ארץ צבי (פרומר) א קיב

יש להורות כן ולמוכרו לנכרי. ויש לצרף לסניף דהנה באבני נזר סי' של"ז וסי' שמ"ז כ' דאף שלא עשה שליח בפי' מועיל מכירת השליח משום זכי' איברא דהתם מיירי עכ"פ בגילה דעתו בפי' שרוצה במכירה אך לא ע"י שליח זה ובפעם הזאת, מ"מ נ"ל קצת דכיון דסתם ישראל בחזקת כשרות ובודאי זכי' הוא לו שלא יעבור על ב"י מועיל מכירה גם בלא גילוי דעת. והא דהצריך באבנ"ז גי"ד היינו כשהחמץ בחזקת שלו וא"כ כ"ז שלא גילה דעתו למוכרו יש ראי' להיפך שאין רצונו למוכרו. מדאינו מוכרו בעצמו משא"כ בנ"ד דלאו כו"ע דינא גמירי והמוכר הי' סבור שכיון שמכרו לזה כבר יצא מרשותו ואין ראי' מזה שלא רצה למוכרו שפיר מועיל מכירת הקונה משום זכי' אמנם כ"ז דוקא כשהקנה בפי' גם חמץ זה כאמור

ובני הח' מר אברהם דוד נ"י הזכירני עוד דעת הפנ"י גיטין מ"ז ד"ה באו"ד ולא הוי דהא דקנין דברים ל"מ היינו דיכולין לחזור בהם אבל כ"ז שאין חוזרין המקח קיים והוא ג"כ סניף לנ"ד. וכל אלו הם סניפים אבל עיקר תמיכתי על תי' השני שבשטמ"ק

ומה שנסתפקת בהא דסי' צ"ז בזב תחתיו דינו כאילו נלוש עמו ובט"ז סק"ב דלאו דוקא תחתיו כל שזב רוץ לפשטידא חיישינן שמא הלכה הבליעה עד הפת [ובחוו"ד דל"ח נ"ט בר נ"ט כיון שהוא בליעות בישול] בתנורים שלנו שאינם מגוש א' כמו בזמן התלמוד אלא לקרקע התנור מרוצף בלבנים שרופים רק שמחוברים ביחד ע"י טיט וצריך עיון אם זב תחת לבינה אחת אם נאסר כל התנור וכן יש להסתפק בידות הכלים דמבואר באו"ח סי' תנ"א שצריכין הגעלה י"ל דהיי"ד כשהם גוף א' עם הכלי משא"כ כשהוא מחובר במסמרים עכת"ד. קצת יש לפשוט ספק זה משו"ע הרב ז"ל סי' תנ"א סקל"ח דגם בטלאי על הכלי מ"מ יוצא מעט מעט בלוע דרך הטלאי גם מצד החיצון של הטלאי. ושם מיירי בטלאי שאינו מודבק רק ע"י מסמרים כמבואר שם בסעיף שאחר הנ"ל סעיף ל"ט עש"ה. הנה דאפי' בכי ה"ג ל"ח מכלי לכלי רק כלי א' יחשב. אך יש לדחות דשם הרי מיירי בטלאי שאינו רק במקצת כלי וא"כ חלק הכלי שחץ לטלאי יש לו כמה דרכים להוביל בליעתו לחוך הכלי [אף לא באמצעית הטלאי] דרק למעלה מהטלאי ולמטה מהטלאי ומצדדין, שו"ר בחת"ס או"ח סי' ק"ל לענין תנור דיש חילוק בין לבנים שרופים שאם משליך עליהם טיט אין נעשים כגוף א' אז חשיב מכלי לכלי משא"כ ברערין שתחתיתו אינו אלא כעין טיט הטיט הנדבק עמהם נעשה כד"א עמהם. ועי' עוד בזה בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"ו בסופו: סימן לט. ב"ה תשובה לעלקיש להרב החריף ובקי ר' יחיאל ניימאן יחי'

ע"ד שאלתו בא' שקנה מפטירים של ד' פרשיות. והגבאי נתן שביעי לאחיו של הקונה ובשו"ע (קמ"א ס"ו) דאין לקרות ב' אחין זאח"ז משום עה"ר ואפי' א' שביעי וא מפטיר ויש מתירין כשאינו קורא בשמו וכן התיר בשערי אפרים אם יש לסמוך על השערי אפרים גם דיש כאן עוד סניף שאינו קורא המפטיר בס"ת זה רק בס"ת אחר או שגולל ואינו דומה לשאר מפטיר והקונה אינו רוצה למחול

נלענ"ד דכיון דבשעה שזה קנה קנה כדין ודב"ז שלא ליתן לב' אחין בזאח"ז הוי רק חומרא כמבואר להדיא מלשון השו"ע שכ' יכולין לקרות ב' אחין בזאח"ז וכו' ואין מניחין אלא בשביל עה"ר ואם הי' בזה חשש סכנה איך יכולין והרי סכנתא חמירא מאיסורא וע' באה"ט דאם כבר קראוהו ועלה לא ירד משמע ג"כ דאינה סכנה גמורה רק חומרא בעלמא ואין זה כדאי להפקיע זכות קנינו של זה ואף דהבה"ט כ' דאפי' העולה אינו רוצה להקפיד ע"ז אין משגיחין עליו ואין נותנין לו, היי"ד בשלא קנה והעלי' שייך להקהל אין להם לעבור על המנהג בשבילו אבל כשזה קנה אין בכוחנו לבטל ממנו קנין שלו בשביל חשש וחומרא בעלמא

ואם כי לכאו' ל"ח זה קנין גמור ע"פ דין כי הוא דבר שאין בו ממש ועי' חו"מ (סי' רי"ב ס"א) דאין יכול להקנות דירת בית משום דהוי דבר שאי"ב ממש רק בית לדירה וע' אוה"ח עה"ת פ' תולדות בפסוק השבעה לי דלכן הוצרך שבועה על מכירת הבכורה ליעקב משום דהוי דבר דאי"ב ממש ואין מועיל בו קנין אמנם במג"א (סי' ש"ו סקט"ו) בשם יש"ש דהכרזת המצות הי' ראוי לאסור משום מו"מ אם לא שנאמר דל"ש מו"מ רק בחפץ הנקנה ולא במצות וכ' שהוא דוחק עיי"ש משמע דהוא קנין דאל"כ לק"מ, ונראה דקנינו הוא מצד סיטומתא כיון דהמנהג הוא שכל שנותן יותר קינה, ונלענ"ד דאף למש"כ הקצה"ח והנתיבות (סי' ר"א) בשם מרדכי דבשלבל"ע ל"מ סיטומתא הנה דל"ש סיטומתא רק בדבר שנתפס בו קנין גמור, וכ"כ בפת"ש שם (סק"ב) בשם יש"ש ב"ק, מ"מ בנ"ד מועיל דהא שייך בו קנין שיקנה ס"ת לעלי' כמו בית לדירה דמהני [וגם כיין דהמנהג דכל העושה כן אמדינן לדעתי' דכוונתם להקנות ס"ת לעלי' כעין בית לדירה דמסתמא כוונתם שיהי' באופן המועיל, שוב נאמר לי שכ"כ בשו"ת דברי חיים חחו"מ (סי' כ"ו) דהוי כדקל לפירותיו וברוך שכוונתי לדעתו הרמה וכעי"ז כ' הרא"ש פ"ק דקידושין לענין טבעת שאולה דמסתמא כוונתו שיהי' באופן המועיל, שו"ר דז"א דהתם כיון דניתן לו לקידושין סתמא רצונו שיהי' באופן המועיל דאל"כ מאומה לא יש בעמלו, משא"כ כאן אפי' אם לא יהי' לו קנין מ"מ מועיל ומועיל עלייתו לתורה לזכות במצו' ולמ"ל הקנין ואדרבא י"ל דכוונתם שלא יקנה קנין גמור כדי שלא יהי' איסור מו"מ בשבת]

עוד י"ל דאי' בחו"מ (סי' ר"ד ס"ח) דבמתנה מועטת אפי' בדברים בעלמא צריך לקיים ואיכא משום מחוסרי אמנה, ושם (ס"ט) דבציבור אפי' במתנה מרובה איכא משום מחוסרי אמנה, וכאן תרתי איתנהו דהוי של ציבור וגם דהוי מתנה מועטת ואף דכל חפציך לא ישוו בה מ"מ סו"ס צריכין לחלק העליות להאנשים המתפללים שם פעם לזה ופעם לזה, ואין בזה רק טוה"נ למי ליתן עלי' זו ולמי ליתן עלי' אחרת ובזמן אחר, וטוה"נ זו נראה דהוי רק כמתנה מועטת אך בזה יש לדון קצת דברמ"א שם סוף הסימן הביא דעות אם בתרי תרעי איכא משום מחוסרי אמנה, וכאן דהוי כמו תרי תרעי דבשעה שמכרו לזה עדיין לא ידעו שיקראו לאחיו לפניו שיצטרכו לעבור על המנהג, אך מסקנת הרמ"א לעיקר דאפי' בתרי תרעי איכא מחו"א, הא חדא, ותו דהקהל עצמם חייבים בדבר, ול"ד לתרי תרעי דהמוכר לא גרם לזה שיהי' תרי תרעי משא"כ בנ"ד הגבאי שהוא שלוחם של הקהל פשע בזה שקרא לאחיו שביעי

ומש"כ דהטוה"נ הוי כמתנה מועטת יש לדון דמפטיר של ד' פרשיות הוא עלי' חשובה והוי כמתנה