ארץ צבי (פרומר) א קט

שעות משמע דלית לי' הא דרי"ף ורא"ש ר"פ תפה"ש דזמן תפלה בדיעבד עד חצות דהרי כאן בדיעבד מיירי] ע"כ כ' דלפי"ז אח"כ עובר בלא תשא

ועוי"ל דמש"כ הרא"ש אח"כ אין הפי' אחר ד' שעות רק על אחר חצות הגם שהוא דוחק קצת טוב שנדחוק בלשון מלדחוק בענין גם יתכן לומר דתרווייהו איתנייהו כי מחמת שדעת בה"ג נראה בעליל דזמן תפלה רק עד ד' שעות ודעת הרא"ש דבדיעבד זמן תפלה עד חצות כמ"ש להדיא ר"פ תפה"ש ע"כ כ' סתם אח"כ [ולא אחר ד' שעות] לישנא דמשתמע לתרי אפי למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וזה המחוור. נמצא דלענין הלכה דקיי"ל דזמן תפלה בדיעבד עד חצות גם זמן ברכות עד חצות ולדעת הב"ח דזמן תפלה בדיעבד עד ששה שעות ומחצה זמן מנחה גדולה ה"ה דזמן ברכות ק"ש עד מנחה גדולה שאין שום סברא להחמיר בברכות ק"ש יותר מבתפלה כנלע"ד נכון בעזהשי"ת ליישב מנהג ישראל

וחוץ לדרכנו נראה ליישב קו' הנ"ל על הרא"ש לפמ"ש בסידור נהורא [באמצע ברכת אתה גבור בשמו"ע] דאע"ג דמותר להתפלל שחרית עד חצות מ"מ הוי רק א"י בגדר תשלומין וע"כ אם שכח ואמר מוריד הגשם בימות החמה וצריך לחזור ולהתפלל אסור להתפלל תפלה זו השני' רק עד ד' שעות שהוא עיקר זמן תפלה ואם לא נזכר עד אחר ד' שעות ימתין עד זמן מנחה ומתפלל ב' תפלות א' למנחה ושני' לה לתשלומין של שחרית עיי"ש ומש"כ דכשמתפלל אחר ד' שעות הוי רק בגדר תשלומין כ"כ גם הב"ח סי' פ"ט אך דאחר שהגיע זמן מנחה ל"מ תשלומין רק בשוגג וכשעדיין לא הגיע זמן מנחה מהני תשלומין לשחרית אפי' בהזיד וכ"מ בפר"ח דמה שמותר להתפלל עד חצות גדר תשלומין עליו. ולפי"ז י"ל דזמן ברכת ק"ש הם רק בעיקר זמן התפלה עד ד' שעות ולא אח"כ שהוא רק בגדר תשלומין. ולא מצינו תשלומין רק לתפלת י"ח ולא על ברכת ק"ש אך דין הנ"ל שבנה ע"ז בסידור נהורא צ"ע דאם נימא דמי ששכח איזה דבר בשמו"ע וחוזר ומתפלל צריך להתפלל דוקא בעיקר הזמן. ולא בזמן תשלומין א"כ גם אחר מנחה לא יתפלל דאז מפורש בגמ' דהוי תשלומין וצ"ע

ומענין לענין נלע"ד ליישב מנהג כמה צדיקים מדורות שלפנינו שהעניקו חמה בקומתן שהתפללו אחר זמן תפלה והרבה גדולים מהמתנגדים צווחו עליהם ככרוכיא וראיתי בס' עטרת זקנים שגדול א' שאל להגאה"ק מטשעכינאו זצ"ל למה אינו מוחה באותן הצדיקים שמאחרין זמן תפלה דעברו אדרבנן וברכותיהן לבטלה. וע"ז השיב הגז"ל דקימ"ל עבירה גוררת עבירה ואם הי' בזה עבירה כבר היו נוטין לגמרי מדרך התורה וכשאנו רואים שהם יראים את ד' ונזהרין בכ"ד יותר משאר העם מזה מוכח שאין בזה עבירה עכ"ד [והנני להוסיף משהו כי ממה שנראה אצל הצדיקים שמתקיים בהם מש"כ בשו"ע או"ח סי' צ"ח וז"ל וכך היו עושים חסידים, ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיית קרוב למדרגת הנבואה עיי"ש אשר מזה נראה בעליל כי ד' שוכן עליהם בשעת תפלה. ואם הי' זה מפעל עבירה לא הי' אפשר זה. ובזה"ק תרומה דף קכ"ח. ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי וכו' וברעותא דלבי' ונפשי' ולואי דיכול למרווח לי' דישוי מדורי' עמי' ועכ"ד דיהך בארח מישור דלא יסטי לימינא ולשמאלא עיי"ש וכש"כ דבעידנא דעסיק בעבירה, א"א דרוח קודשא תשוי מדורא עמי' ומזה נראה בעליל שאינה עבירה] ויען אמרו במשנה סנהדרין הכל מלמדין זכות אכתוב מה שנלע"ד בזה בהקדם. דברי הגמ' מגילה כ"ז. בית גדול ח"א שמגדלין בו תורה [וח"א שמגדלין בו תפלה] נלע"ד הפי' עפמ"ש בסה"ק אור החמה פ' וילך בד"ה תאנא דע"י לימוד התורה כראוי מקבלת התורה עצמה שלימות עיי"ש וזה שמגדלין בו תורה שמוסיף גדלות בגוף התורה ע"י לימודו. ומינה דה"ה מ"ד שמגדלין בו תפלה היינו שהתפלה עצמה מתגדלת ביתרון שאת ע"י האדם השלם שמתפלל כראוי, ולע"ד מי שמתפלל בסגנון זה אין לך חדוש דבר בתפלתו גדול מזה ובחדוש הרי קיי"ל ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו

הנה זכינו לדין דאין בזה חשש ברכה לבטלה ח"ו. אך עדיין לא נתיישב לגמרי דסו"ס אין זה רק תפלת נדבה. וא"כ לכאו' עדיף יותר להתפלל בזמנה שתהי' תפלת חובה דגדול המצווה ועושה. אמנם המעיין בשו"ע הרב ז"ל ה' ת"ת פ"ד ס"ה ימצא תי' לזה שכ' דאע"ג דמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה היינו מתפלת י"ח הקבועה אבל תפלה בדביקות וברעותא דליבא שלים דוחה ת"ת דתפלה כזו באהוי"ר גדולה מת"ת וקודמת לה עיי"ש וכיון דתפלה כזו קודמת לת"ת במי שתורתו אומנתו ות"ת של איש כזה דוחה תפלת חובה. קו"ח דתפלה בדביקות קודמת לתפלה של חובה ולענ"ד הוא תי' מספיק בעזה"י

וי"ל עוד בהקדם דברי תוס' ברכות י"ד. דאע"ג דעל חבטת ערבה לא תקנו ברכה משום דאמנהג לא מברכינן מ"מ בקריאת הלל דאפי' בלאו מצוה דהלל הוא כקורא בתורה מברכינן. ולכאו' ק' טובא דעל מצות ת"ת כבר בירך בבוקר ברה"ת אך דעתה מברך על קריאת ההלל וכיון דמצד הלל ליכא מצוה רק מנהגא למה מברכין וי"ל בדרך אגדה דלעולם אם המצוה נעשה בדחילו ורחימו דפרחא לעילא ושם למעלה מן הזמן וכל ששם מצוה עלה בשום פעם שפיר דמי. אך דא עקא דכשאין עושה המצוה בזמנה אין שם מצוה עלה ולא פרחא לעילא. וע"כ אם בהלל ל"ה שום צד מצוה רק מצד קריאת הלל נמצא דכשאינה בזמנה הוא פעולה בטלה ל"ש לברך עלה אמנם כיון דהלל הוא מצוה בלא"ה מצד דהוי כקורא בתורה. ושוב פרחא לעילא מחמת קצת מצוה זו ואחר שפרחא לעילא ששם אין שייך הגבלת זמן שוב נעשה ממנה גם מצות הלל ושפיר שייך לברוכי עלה

וא"כ ה"ה בנ"ד בשלמא מי שמתפלל אחר הזמן שלא כדין לגמרי אין עלי' שם מצוה כלל. משא"כ הצדיקים הגדולים שמוסיפין שלימות והגדלה בהתפלה דזה חשוב חדוש דבר בתפלתו ול"ח לבטלה דהוי תפלת נדבה ושוב פרחא לעילא וכיון דפרחא לעילא שוב מקיים גם מצוה של תפלה הקבוע דחשוב כמו תפלה בזמנה כסברא הנ"ל

עוי"ל בהקדם מה שהגיד הה"ק מרוזין זצ"ל דקודם החטא הי' כל היום ראוי לתפלה אך אחר החטא נתקלקל האויר ובא אאע"ה וזיכך זמן לתפלת שחרית ויצחק זיכך זמן לתפלת מנחה ויעאע"ה זיכך זמן לתפ"ע עכתדה"ק. וממוצא דבר אתה למד דה"ה אחר התקון שישוב הכל כמו שהי' קודם החטא כידוע יהי' ג"כ זמן תפלה כל היום. וידוע מכתבים דעיקר הבירורים שגורמים לקץ הגאולה הוא ע"י תפלה בכוונה הראוי'. והנה ברשב"א מנחות ד' לענין עומר דאע"ג דקרבן צריך להיות ממשקה ישראל מ"מ כיון דעומר מתיר איסור חדש חשוב ממשקה ישראל מצד באין כא' ואע"ג דיש די עבודות ובשעה שעושה ג' עבודות ראשונות עדיין אינו ממשקה ישראל מ"מ דנין על כללות עבודות וכיון דע"י כוללת כלן יותר איסור חדש חשוב כאילו גם מעיקרא הי' ממשקה ישראל עכ"ד וי"ל דככה הוא בנ"ד דכיון דכלליות כל התפלות במשך ימי הגלות הם הם הפועלים הבירורים לקרב קץ הגאולה וקץ התקון שייך בכל תפלה בפ"ע ג"כ באין כא' וחשוב לגבי כל