ארץ צבי (פרומר) א קא

עליי' שעל גבו, ותו דבב"ת (כ"ה.) דלמ"ד שכינה במערב צריך להתפלל למערב ולמ"ד שכינה בכ"מ יכול להתפלל לכ"מ שירצה ע"ש ובתוס' שם ד"ה לכל רוחתי' דסוגי' זו דלא כסוגי' דברכות (ל'.) דצריך להתפלל נגד ירושלים וסוף דבר התפלה אין עולה דוקא דרך למעלה מראשו

עוד ראי' לזה ממ"ש בע"ח היכל אבי"ע שער ג' פ"ב וז"ל וכנגד א"י יש פתחי הרקיע וכו' ומשם עולין כל התפלות וכל הנשמות העולין למעלה בלילה ואע"פ שאמר [בזה"ק] בפ' ויקהל שהתפלות סלקין במזרח ובמערב וכו' זה בעליית האוירין אבל אח"כ כלן נכנסין תוך פתח ההוא האמצעי וכו', וע' בסה"ק שערי אורה סוף שער ב' שא"א לתפלות לעלות בחו"ל רק מתחלה התפלות מוכרחות לבא לא"י וירושלים ומשם לבהמ"ק ודוקא שם בהגיעם לביהמ"ק יכולים לעלות למעלה עיי"ש באריכות וכ"ז סמך לדברינו

האמנם כי מצינו המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, וכן דע מה למעלה ממך, אבל זה משום דבסוכה (ה'.) מעולם לא ירדה שכינה למטה מיוד ע"כ נקרא זה למעלה אבל לאו דוקא למעלה מראשו דוקא, ועוד דבסוכה (ד' סוף עמוד ב') מבואר דאפי' בבית לא ירדה שכינה למטה מעשרה רק למעלה מעשרה עיי"ש וא"כ בית שגבו' יותר מעשרה הרי השכינה למעלה מעשרה באותו חדר עצמו וכשעולה התפלה בחדר עצמו למעלה מעשרה סגי בזה, וא"כ אף לדברי הטו"ז ל"ח הפסק בינו למקום שכינה עי"ז

אחר זמן מצאתי סיוע לסברת הטו"ז מזה"ק פ' ואתחנן (ר"ס:) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר דתמן שארי שכינתא בגין כך לא בעי למהוי חוצץ בינו ובין הקיר עכ"ל הנה דאין ראוי שיהי' דבר חוצץ בינו להשכינה בשעת תפלה והוא דיחוי לתשובה ראשונה שכתבתי על הטו"ז, מ"מ לענין הלכה הוא ראי' לדברינו דאין התפלה עולה דוקא למעלה דבקיר תמן שכינתא והיא נגד פניו, ותו דאם נבא לדמות נ"ד לדברי זה"ק א"כ אפי' תקרת הבית יהי' חוצץ דבזה"ק מבואר דכ"ד חוצץ ולאו דוקא מקום שאינו נקי וע"כ צ"ל שאין לדמות חציצה זו לחציצה שבינו לקיר

ותו דאם נרצה לדמות דין זה להא דלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין הקיר הלא הט"ז עצמו (סי' צ' סק"ה) דאין זה מעכב ואם א"א בקלות להתפלל בלא חציצה בינו לקיר יכול להתפלל בחציצה, אך מש"כ שם הט"ז והמג"א דטעם לא יהי' דבר חוצץ בינו לקיר הוא משום שלא יתפזר ראות עיניו ויתבטל הכוונה בזה"ק הנ"ל מבואר ט"א לזה משום שלא יהי' דבר חוצץ בינו לשכינתא

ומה שהביא הטו"ז ראי' מב"י (סי' קנ"ד) בשם מהרי"ח במלכות תוגר שמחמת גזרה א"א להם לעשות בהכ"נ קבוע במקום גלוי מותר לדור ע"ג מ"מ אסור לעשות שם דבר של בזיון, לע"ד לא אריא דהתם יש איסור על העושה דבר של בזיון למעלה מבית התפלה, ואף דאיסור לדור למעלה מבהכנ"ס אין בזה כיון שאינו בהכנ"ס קבוע מ"מ דבר של גנאי גם בזה אסור, וכעי"ז במג"א (סי' קנ"א סקי"ד) דלדבר של בזיון ל"מ תנאי, אבל אין ראי' שמעכבת התפלה

וכן ראיתי במשנה ברורה (סוס"י קנ"א) בשער הציון (סקכ"ב) שמפקפק על דינו של הט"ז וכ' פוק חזי מה עמא דבר שנוהגין להקל בזה

ע"כ אף דבמקום שאפשר ראוי להחמיר בזה הואיל ונפיק מפומא דהט"ז ז"ל מ"מ בנ"ד שא"א למצוא דירה אחרת לתפלה אין להחמיר בזה, וחומרא דאתי לידי קולא הוא כי עי"ז יתבטל המנין שלהם ורוב פעמים יתפללו בביתם ביחידות כי קשה להם לילך למקום שלא הורגלו, גם ידוע שיש הרבה מיני צדקות ותמיכת עניים בכל שטיבעל שתומכין אנשי שלומם ואיש את רעהו יעזורו בגמ"ח בגופם ובממונם ואם יתבטל המנין שלהם גם זה יתבטל מכל הלין טעמי נראה להקל בנ"ד: סימן לב

בטו"ז (סי' תע"ג) תמה על מנהג רוב העולם שכל השנה אין נזהרין ליטול ידיהם לדבר שטיבולו במשקה רק בליל פסח לכרפס ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, גם בשל"ה שער האותיות דנ"ה תמה על מנהג זה עיי"ש, ונלע"ד וראשית אבאר הטעם שאין נזהרין היום בנטילת ידים בדבר שטיבולו במשקה, דהנה במנחות (כ"ד:) דאמרי' שבע לה טומאה ואין חלה טומאה על טומאה אם לא שהשני' חמורה, א"כ היום שכלנו טמאי מתים כמ"ש ראב"ד פ"ה מנזירות וכ"כ בטוש"ע יו"ד (סי' שכ"ב ס"א) לענין חלה בזה"ז וכ"כ במג"א (סי' שפ"ה), ואיך תחול טומאה קלה דסתם ידים דרבנן על טומאה חמורה דמת (ובתוס' מנחות שם דאפי' טומאה שלא ע"י מגע אמרי' של"ט) ועי' מג"א (סי' שמ"ג) בשם הרוקח דאפי' עובר במעי אמו נטמא באהל המת, ומשה"ק המג"א שם דטהרה בלועה לא מטמא, תי' באב"מ (סי' פ"ב) דשאני עובר דהיינו רביתי' וחשיב אחד עם האם כיבמות (ע"ח:) וכ"כ החת"ס חולין (דנ"ז) ע"ש וא"כ היום כל אדם כשנולד טמא טומאת מת ואיך תחול טומאה קלה דידים על טומאת מת הא של"ט, ועל נט"י לפת לק"מ דסתם ידים בלא"ה אין מטמאין אף בזמן הש"ס רק דגזרו משום סרך תרומה ע"כ גם היום דליכא תרומה אסור משום דבר שנאסר במנין אף שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו

אמנם לענין טיבולו במשקה ל"ש זה דהתוס' כ' בע"ז (ל"ז.) דהיום אין נזהרין בגילוי משום דליכא נחשים ואע"ג דדבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו שאני בזה דגם בימי הגמ' ל"ה אסור רק במקום שיש חשש נחשים ע"כ היום לגמרי מותר עיי"ש

והנה הר"ן פע"פ כ' דהא דצריך נט"י לדבר שטיבולו במשקה משום דעביד דנגע במשקין ע"י טיבול, הנה דגם בזמן הש"ס לא גזר רק משום חשש טומאת משקין ע"כ סתם ידים דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחילה וכרש"י פסחים (קט"ו) על טיבולן במשקה עוד כ' הפוסקים (סי' קנ"ח) דדבר שדרכו לאכול ע"י כף א"צ ליטול ידיו לטיבולו במשקה, הנה דאין חשש רק במקום שיגעו ידיו במשקה (ואלו לענין נט"י לפת מבואר בב"י (סי' קס"ח) בפת הצנומה בקערה אם יש בפתיתין כזית ויש עליו תוריתא דנהמא אף שנתבשל צריך נט"י אף דנאכל ע"י כף כיון שנתבשל) וכיון דגם בזמן הש"ס אינו אסור רק כשיש חשש שיטמאו המשקין במגע ידים וא"כ היום דל"ש זה דאפי' יגע במשקין לא יטמא מחמת סתם ידים דאין ידיו טמאות כלל טומאת ידים הקלה (ואף שיטמאו המשקין טומאת מת החמורה אבל על זה לא יועיל נט"י) וע"כ היום שבטל הטעם בטלה התקנה כתוס' ע"ז (ל"ז) הנ"ל. אמנם לכאו' יש לדחות כל זה, דבפ"ג דפרה (מ"ב) מבואר דהביאו נשים מעוברות על חצרות הבנויות ע"ג סלע ותחתיהן חלל מפני קבר התהום וכו' מוכח דהולד לא נטמא אגב אמו, וצ"ל דאף להרוקח הנ"ל דנטמא אגב אמו מ"מ אח"כ כשנולד פקע טומאתו דהוי פנים חדשות וברי' חדשה וכ"כ בספר חדרי דעה (סי' שע"א), וא"כ כל אדם מרגע שנולד אינו טמא מת א"כ קדמה טומאת ידים לטו"מ דידים סתמן טמאין אף שלא אירע להם שום דבר ואלו טו"מ א"א רק ע"י מגע או ע"י אהל המת או שיכנס טומאה לאהלו ע"י זיזין וגזוזטראות בפותח טפח, ושוב קדמה טומאת ידים וא"כ