ארץ צבי (פרומר) א קח

פעולה בפ"ע והי' יכול לשפוך על חצי ידו השני' גם אם ל"ה שופך על חצי ידו הראשונה משא"כ בשפשוף דאי לאו נטילה ל"ה לו מה לשפשף ונטילה צורך שפשוף הוא וכמ"ש הפרישה דהפסק שהוא לצורך נטילה ל"ח הפסק וכתבתי הטעם דהוי כעומד לכתף דל"ח הפסק לענין הוצאה, והטעם משום דהוא צורך הוצאה הלאה כמ"ש בשו"ע הרב (שמ"ו סמ"ו) טעם זה עיי"ש, ה"נ בנ"ד דנטילה צורך שפשוף ל"ח נטילה לחצאין, ונכון

עוד נ"ל דהנה הרשב"א פ' כל הבשר כ' בשם ר"ת דמותר ליטול ידו א' מהכלי ולשפוך לידו האחרת דכל שתחילת נטילה הי' מן הכלי בא' מידיו תו לא צריך, והכי משמע בתוספתא דקתני אבל הנוטל ונותן לחברו בחפניו ידיו טמאות שמתחלה לא נטל מן הכלי משמע הא נטל תחלה מן הכלי שפ"ד עכ"ל והובא ב"י (סי' קל"ט) ובשם תרה"ד שהביא ראי' מרמב"ם שחולק ע"ז, מ"מ י"ל דאינו חולק רק ביד א' על חברו דיד זו לגבי חברתה ל"ח התחלה מן הכלי דכל יד דבר בפ"ע [וכעי"ז כ' בס' תוס' שבת לענין מוקצה שאם נטלה בידו יכול להוליכה לכ"מ שירצה מ"מ אסור לטלטלה ליד האחרת] אבל אם שפך מן הכלי למקצת ידו וע"י שפשוף נתפשט בכולה י"ל דלכו"ע ש"ד כיון דהתחלה באותו יד הי' מהכלי, וידעתי כי בט"ז (סי' קנ"ט סק"ז) וברב שם (סעי' י"ג) כ' להי פך דאפי' לר"ת דמתיר היי"ד בשופך על יד א' כולה ואח"כ שופך על השני' אבל על מקצת ידו ל"מ, אך שם כ' הטעם משום דאין ידים טהורות לחצאין וא"כ נטמא אותו מקצת מים שעל ידו, ולע"ד נראה עוד טעם לפסול דכיון דאין ידים טהורות לחצאין ממילא אין שם נטילה עלה ול"ש היתר הנ"ל שתחלתו מן הכלי, דל"מ זה רק כשתחילתו הי' בהכשר נטילה ולא בזה שהנטילה פסולה, אמנם הרי (בסי' קס"ב ס"ג) פ' השו"ע דידים טהורות לחצאין אם נשאר טופח ע"מ להטפיח [והרב ז"ל לשיטתי' שפ' שם (סי' קס"ב ס"ז) להחמיר דאין ידים טהורות לחצאין] ואזיל לי' טעם הרב ז"ל, ולפ"ז נלע"ד להוסיף דאדרבא ביד א' גם הרמב"ם מודה דמועיל כיון דהתחלה ביד זו גופה הי' מן הכלי ובהכשר נטילה, כנלע"ד נכון

וראי' לדבריי ממרדכי פ' אלו דברים הובא ב"י (סי' קנ"ט) שכ' דהמרדכי למד מתוספתא זו שהנותן מידו א' על חברתה אסור, ולכאו' ק' דר"ת למד מתוספת' זו להיפך דדוקא בנוטל מאיש אחר שמתחלה לא נטל זה מן הכלי אבל באדם זה עצמו מותר ואיך למד המרדכי להיפך, וצ"ל דהמרדכי ס"ל דכל יד הוא דבר בפ"ע וע"כ בנוטל בידו א' ושופך על חברתה הוא ג"כ בכלל התוספתא שמתחלתו לא נטל מן הכלי ביד זו עצמה, ומינה דאם תחלת נטילת אותו היד הי' מן הכלי שפיר דמי, שו"ר דהמרדכי גריס שם בתוספת' הנוטל ידיו ונותן לחברו פסול "כמתחלה" שלא נטל מן הכלי, ולא גריס שמתחלה, דל"מ מה שמתחלה הי' מן הכלי, ולפ"ז שפיר הוכיח דאפי' באותו אדם פסול, וא"כ אין מזה ראי' לדברינו

אמנם נלע"ד ראי' מהתוספתא פ"ב דידים ה"ג [הובא בגר"א (סי' קנ"ט)] וז"ל נוטלין ד' וה' זה בצד זה ואין חוששין משום ד' דברים משום שמא נטמאו ומשום שמא נעשתה בהם מלאכה ומשום שמא לא נטלו מן הכלי ומשום שמא לא נטלו מן הרביעית, אבל הנוטל ונותן לחברו בחפניו ידיו טמאות "שמתחלה" לא נטל מן הכלי, ומסדר הדברים נראה שזו הגירסא הנכונה והוא דבר הלמד מענינו דברישא בשכלם נוטלים כא' אין חוששין משום דבאים המים לאחרונים שלא מן הכלי משום דעכ"פ הראשון נטל מן הכלי, וכיון דכלם נוטלים יחד הוי כיד א' וע"כ סגי בתחלתו מן הכלי, וע"ז מסיים דהא אם אין מחברין ידיהם יחד רק שנוטל ונותן לחברו בחפניו ידיו טמאות שמתחלה לא נטל מן הכלי

ובאמת שיש מקום לדון ע"ד הרב ז"ל ג"כ די"ל כיון דחזי' דלמ"ד טופח להטפיח חבור ידים טהורות לחצאין כדאיתא גיטין (ט"ז.) ואע"ג דנטל ידיו בב' זמנים מ"מ ע"י שיש למים של ב' הנטילות חיבור דין גרמא שיחשב כאלו גם פעולת הנטילה היתה אחת ואך דטופח להטפיח אינו חיבור. וכ"ז כשמוסיף מים אחרים משא"כ כאן שמשפשף אותן מים שיתפשטו לכל היד דאותן מים ממש הם ואין לך חיבור גדול מזה וי"ל דבזה לכו"ע ידים טהורות לחצאין וק"ל: סימן ל"ו

ע"ד דשאילנא קדמיכון מה שהעולם מתפללים אחר ד' שעות ואומרים אז ברכות ק"ש והרי מפורש בשו"ע סי' נ"ח ס"ו דאם קורא אחר ד' שעות קורא בלא ברכותי' וא"כ כל הברכות הם לבטלה ח"ו עכת"ד

הנה בזה ראיתי בס' עטרת זקנים [שנדפס עם ספר ויעש אברהם] נתפלא על מה שכ' בשו"ע כדעת הרא"ש דאחר ד' שעות אסור לברך ברכות ק"ש דהרי השו"ע דרכו למשוך אחר דעת הרמב"ם והרמב"ם פסק בסופ"א מה' ק"ש דברכות ק"ש זמנם כל היום וכן מורה סתימת לשון הבה"ג והרי"ף ז"ל שכ' סתמא לשון הגמרא הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות ומברך לפני' ולאחרי' משמע כל היום עוד הביא שם ממהרי"ל ה' תפלה בשם מהר"ש ז"ל מווינא דאם נאנס ולא קרא יכול לקרות בברכותי' כל היום כולו והמחבר ז"ל כתב דנראה דדעת מהר"ש כרב האי גאון שהביא הרא"ש דזמנה עד ד' שעות אך עשה פשרה שאם נאנס זמנה כל היום ולענ"ד הקלושה מצאתי להם עוד רפואה מן התורה אפי' לדעת הרא"ש דהנה ברי"ף ורא"ש ריש פרק תפלת השחר דאע"ג דהלכה כר"י דתפלת השחר עד ד' שעות מ"מ היכא דטעו וצלי בתר ד' שעות שכר תפלה יהבו לי' שכר תפלה בזמנה לא יהבו לי' ובשו"ע סי' פ"ט כ' ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות שכר תפלה מיהא איכא וזה כ' עפ"י פירושו השני בב"י דכוונת הרי"ף והרא"ש עד חצות דוקא דכיון דלחכמים זמן תפלה לכתחילה עד חצות לר"י נפיק עכ"פ בדיעבד, והנה לפי"ז לכאורה תמוה טובא איך כתב הרא"ש דאחר ד' שעות אסור לברך ברכות ק"ש והמברך עובר בלא תשא דכיון דברכות ק"ש עצמן אין להם שום זמן בש"ס ואנו באים לדמותן לזמן תפלה [שבאמת גם זה חידוש עצום דבר שנאמר בגמ' סתם הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות מנלן להגביל להם זמן ומה ענינם לתפלה שהוא נגד תמיד של שחר ע"כ זמנו כמו תמיד של שחר אבל מה דמות יערוך לזה ברכות ק"ש וצ"ל טעמו דכיון דמצוה להסמיך גאולה לתפלה חשובי ברכות ק"ש עצמן ג"כ חלק מן התפלה. ואעידה ב' עדים נאמנים א' דרבינו יונה רפ"ק דברכות כתב דסמיכת גאולה לתפלה חשוב כמחדש דבר בתפלתו. הנה דחשוב כחלק מן התפלה. שנית מרשב"ם פסחים קי"ז: ד"ה צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום בין בכוס ובין בתפלה. וקשה הא בתפילת ליל שבת אין מזכירין יצ"מ וצ"ל כיון דסומכין גאולה גם לתפלה של ערבית חשוב זה כמו יצי"מ בתפלה ע"כ יליף לה מתפלה] אבל הרי כתב הרא"ש עצמו דגם תפלה זמנה בדיעבד עד חצות ואיך נחמיר בברכת ק"ש שאין להם זמן כלל בש"ס יותר מן התפלה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. וצ"ל א' משנים או דהרא"ש כתב זה רק אליבא דרב האי גאון שהביא בשמו דזמנה עד ד'