ארץ צבי (פרומר) א קו

עלי' מים טופח ע"מ להטפיח דלתי' קמא לית לן בה כיון דליחות זה אינו על היד בשעת נטילה, ואף בסידור לא החמיר רק כשישארו מים על ידיו בשעת נטילה משא"כ בזה, אבל לתי' בתרא דכל שהמים נטמאו בעודן על היד החמיר הרב ז"ל בסידור י"ל דגם בזה צריך לחזור וליטול ידיו

שו"ר דז"א דהרי הרב בשו"ע שם לפני זה מיירי מנותן מים לחבירו בחפניו דאין בו משום מים טמאים עיי"ש היטב הנה דאפי' הם בידיו כל של"ה בשעת נטילה שפיר דמי, ע"כ נראה דמה דהרב ז"ל כ' בחצאי עגולה משום דס"ל דאפי' אחר נטילה בתוך הסעודה דינו כמו בשעת נטילה ודוקא קודם נטילה שאז אין נפק"מ עדיין להלכה אז אין המים מק"ט ורק בשעת נטילה דאז תיכף בשעת מגע יש נפק"מ להלכה דינו כמו בשעת נטילה דכל שידיו נטולים דינו כבשעת נטילה

ונ"ל הטעם עפמ"ש הה"מ פ"ב ממא"ס בדעת רמב"ם דדרני דבישרא אפי' הנולדים אחר שחיטה אסורי משום דהיתר שחיטה צריך בכל רגע אלא דחשיב כל רגע כשחוט דשחיטה ראשונה מועיל על כל רגע היות הבשר בעולם, וה"נ י"ל דהיתר הנטילה מועיל על כל רגע וחשיב כל רגע כנוטל ידיו מחדש וע"כ בכל משך שעת סעודה חשיב כשעת נטילה

[ולענד"נ ראי' לרמב"ם והה"מ מחולין (קל"ט.) שחטה ואח"כ הקדישה חייב לכסות שכבר נתחייב בכיסוי עיי"ש וק"ל תיפ"ל דכל הטעם דהקדש פטור דשחיטה שאי"ר הוא ובשחטה ואח"כ הקדישה שחיטה ראוי' הוא וע"כ דצריך שחיטה בכל רגע נמצא דאח"כ כשהקדישה חשיב כנשחטה שחיטה שאי"ר בשעת הקדש וע"כ הוצרך לומר משום דכבר נתחייבה בכיסוי קודם הקדש והוא ראי' ברורה בס"ד] [וע' פמ"ג (סי' קס"ב) במשב"ז סק"ו משמע דאי"צ לנגב ידיו קודם נטילה שהרי כ' דאם נטל ידו א' ב"פ ושפשפה בחברתה צריך לנגב ידו הנטולה ודלא כרש"ל אבל ידו השני' א"צ לנגב כיון שנטמא מחמת אותו היד עצמו עיי"ש והוא היפך ד' הרב בסידור שו"ר בש"ע הרב (סי' קס"ב ס"י) כ' ג"כ דאם נגע בידו הנגובה בידו הנטולה ב"פ אי"ד הנגובה צריכה נגוב קודם נטילה והוא היפך דבריו ז"ל בסידור אך שם בשו"ע הרב דברים הנ"ל מוקפים בחצאי עגולה]

ולכאורה ראי' לזה מברכות (נ"ב:) גזרה שמא יטמאו משקין שבמפה מחמת הכסת, ואף דשם האדם עומד באמצע סעודתו, הנה דאפי' באמצע סעודה ידיו מק"ט ממים שנטמאו, אך בע"כ אי"ז ראי' דהרי שם המשקין ל"ה על ידיו בשעה שקבלו טומאה ומ"מ מטמאות ידים, ואלו בנ"ד בעי' שיהי' המים על ידיו בשעת קב"ט, ועכצ"ל דדוקא במים שלא קבלו טומאה גמורה רק של סתם ידים בזה לא גזרו לחולין רק בשעת נטילה וכשהם על ידיו **(וכן מצאתי בהקדמת הרמב"ם למס' ידים דסתם ידים אין פוסלין משקה חולין עיי"ש ואע"ג דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה סתמא שנינו אפי' משקה חולין היינו לענין שיפסול את התרומה אבל החולין בעצמו טהור ונפ"מ במי שנזהר שלא לטמאות גופו באוכלין טמאין כמ"ש תוס' חולין (ב':) ד"ה טמא מותר לו לשתות משקין אלו, עוד נפ"מ לענין נט"י שכשרין לצאת לנט"י וכמ"ש התה"ד והרב הנ"ל משא"כ אם הי' מק"ט מחמת ידים ל"ה כשרים לנט"י ואע"ג דכלנו טמאי מתים מ"מ בעי' שיהי' טהור מטומאת ידים ואל"כ הוי כטובל ושרץ בידו כיון דבא לטהר טומאת ידים והמים עצמן חוזרין ומטמאין אותו בטומאת ידים, שו"ר במשנה אחרונה ריש מס' ידים דיבר מד' רמב"ם אלו, והק' ג"כ קו' הנ"ל דהא כל הפוסל את התרומה מטמא אפי' משקה חולין להיות תחלה ותי' באופן אחר עיי"ש, ובפ"א דידים מ"ב הביא מקור לדין הנ"ל דאין ידים פוסלין מים רק בשעת נטילה ע"ד רמב"ם הנ"ל וכמ"ש:)** אבל היכא דהמים קבלו טומאה גמורה מטמאין את הידים [דגם זה הי' בכלל גזרת ידים שכל ראשון יפסול הידים כמ"ש תוס' פסחים (י"ט:) בד"ה שאין] אפי' ל"ה על ידיו בעת קב"ט וא"כ אי"ר לנ"ד דדנין רק לענין טומאה שמחמת סתם ידים ושאר טומאות אינו נוהג היום דכלנו טמאי מתים, מ"מ אף שאי"ז ראי' נראה כוונת הרב ז"ל כמ"ש משום דמגע מים שעל ידו הנטולה דינו כמו בשעת נטילה ומ"ש הרב בסידור לנגב ידיו קודם נטילה טעמו משום דזה ג"כ חשיב כמו בשעת נטילה משום דנשאר המים על ידו גם בשעת נטילה וכמ"ש לעיל

והנה בשו"ע הרז"ל (סי' קס"ד סעי' י"ג) הנ"ל מפורש להדיא דאי נוטל בכלי שאין לו אלא אוזן אחד אם יאחזנו בידו לחה ממים טמאים לא יאחזנו בידו השני' אבל אם הי' האוזן מלחלחת במים טהורים אע"פ שנגעו בהם מים טמאים אין לחוש ליגע בהם אפי' בשעת נטילה עיי"ש ומ"ש שאם נגע בידו לחה ממים טמאים כוונתו שנטל ידו בפחות מרביעית רק פעם א' דאז נטמאים המים שע"ג ידו דבזה איכא תרל"ר שהמים ע"ג ידו ובשעת נטילה ואז [בטרם שיטול ידו פעם ב'] אם נוגע בידו הלחה באוזן ונדבק באוזן מים טמאים שנטמאו על ידו ובשעת נטילה אם יגע עוד הפעם באוזן זו הלחה בין בשעת נטילה בין לאחר נטילה צריך לחזור ולנגב ידיו וליטול ידיו עוד הפעם, אבל אם נוטל ידו מרביעית שאז אין המים שע"ג ידיו נטמאים או שנוטל ידו ב' פעמים שמים שניים מטהרים את הראשונים, אפי' נוגע באוזן הכלי המים שע"ג האוזן טהורים ואין חשש כלל בנוגע בהם כמ"ש שם הרב להדיא לפני זה לענין נט"י ע"י ברזא עש"ה

ועתה נבוא לנ"ד, והנה מה שמקנחין היד לפני תחלת הנטילה הוא משום שכ' הרב ז"ל בסידור שצריך לנגב ידיו קודם נט"י כנ"ל ואם יגע באזן הלחה יתלחלח ידו ויצטרך לנגבה קודם נטילה, ואם יש לו ב' אזנים, ויטול באזנו הא' ויטול יד ימינו ואח"כ נוטל יד השני בימינו ונוטל ידו השמאלי אם ידו השני מלוחלח תלי בזה אם נטל יד הימיני ברביעית שלם או ב' פעמים שאין ע"ג ידיו מים טמאים מותר ליקח בידו הימיני [אחר נט"י עליו] היד השני המלוחלח דאין הליחות שע"ג היד מק"ט מידו הימיני שכבר נטהרה לגמרי, ולא עוד אלא אפי' בכלי שאין לו רק אוזן א' מלוחלח ונטלו בידו השמאלית [וע"פ זוה"ק פ' מקץ צריך ליטלו תחלה בימינו ולתנו לשמאלו ולשפוך על יד ימינו כדאיתא בשו"ע (סי' ד' סעי' יו"ד) אבל הוא לא עשה כך אלא לקח בידו השמאלי תחלה ושפך על יד ימינו ברביעית שלם או ב' פעמים ואח"כ נטל אותו אוזן בידו הימנית הנטולה [וקינח ידו השמאלי שנתלחלחה ממגע אוזן המלוחלח כדברי הרב בסידור הנ"ל] ושפכן על ידו השמאלי ג"כ שפיר דמי דאע"ג דנגע בידו השמאלי הטמאה באוזן הכלי המלוחלח, מ"מ לא קיבל לחלוח שבאוזן טומאה דמים שע"ג אוזן אין מק"ט מיד טמאה כיון שלא נגע במים שע"ג יד שנטמא על ידו בשעת נטילה כנ"ל

ומ"מ ראוי לנגב הידות של כלי הנטילה מב' טעמים א' שמא ישכח לנגב ידו קודם שפיכות המים עלי' והרי צריך לנגב הידים קודם נט"י כד' רב ז"ל