ארץ צבי (פרומר) א קז

בסידור הנ"ל. שנית שמא איש א' נטל ידיו לפניו ונטל רק פעם א' ומפחות מרביעית ונגע בידו הנטולה בידו הכלי לשפוך מים על ידו השני'. נמצא שנדבקו ביד הכלי מים טמאים מידו. וכשנגע עתה אפי' בידו הנטולה ב"פ או ברביעית יצטרך לנגבו וליטול ידו שנית

קיצור הדבר אם בא ליטול ידיו בכלי אחר שכבר נטלו ממנו אנשים אחרים צריך לנגב ידות הכלי מן הדין. ואפי' ירצה לנגב ידו האוחזת ביד הכלי קודם שפיכת מים עלי' לא סגי בהכי. דהוא ס' המצוי אולי נטל א' לפניו ידיו שלא כדין [דהיינו או שנטל רק פעם א' ופחות מרביעית או אפי' נטל ב' פעמים מ"מ אפשר שלא שפך המים פעם השני על כל שטח ידו ונשאר מקצת היד במים ראשונים לבד] ונדבקו מים שע"ג ידו הטמאים ביד הכלי וכשנוטל הכלי בידו הנטילה יחזרו מים שע"ג יד הכלי ויטמאו את ידו. אך אם לא נטל שום אדם לפניו בכלי זה רק שנתלחלח שלא באמצעות נטילה אי"צ לקנח יד הכלי מעיקר הדין, אך יקנח ידו בטרם ישפוך עלי' מים. ומה שנגע בידו הנטולה בלחלוח יד הכלי אין דבר כי אין המים טמאים כיון שלא נטמאו על היד ובשעת נטילה. מ"מ גם בזה נכון לקנח יד הכלי לפני נטילה למען יהי' רגיל לקנח תמיד יד הכלי קודם נטילה כשיהי' אחר נטילת איש אחר וגם שמא ישכח לקנח ידו קודם נטילה. וגם אולי לחלוח הכלי בא מנטילת אדם לפני זמן מה שלא ראהו

עוד יצא לנו מזה דאפי' בנוטל מכלי שיש לו ב' אזנים ונגובים. מ"מ אם אינו נוטל מרביעית בפעם אחת צריך ליטול כל יד ב' פעמים בזאח"ז יחד ולא שיטול פעם א' על ימין ואח"כ פ"א על שמאל ועוד פ"ב על יד ימין ואח"כ פ"ב על יד שמאל דכשאוחז פ"א בידו השמאלי הנטולה פ"א באוזן הכלי נדבק בו מים טמאים ואח"כ כשנוטל פ"ב בידו השמאלי אוזן זה של הכלי ליטול יד ימינו פעם שנית נטמא ידו השמאלית הנטולה כבר ב"פ וצריך לנגבה וליטול אותה עוד הפעם ע"כ אין עצה רק כנ"ל ליטול על כל יד ב' פעמים תכופים זל"ז. ואם ירצה ליטול שלא בתכיפות אין עצה רק שיהי' להכלי ג' אזנים

אגב הנני להציע מש"כ המחה"ש (סי' קי"ב סקט"ז) דלד' המג"א שם יש ליזהר שלא לקנח במפה שכבר קינח עצמו חברו כשיש בה טופח ע"מ להטפיח משום דלא רבים יחכמו ליטול ע"פ דין ונטמאו המים והמטפחת מטמא יד הנוגע ע"ש והוא הלכתא רבתא לנט"י

גם יצא מדברינו דראוי ליזהר באמצע סעודה שלא יגע בידים לחות של איש אחר שלא נטל ידיו [ואולי גם ממי שנטל ידיו אם יש לחוש שמא לא נטל כראוי] ואע"ג דהרב בשו"ע (קס"ב סי"ג) כ' להיפוך מ"מ מדכתב בב' חצאי עגולה ש"מ דל"ה ברור בעיניו ז"ל לענין מעשה

ויש להסתפק בנתערבו מים שנטמאו על ידיו בשעת נט"י עם מים אחרים אם בטילים ברוב דאע"ג דמבואר בבכורות (כ"ב.) דמים טמאים שנגעו ברוב טהורים אין בטלים ברוב היינו משום דאדרבה מטמאים השאר וליכא מבטל אבל בנ"ד לא אדע אם מים אלו מטמאים שאר מים שיהי' דינם כמים אלו ולטמאות הידים. ואע"ג דמשקין שנגעו במשקין נעשים תחלה. מ"מ י"ל דהיי"ד לענין תרומה משא"כ לענין נט"י. דהרי גם משקין הבאים מחמת ידים נעשים תחלה. כדאי' שבת (י"ד.) ואע"ג שאין המשקין על ידים בשעת נטילה ומ"מ לענין נט"י לאכילה אין משקין פוסלין הידים כמש"ל משו"ע הרב ז"ל (סי' קס"ב סי"ג) וי"ל דה"ה בנ"ד לא עדיפי משקין אלו הבאין מחמת ידים מידים שאמ"ט משקין לגבי נט"י כשאינם על היד בשעת נטילה וכיון שאמ"ט שאר המים ממילא בטלים מים אלו שנטמאו ברוב מים שאמק"ט לענין נט"י כמבואר בבכורות (כ"ג.) דמים טמאים בטלים ברוב ציר וצ"ע

עוד יש לדון אם נימא דנט"י ל"ב כוונה וביאור הגר"א כ' דרוב פוסקים ס"ל כן א"כ אפי' מי שנטל ידיו לשם נקיות ולא לאכילה או אחר עשיית צרכיו ג"כ חשיב כמו בשעת נטילה ונטמאים המים שע"ג ידיו כיון דאם ירצה יוכל לסמוך על נטילה זו לאכילה א"ד ל"ח שעת נטילה רק כשמכוון בנטילתו לצורך אכילה וצ"ע

דרך אגב אציע מש"כ הבה"ט (רס"י קס"ב) וצריך להזהיר להמון עם ששופכין המים וראשי האצבעות נשארים בלא נטילה גם בסידור הרב ז"ל ה' נט"י כ' וז"ל ויזהר לעיין היטב שיגיעו המים בכל שטח היד סביב סביב וגם בכל אורך האצבעות וברחבן סביב ויהי' ריוח מעט בין אצבע לאצבע ויהיו מוגבהין כלפי מעלה קצת בכדי שיגיעו שם המים היטב וגם על ראשי האצבעות עכ"ל והפמ"ג במשב"ז (סי' קס"ב סק"ד וסק"ז) צידד לומר דאפי' אם בשעת נטילה לא באו המים על כל היד רק שע"י שפשוף נתפשטו בכל שטח היד שפיר דמי וה"ר לזה ממה שתקחז"ל לשפשף וכ' פמ"ג הטעם כדי שיתפשטו המים בכל שטח היד ומינה דאם נתפשטו ע"י שפשוף ג"כ שפ"ד ע"ש. אמנם המג"א (סי' קס"ב סק"ח כ' טעם שפשוף כדי לנקות יפה הזיעה וכ"מ מד' הרב ה' נט"י (אות ג') שכ' דטעם שפשוף לטהרה יתירה משמע דהיינו כדי לנקות הזוהמא יותר

מ"מ יש ללמוד זכות על רוב ההמון. שאף שאין המים מתפשטין על כל היד בשעת נטילה אם ע"י שפשוף מתפשט בכל שטח היד שפיר דמי כמ"ש פמ"ג. שוב מצאתי בפרישה (סי' קנ"ט או"ג) מבואר להדיא כהפרמ"ג דאם נתפשט על כל שטח ידו ע"י שפשוף שפ"ד עי"ש. ויש לה"ר לזה ממשנה פ"ק דידים מ"א מי רביעית נותנין לידים לא' ואפי' לשנים מחצי לוג לשלשה או לארבעה מלוג לחמשה ולעשרה ולמאה והקשני ח"א דאיך אפשר דרביעית לוג שאין בו רק ביצה ומחצה יטלו ממנו שנים ושיתפשטו המים על כל שטח היד מכל הצדדין וכש"כ דתמי' סיפא לעשרה ולמאה ומכח קו' זו נלע"ד ראי' להפרישה דאפי' לא נתפשט בשעת נטילה על כל היד רק ע"י שפשוף נתפשט על כל צדדי היד שפיר דמי ולפ"ז א"ש מה דתני בסיפא מלוג לחמשה לעשרה ולמאה כי נסיתי וראיתי שאפשר אפי' למאה ליטול מקצת ידיהם וע"י שפשוף תתפשט בכל שטח ידיהם וזה ראי' ברורה לשיטת הפרישה

עוד ראותי שם חידוש בפרישה בנוטל ידיו מברזא שצריך לסתום הברזא בכל פעם ל"ח נטילה לחצאין דכיון דהכלי לפניו ואינו סוגרו אלא משום כח גברא ודאי אין זה נטילה לחצאין ע"ש. ונלע"ד לדמותו לעומד לכתף דל"ח הפסק כיון דצורך הלוכו הוא. וכע"ז כ' המג"א (סי' רסו) לענין פחות פחות מד"א דחשיב כעומד לכתף כיון דעומד כדי להתיר לו ההילוך אח"כ. ה"נ עומד כדי להכשיר הנטילה של אח"כ. וקצת דמיון לזה בר"ן ר"פ המגרש בד"ה וגרסי' תו בגמ' נענה רע"ק וכו' ואע"ג דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ולמחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה ה"מ היכא דיום א' פסקה לגמרי אבל הכא לא פסקה אלא לענין שאפשר לנשואי אותו פלוני לחול עכ"ל. והיינו דכיון דכל חלות הגט על רגע זו הוא רק לצורך ביטול חלות הגט דעי"ז יחשב ביטול התנאי וע"כ ל"ש בזה הואיל ופסקה פסקה. וה"נ דכוותה

ולפ"ז יש לדון גם בנ"ד דשפשוף ל"ח נטילה לחצאין כיון דהנטילה הראשונה הוא לצורך גם לנטילה העכשוית (דהיינו התפשטות המים על שאר היד] וכמו דאמרי' בכתובות (ל"א.) דעקירה צורך הנחה חשיב כמו בב"א. ה"נ נטילה הראשונה הוא צורך שפשוף וחשיב כאלו הי' נטילת כל היד בב"א בין שפיכה הראשונה בין השפשוף. ול"ד למשי פלגא פלגא דידי' דשופך על ידו ב' פעמים דאין שפיכה הראשונה צורך לשפיכה שני' דכל א'