ארץ צבי (פרומר) א קג

העקרית על סדר ברכות כתקון חז"ל וכיון ובלא"ה מכוין לת"ת ממילא חשיב ת"ת גם על הצד שקורא לצי"ח דמהיות טוב וגו' ואינו מגרע אם יהי' ת"ת בכל אופן

וגם נלע"ד דנכון לכוין יותר לצי"ח ת"ת בכל אופן. והתנאי יהי' על ק"ש לבד דאם יאחר הזמן מכוון גם למצות ק"ש ואל"כ אינו יוצא בזה יד"ח ק"ש רק ת"ת גרידא. דהנה הרמב"ן ר"פ כל הגט כ' דל"ש ברירה רק במתנה על ב' דברים ע"ש וא"כ אם יתנה דאם יצא יד"ח ק"ש לא יקיים ת"ת ואם מקיים ת"ת אינו יוצא יד"ח ק"ש א"כ הוי מתנה על ב' דברים ובדאורייתא אין ברירה ע"כ נכון יותר לכוון דת"ת יוצא בכל אופן והתנאי רק על מצות ק"ש לבד וא"כ אינו מתנה רק על ד"א לא תלי' בברירה ע"כ נלע"ד נכון לכוון בפי' לצאת יד"ח ת"ת ושוב הקורא בתורה כמניח תפילין ול"ח כלל קורא ק"ש בלא תפלין וק"ל

העולה מדברינו דנכון ליזהר בק"ש שאצל אתה הוא לקיים מצות ת"ת ג"כ בכל אופן ויהי' ב' תועליות הא' דלא יהי' תלי' בברירה. השני דלא יחשב קורא ק"ש בלא תפילין. וע' שערי אורה שער א' בכנוי תפלה של יד מבואר דעיקר קפידא דקורא ק"ש פלא תפילין הוא רק בק"ש הסמוך לתפלה

ובס' בית יצחק הביא בשם הה"ק מלובלין זצ"ל דהא דאסור לקרות ק"ש בלא תפילין היי"ד אם לא יניח תפילין אח"כ אבל אם ירח תפילין ביומו שפיר דמי דהרי אמרי' כאלו הקריב קרבן בלא נסכים ומביא אדם זבחו היום ונסכים לאחר כמה ימים ע"כ אמרי קודש. ולהנ"ל יש לה"ר לזה מכח קושיית הנ"ל דאיך משכח"ל קורא ק"ש בלא תפלין כיון דעוסק בתורה כמניח תפלין א"כ תמיד מניח תפלין בשעת ק"ש אך לד' הה"ק ז"ל א"ש דאף דבשעת מעשה ק"ש הוי כמניח תפלין מ"מ ודאי אינו פוטר כל היום. ואלו מניח תפלין ממש סגי פ"א לכל היום ומה דבזמן הש"ס הי' לובשין תפלין כל היום היינו למצוה לכתחלה מ"מ מי שמניח רק פ"א ביום שוב אינו עובר בעשה כמ"ש הפרמ"ג וא"א לבעל דע"ק דעיקר חיוב הגמור אינו רק פ"א ביום א"כ אם אינו מניח תפלין אח"כ הוי למפרע בק"ש כמעיד עדות שקר בעצמו שהי' נאה דורש ולא נאה מקיים [אך בחי' הר"ן סנהדרין פ"ח ותוס' שבועות כ"ה: ד"ה מי מוכח דחיוב גמור מה"ת להניח תפילין כל היום עיי"ש

ונלע"ד ראי' לדברי הרה"ק מלובלין זצ"ל ממהרש"א בע"ז (דף ד':) בח"א דאייתי ירושלמי שמעה ה' צדק זו ק"ש הקשיבה רנתי זו רינון תורה האזינה תפלתי זו תפלה בלא שפתי מרמה זו מוסף דה"פ עפמ"ש גבי תפלין וציצית שאם אינם עליו בשעת תפלה הוי כמעיד עדות שקר ה"נ בשחרית שאומר יום תרועה ואינו תוקע הוי כמעיד עדות שקר אך במוסף שתוקע הוי בלי שפתי מרמה ע"ש ולכאו' ק' דא"כ איך מותר להתפלל שחרית בלי תקיעה כיון דמעיד עדות שקר וצ"ל דאח"כ במוסף מתקן שאומר פסוקי תרועה ותוקע. וה"נ כשאומר אח"כ ק"ש בתפלה מתקן זה. ועי' בזה עוד לעיל (סי' א'): סימן לד

דבר המנהג שאין נשים מתפללות בכל יום גם דבר המנהג שאין קטן מניח תפילין עד שיהי' בן י"ג שנה

במשנה ברכות (כ':) דנשים ועבדים חייבין בתפלה. וכן קימ"ל בשו"ע (סי' ק"ו ס"ב) והמג"א שם למד זכות על נשי דידן שאין מתפללות משום שאומרות בכל יום בבוקר איזה בקשה ויוצאין בזה יד"ח תפלה דאורייתא להרמב"ם ז"ל ואפשר שחכז"ל לא אי חייבום יותר והאחרונים פקפקו בדבריו. ונלע"ד סעד לדבריו דהרי תפלות כנגד תמידין תקנום ותפלת ערבית רשות משום שהוא כנגד איברין ופרדים שאין מעכבין כפרה הנה דלגמרי מדמינן להו לתמידין ומה דהוי בתמידין רשות גם בתפלה רשות וא"כ כיון דמפורש בפ"ק דשקלים משנה ג' דנשים ועבדים פטורים ממחצית השקל ואין ממשכנין אותן וא"כ פשוט דפטורין הם מחובת קרבן תמיד המוטל על כל א' מישראל וכעי"ז כ' רעק"א סי' ט' לענין תפלת מוסף, ממילא ה"ה דפטורין מתפלה. והא דאיתא במתני' הנ"ל דחייבות בתפלה היינו פ"א ביום ובקשה כ"ד כמ"ש מג"א אבל חלוק ג' תפלות לזמניהם דזה כנגד תמידין תקנום זה אין לו ענין בנשים

אך לכאו' יש סתירה לזה מקטנים דג"כ אין ממשכנין אותן כדאי' פ"ק דשקלים שם ודעת הברטנורא דהיינו בני י"ג שנה הפחותים מבני כ' נקראים לענין זה קטנים וכן דעת הירושלמי לפי גירסת הגר"א ז"ל וכן הובא בגליון לירושלמי שם בשם רוקח הגדול ע"ש וכן מבואר ברש"י מנחות (מ"ו:) בד"ה שאינו שוקל עיי"ש. וא"כ ק' דפחות מבן עשרים יהי' פטור מתפלה ואילו במשנה ברכות (כ':) דאפי' קטנים שהגיעו לחינוך חייבים בתפלה [אך דממשנה אין קו' כ"כ די"ל ג"כ דהיינו תפלה כ"ד ולא ג' תפלות ביום אבל זה א"א לומר כלל דבן י"ג שנה פטור מג' תפלות ביום כמובן]. איברא דמזה לא ק' כ"כ דשאני קטן מחיוב מטעם חינוך משא"כ בנשים ל"ש חינוך דלעולם לא יתחייבו

אך ק' בבני י"ג שנה דאז פקע חיוב חינוך דאב וחיוב חינוך חובת האב הוא ולא חובת קטן עצמו כמ"ש רש"י ברכות (מ"ח.) ועל עצמו לא מצינו חינוך א"כ יפטור אז לגמרי. איברא דגם בזה אפשר לדחוק דכאן גם בגופי' יש חיוב מצד חינוך כיון דבאמת הוא גדול וסופו להתחייב אך שינויא דחיקא לא משנינא ונלע"ד דהא דפחות מבן עשרים אי"צ ליתן מחצית השקל לצורך התמידין אף דחייב בכל המצות לפמ"ש בס' לוית חן דפחות מבן כ' אינו בערבות **(ולכאורה ק' על דבריו מהא דאע"פ שיצא מוציא ופירש"י מטעם ערבות והרי כל שהוא בן י"ג שנה מוציא הנה דהוא ג"כ בערבות אך בהא דאע"פ שיצא מוציא יש עוד טעמים. ע' ריטב"א ר"ה (כ"ט.) שכ' דכל שמחב"ד חשיב עם חברו כגוף א' ע"ש. עוד יש טעם נכון בזה לפמ"ש הב"ח (סי' תל"ד) דשומע כעונה מטעם שליחות הוא וכ' הפמ"ג בפ"כ דנפ"ז הא דמי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא הוא כעין דאמרי' סוף פרק ב' דגיטין אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה משום שאינה בתורת גיטין וקידושין הכ"נ כיון דליתא בדנפשי' חיוב זה אינו נעשה שליח. וא"כ א"ש הא דאעפ"י שיצא מוציא דכיון דמחויב בדבר הוא ואי' בדנפשי' דבר זה אלא שיצא שפיר נעשה שליח כמו דכל אדם אף שאין לו אשה נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה דמ"מ ראיתי בדין זה שאם יהי' לו אשה יוכל לגרשה וז"פ. והא דברכת הנהנין אם יצא אינו מוציא למדתי טעם חדש לזה מרא"ש ברכות פרק שלשה שאכלו סי' כ"א דכיון דאסור להנות מעולם הזה בלא ברכה לא שייך להוציא (דל"ש להוציא רק במצו' ולא באיסור] רק אם צריך לה המברך עיין שם ואה מפירש"י שם מצד ערבות אין קושי' לפמש"כ בטו"א סופ"ג דר"ה להוכיח מדברי רש"י דהא דאע"פ שיצא מוציא)** וענין ערבות לחבר כל ישראל יחד כמ"ש