ארץ צבי (פרומר) א קב

שחור גם היום צריך נט"י לטיבולו במשקה אך לפ"ז יצטרך נט"י רק פעם הראשונה אחר שנטמא במת באהל או ע"י המשכה כנ"ל דכיון דיטול ידיו פ"א אז ופקעי טומאת סתם ידים ונשאר טמא מת תו ל"מ הדר חייל טומאת ידים דאז של"ט, ולכאור' גם זה יש לדחות דזה מלתא דלא רמי' עלי' הוא מתי יטמא במת פעם ראשונה ולפעמים בא בלי ידיעתו שבא הטומאה ממקום רחוק לביתו ע"י המשכה והוא לא ידע וכיון דאינו יודע מתי יטמא פעם ראשונה ע"כ צריך ליטול ידיו תמיד, דאין לפטור אותו מצד סד"ר להקל, דא"כ בודאי יעבור פ"א על דרבנן וכה"ג ל"א סד"ר להקל כמ"ש הר"ן פסחים (ק"ח.) גבי הסיבה ובפ"ק דמגלה גבי עיירות המסופקות, אך ז"א כיון דלפת גם היום צריך נט"י כמש"ל א"כ אינו ברור שיעבור על דרבנן דדלמא הפעם הראשונה אחר שיטמא במת יאכל פת ויטול ידיו ושוב לא יצטרך ליטול ידיו לעולם לטיבולו במשקה כיון דטהרו הידים פ"א אחר שנטמאו במת תו ל"מ חייל טומאת ידים על טו"מ דשל"ט, ועדיין יש לדחות דהא דכולנו טמאי מתים אינו ודאי גמור רק רובא דרובא כמש"כ בשו"ת חת"ס (סי' ש"מ), אבל אפשר שיעברו כמה ימים על אדם שלא יטמא באהל המת שלא יומשך טומאה לביתו רק שהוא מיעוטא דמיעוטא ואף שאין לחוש בדרבנן למיעוטא דמיעוטא מ"מ כיון חז"ל תקנו נט"י לטיבולו במשקה רק שחידשתי דכיון בטל הטעם בטלה התקנה אבל עכ"פ בעי' שיתבטל הטעם לגמרי אבל כל שיש עדיין חשש רחוק גם היום שוב חייב ליטול ידיו מצד תקנת חז"ל, אמנם נראה דג"ז איתא דאף דאפשר שלא יהי' היום ט"מ היינו שהי' אה"ט אבל לכה"פ הוא ראשון בלי פקפוק דכיון דרובא דרובא אמאי מת הם אה"ט ממילא א"א דזה לא נגע באדם ממילא נעשה ראשון לטומאה, או נגע בכלי מתכות אהל המת דחרב הרי הוא כחלל, או נגע בכלי מתכות דנגע בטמא מת דבזה ג"כ אמרי' חרב הרי הוא כחלל, גם דעת הרבה ראשונים דבכל הכלים זולת כ"ח אמרי' חרב ה"ה כחלל, ולהמלט מכ"ז א"א כלל וא"כ כל האנשים כ"פ טמאים ראשון לטומאה ושייך של"ט (וכ"מ במג"א שפ"ה) שכ' דהיום אין מערבין בתרומה דלא חזי לשום דם דכלנו טמאי מתים, ומבואר דליכא אפי' א' מרבוא תהי' טהור דאם הי' רק אדם א' טהור שוב הי' מערבין בתרומה דחזי להאי), והנה מי שטמא ראשון לטומאה אף ע"י מת א"צ הזאה רק טבילה כמפורש בכל פ"ק דאהלות וברש"י ותוס' שבת (י"ז:) וא"כ אכתי יש חשש שיטבול מקוה ואח"כ יאכל דבר שטיבולו במשקה דכבר פקע טומאת מת וחייל אח"כ טומאת סתם ידים ברישא וצריך נטילה

אך זה חשש רחוק חדא שיהי' טהור מטומאת אה"ט דמת הוה מיעוטא דמיעוטא כנ"ל (דאם הוה אה"ט לא סגי בטבילה רק בהזאה ואין לנו אפר פרה) ותו שיהי' אכילה הראשונה דוקא דבר שטיבולו במשקה לא פת, ותו אפי' ניהוב לך כ"ז הלא איתא בש"ע (סי' קנ"ט סי"ד) דגם טבילה במקוה מועיל במקום נט"י גם כתב המחבר שם דרק לכתחלה בעי' כוונה לנט"י שיכשיר לאכילה משמע דבדיעבד יוצא בלי כוונה וכ"ד הגר"א ז"ל (סי' קנ"ח ס"ז) ובס' מ"ב (סי' קנ"ט סקע"ה) כ' שכ"ד רוב הראשונים דא"צ כוונה לנט"י, וא"כ ע"י טבילת מקו' פקעה גם טומאת ידים וא"כ מאן יימר דיחול טומאת ידים ברישא דלמא יגע בטמא מת קודם הסה"ד מידיו דעדיין ידיו טהורין ואם ירצה יוכל לאכול על סמך טבילת מקו', ואפי' דלא נגע בט"מ עד אחר שהסיח דעתו מידיו וחייל טומאת ידים ברישא מ"מ אפשר דאח"כ בבואו לביתו עשה צרכיו קודם אכילה ונטל ידיו או נטל ידיו בבואו לביתו מן המרחץ, וכבר כתבנו דלרוב ראשונים אפי' נטילה בלא כוונה מועיל לאכילה, וא"כ פקע נמי טומאת ידים וחייל טו"מ ברישא קודם שיבא לאכול דבר שטיבולו במשקה ותו דיכול להיות דאכילה הראשונה אחרי טבילתו יהי' פת ולא דבר שטיבולו במשקה דכן דרך רוב אכילות וא"כ לכו"ע יסתלק טומאת סתם ידים דכיון דיהי' כוונה המכשרת לאכילה, ולחוש שיהי' היפך כל הנ"ל הוא מן הנמנע כמעט שיארע כן ואינו בגדר ס' כלל כמובן למי שיש לו מוח בקדקדו ע"כ א"ש מנהג רוב ישראל שאין נוטלין ידים לדבר שטיבולו במשקה

אמנם כ"ז בכל ימות השנה, אך בפסח דחייב לטהר עצמו ברגל וכל ישראל טובלין בער"פ (ואפי' מי שאינו חושש לטהרה מ"מ טבל בע"פ משום נקיות דאז הדרך ללבוש בגדים חדשים ונקיים כידוע) וכאן א"א לומר דאילו יאכל אחר סעודה ראשונה פת ז"א דבע"כ אסור לאכול חמץ וגם מצה ואפי' מצה עשירה המנהג שלא לאכול כמ"ש הרמ"א (סי' תס"ב ס"ד), וגם בלילה הוא דבר היוצא מן הסדר של כל השנה דבכל יו"ט הסעודה הראשונה בליל יו"ט היא פת משא"כ היום האכילוה הראשונה אחר טבילה היא כרפס שטיבולו במשקה גם מט"א דלרוב ראשונים דל"צ כוונה בנטילה טבילת מקוה עולה לנטילה או נט"י לאחר עשיית צרכיו נלע"ד דבע"כ ל"ש זה דכיון דעתה אינו ראוי לאכילת פת אם יטול ידיו בלא כוונה אפי' לא יסיח דעתו עד הלילה נראה דצריך נטילה בברכה כיון דעתה בשעת נטילה אינו ראוי לאכילה לכו"ע לא סגי רק בנט"י בכוונה, כעין שכ' התוס' סוני, (נ'.) דאע"ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת ושלא בזמנו מ"מ כשהוא שלב"ז שוב צריך דעת, וה"נ כיון דעתה אינו ראוי לאכילה חשוב הנטילה שלא בזמנה ע"כ צריך כוונה וא"כ אחר שטבל במקו' ודאי פקע טומאת ראשון לטומאה דמגע ט"מ וטומאת סתם ידים עדיין נשאר עליו וטבילת מקו' של"ה בכוונה המכשרת לאכילה לא הועילה, וכן מה שנוטל ידיו אח"כ שלא בכוונה לאכילה ל"מ עד שיגיע שעה שראוי לאכילה, ואפי' בלילה אינו ראוי לאכילה נ שיאמר ההגדה דלחם עוני שעונין עליו דברים כדאי' בגמ' פסחים (קט"ו:) ובתוס' שם (קי"ד.) ד"ה הביאו, ע" מנהג ישראל ליטול ידים לכרפס בלילה זו יותר מכל השנה ודו"ק: סימן לג

מנהג העולם לקרוא ק"ש שחרית אצל אתה הוא כדי לצי"ח פן יעבור הזמן ויש מפקפקין משום דהוי הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו

ונלע"ד הקלושה דלכאו' ק' לפמש"כ תוס' ר"ה (י"ז.) בשם מכילתא דהעוסק בתורה כמניח תפלין א"כ למה יחשב קורא ק"ש בלא תפלין כיון דבק"ש עצמו חשיב כעוסק בתורה כדאמרי' נדרים (ח'.) איבעי פטר נפשי' בק"ש שו"ע ממ"ע דת"ת וכן במנחות (צ"ט:) א"כ יחשב זה עצמו כמניח תפלין

אמנם את זה ראיתי להב"י (סי' מ"ז) לענין מש"כ הירושלמי דאינו נפטר באהבה רבה מברה"ת רק בשנה על אתר והק' הא קורא ק"ש וא"כ חשיב תמיד קורא על אתר ותי' דק"ש ל"ח לענין זה כת"ת עיי"ש והטעם צ"ל משום דאינו מכוון לת"ת רק למצות ק"ש והא דאמרי' איבעי פטר נפשי' בק"ש היי"ד במכוון לת"ת, לפ"ז היי"ד בק"ש שאומרים בתוך התפלה אבל בק"ש שאומרים בבוקר דאיתא שצריך להתנות שאם יתפלל בזמן ק"ש אינו רוצה לצאת בקריאה זו רק כקורא בתורה כדי שיאמר ק"ש