבר בא לעולם וא"כ גם נולד ל"ח, דנולד היינו ממש דשלבל"ע, וע"כ היכא דמוכן אגב אמו דאי בעי שחיט ואכיל כל מה דבגוו' כמ"ש תוס' ריש מכלתין ל"ח נולד וכיון דמטעם בידו קאתינן עלה כל שיש איסור בדבר ל"ח בידו ושוב אסור משום נולד ולא דמי לטבל דל"ח נולד רק מוקצה מחמת איסור וכל שיש אפשרות היתר ל"ח מוקצה

ובהאי ענינא ישבתי קו' מהרש"א ריש ביצה על תוד"ה אוכלא דאפרת הוא וכו' דאיבעי שחיט ואכיל כל מה דבגוו' והק' מהרש"א הא בסמוך אמרי' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אפי' למ"ד מוקצה מותר נולד אסור וק' כיון דלית לי' מוקצה א"כ יכול לשחוט התרנגולת ולאכול כל דבגוו', ונלע"ד, ע"פ הנ"ל דכל סברת התוס' דאיבעי שחיט וכו' הוא כעין קדושין (ס"ב.) דבידו ל"ח דשלבל"ע ה"נ ל"ח נולד וברשב"א קדושין (נ"ו:) דהיכא דלא באו לעולם כלל ל"מ בידו לסלק דשלבל"ע, ובאמת כן מפורש להדי' בקדושין (ס"ב:) במקומו לענין האומר לשפחתו הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך ל"מ אע"ג דבידו משום דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת [וכן נלע"ד טעם הרמב"ם פ"י מק"פ ה"ב דחילק בין הפרקים דהא דאין שוחטין וזורקין על טבו"י היי"ד בטומאה שהנזיר מגלח עלי' אבל בטומאה שאין הנזיר מגלח עלי' שו"ז על טבו"י דמת ונראה דהנה הרמב"ם פ' אין שו"ז על טמא שרץ, ואע"ג דראוי לאכילה בערב דיכול לטבול מבעו"י מ"מ כמו שהוא עתה אינו ראוי ובידו ל"מ בדבר שלב"ל כלל. וי"ל דה"ה זמן ממילא קאתי' [דמועיל ג"כ לסלק דשלב"ל כמל"מ פ"ה מה"א] ל"מ בדשלב"ל כלל וס"ל לרמב"ם דבטומאה שהנזיר מגלח עלי' כיון דכתי' והימי' הראשונים יפלו ואין מצרפין הימים שקודם הטומאה עם הימים שלאחריו ע"כ דחשיב ברי' אחרת ופנים חדשות בא לכאן וע"כ ל"מ סברת שמשא ממילא ערבא לסלק דשלב"ל אבל בטומאה שאין הנזיר מגלח עלי' ל"ח פ"ח מ"כ מועיל שמשא ממילא ערבא שיחשב ראוי לאכילה באותו הגוף כמו שהוא ע"כ