ארץ צבי (פרומר) א קיג

מרובה, אך טעם קמא נכון דבציבור אפי' מתנה מרובה דינה כמתנה מועטת יעיי"ש בסמ"ע (סקי"ד)

ועיין ש"ך יו"ד וסי' רס"ד) במכבד למוהל במצות מילה וקנהו מידו אם חשיב קנין סיטומתא או לא וכ' הש"ך דאפי' להרא"ש אית בי' משום שארית ישראל לא יעשו עולה ומותר לקרותו רשע וכו' יעו"ש וגם ברמ"א שם כ' איסור לחזיר בו, ונראה ג"כ הטעם משום דהוי מתנה מועטת ואסור לחזור בו

גם ילה"ע ממש"כ המנ"ח מצו' (שפ"ט) על החינוך שחידש כהן שסייע לכהן בעבודה חייב מיתה ביד"ש עיי"ש וכ' המנ"ח דהעבודה שייך לכהן כשהראש בית אב מחלק העבודות לכ"א נעשה העבודה שלו ואם אחר מסייעו חייב מיתה בידי שמים, ולכאו' איך נקנה העבודה להכהן ע"י דיבורו של הראש בית אב ואין לומר דכיון שהעבודות שייך לכלם כשמחלקים ביניהם נקנה לכן העבודה עבודה שמניח לחברו עבידה ז"א דאפי' חלוקת שותפין ויורשין צריך קנין על חלקי ובלי קנין ל"מ וכמפורש בב"ב (מ"ב.) במשנה וע"כ צ"ל ד"ה היי כמתנה מועטת כיון דלכ"א מגיע עבודה שלי באיזה זמן חשיב זה שמברר לו עתה חלקו כמתנה מועטת לחשוב כקנין עי' בב"מ (מ"ט.) וכמי שהראש בית אב שמחלק בשליחות כל הכהנים לכ"א חלקו חשיב קנין ה"ה הגבאי שנתמנה ברצון הקהל שמחלק לכ"א עלי' או ע"י מכירה חשיב קנין וכאן ג"כ שייך טעם הנ"ל כיין דסו"ס צריך ליתן לכ"א עלי' באיזה פעם הוי כמתנה מועטת

ומה שנסתפק עוד אם התפללו ששה אנשים בציבור וא' שכח טו"מ או יעו"י באופן שצריך לחזור ולהתפלל אם מותר להש"ץ לחזור התפלה בקול רם, הנה בשו"ע (סי' ס"ט סוף סעיף א') דאם לא נמצא ששה מתפללין כל השמו"ע גם בשביל א' שלא שמע קדושה אך במג"א שם סק"ד) בשם רדב"ז דאם כלם כבר התפללו רק שלא שמע קדושה אין מתפללין כדי לצאת בקדיש וקדושה וכ' ג"מ שכפי הנראה הרדב"ז חולק על השו"ע, ובשו"ע רב ז"ל פ' כהשו"ע אך במ"ב (סי' ס"ט סק"א) כ' דמודה הרדב"ז דאם יש א' שלא התפלל עדיין יכול לפרוס על שמע וגם ירד לפני התבה אך לא יתפלל התפלה בלחש [ידין זה כ' גם המג"א, אך המ"ב הביא זה בשם רדב"ז והיינו חידושא שגם הרדב"ז מודה לזה] ע"כ נלענ"ד דבנ"ד גם הרדב"ז מודה דאף דהש"צ התפלל בלחש מ"מ ל"ה כוונתו אז לצי"ח רק להסדיר תפלתו כי הי' מחשבתו לחזור התפלה בקול רם, וא"כ לא יי"ח תפלה בתפילת לחש, ואף דכ' המג"א (סי' ק"ח) בשם רדב"ז דטעה ולא התפלל ערבית דמתפלל שחרית ב' אם הוא ש"ץ יוצא יד"ח בתפלת לחש ותפלה בקול ל"ב יעו"ש והיינו כשמתכוון לכך משא"כ בנ"ד לא התכוון לצי"ח בזה, וחשוב כאלו יש א' שלא התפלל שמותר לו להתפלל לפני התבה, ואף דלכתחלה אין לו להתפלל בלחש מ"מ בדיעבד ל"ח לבטלה גם מה שהתפלל כיון דאז כדין התפלל להסדיר תפלתו [ודומה למש"כ הריטב"א חולין (ק"ד.) בנטל ידיו ובירך ולא אכל ל"ח לבטלה כיון דבשעתו כדין בירך] ואיך שיהי' מותר לו להתפלל בקול מטעם הנ"ל

ואף דבתפלה דרבנן ובדרבנן קיי"ל מצאצ"כ כמג"א (סי' ס') בנ"ד הוי מצו' שבדיבור ולכו"ע צריך כוונה כרבינו יונה ברכות (י"ב.) ועוד יש לי לומר סברא דבתפלה לכ"ע מצ"כ, דהא דמצ"כ נפקינן מלעבדו בכל לבבכם כמ"ש החרדים ומפסוק זה ילפי' תפלה איזהו עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה, מסתברא דבתפלה לכ"ע מעכב בזה כוונה כיון דבגופי' כתי' כוונה, ודווקא במצו' אחרת כוונה לא מעכב כיון דלא כתב בגופי', וכעי"ז כ' בחת"ס ר"פ לולב הגזול לענין ואנוהו יעו"ש

ותו דאע"ג דמצאצ"כ לכתחילה בעינן כוונה כרבינו יונה רפ"ק דברכות וי"ל דמותר לחזור ולעשות המצוה בשביל לכתחלה ואפי' בברכה כמ"ש הברכ"י (סי' ער"ב) לענין קדוש ביין מגולה עיי"ש

ובנידן דידן יש עוד סניף לפי המבואר בתוס' ברכות (כ"ו:) בשם הר"י דאף השוכח טל ומטר או יעלה ויבא אף דצריך לחזור ולהתפלל מ"מ ייד"ח גוף התפלה ומ"מ צריך לחזור כדי לקיים גם מצות הזכרת המאורע, ובספרי שיח השדה (סי' ח') אריכות דברים בזה, ולפ"ז בנ"ד הוי שפיר כאלו כל הששה התפללו בלחש תפלה הגונה ושפיר דמי לחזור התפלה בקול רם

עוד יש לומר טעם בנ"ד דהנה הרדב"ז כ' דכיון דכ"א התפלל ביחידות פקע חובת קדושה מינייהו כעין דאמרי' בסי' (קצ"ד) בג' שאכלו ובירכו לעצמן פקע חובת ז זימון מינייהו ולכאו' אין מובן כלל הדמיון דהתם אין זימון למפרע משא"כ כאן לעולם מצוותו בכך שמתחלה יתפללו כ"א לעצמו ואח"כ יחזור הש"צ התפלה, ואני אמרתי ט"א דחזרת הש"צ וקדושה הוא רק פרט מצות שמו"ע והידור מצוה אלי' ובשבת (קל"ג:) דציצין שאין מעכבין אם פי' אי"ח עליהם וכשלא פי' חוזר עליהם ודו"ש כמו גוף המילה, וה"נ אם התפללו ציבור ביחד ע"ד שיחזור הש"ץ התפלה חשיב שלא נגמר עדיין המצו' כיון שע"ד כן התפללו שיחזור הש"צ התפלה אבל אם התפללו כ"א לעצמו חשיב כפירש ועקרו רגליהם משמ"ע, ושוב לא ניתן לדחות איסור לא תשא בחזרת הש"ץ, שו"ר סמך לדבריי בח"ס (סי' י"ז) שביאר ד' רדב"ז דקדושה הוא עטרה לתפלה כמו זימון עיי"ש, ויש להוסיף ביאור לדבריו ז"ל לדעת הרמב"ם דאפי' בחול אי"ח על ציצין שאי"מ וכ' השאג"א (סי' נו"ן) דל"ש הידור מצו' רק כל זמן שלא פי' עיי"ש וה"ה בנ"ד כיון שהוא רק עטרה לשמו"ע ל"ש הידור זה רק כל זמן שלא פי' והיינו שהתפללו לו בציבור והי' דעתם לחזור השמו"ע משא"כ בהתפללו ביחידות ועקרו רגליהם של"ה דעתם לחזור השמו"ע ונכון בס"ד, ולפ"ז בנ"ד שהי' דעתם לחזור התפלה שהרי סברו שיש ששה מתפללין שוב ל"מ פי' ומותר לחזור התפלה ודו"ק

אך לענ"ד גם מטעמא קמא לבד יש להקל, ולפ"ז גם בזה שלפעמים כשיש ו' אנשים מתפללים ואיש א' מאריך בתפלתו ואין רואה והעולם עומדים בתפלת י"ח ואיש הלזה עדיין עומד באמצע פסד"ז נלענ"ד ג"כ להקל דמ"מ יוכל הש"ץ לחזור התפלה כיון דהוא סבור שיש ששה שמתפללים נמצא שלא נתכוון לצי"ח רק להסדיר תפלתו, וכיון דלהשו"ע אפי' בהתפללו כלם כבר מותר להתפלל בקול רם כדי לומר קדושה וגם בשו"ע הרב ז"ל פ' כוותי' בנ"ד יש לסמוך ע"ז ברווחא כנלע"ד: סימן מ. תשובה שנית לעלקיש בענין הנ"ל

מש"כ בשם הגר"א חו"מ (סי' ר"ד) דהא דברבים אפי' מתנה מרובה א"י לחזור הוא משום דדברי צבור אי"צ קנין כרמ"א חו"מ (סוס"י קס"ג), הנה הא דדברי צבור אי"צ קנין מקורו בב"ב (דף ח':) ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר הפועלין ולהסיע על קיצתן, והנה במרדכי פ"ק דבב"ת (סי' תק"ז) בשם רבינו אביגדור מבואר דדין זה היא מצד מנהג מבטל הלכה [וכעי"ז כ' הה"מ פ"ז מה' מכירה בטעם סיטומתא קניא שהוא ענין מנהג מבטל הלכה],