ערך השולחן אבן העזר צט

ואם כת' לבתו הנשואה מהיום ולאחר מית' ואחרי' לזרעה בח"מ סי' רמ"ח מבו' באומר נכסי לך ואחריך לפ' במתנת שכ"מ אם הא' ראוי ליורשו אין לשני כלום דירושה אין לה הפסק אבל מתנת בריא אפי' ליורש יש לה הפסק וכ' ה' כלה"ג שם הגב"י אות כ"ג הנותן מתנה מהיום ולאחר מיתה למי שראוי ליורשו ואמר אחריך לפ' ואינו ראוי ליורשו נסתפק מהריב"ל ח"ב סי' ל"ה אי דייני' לה במתנת בריא שיש לה הפסק או כמתנת שכ"מ דאין לה הפסק ולפי מ"ש בא"ה סי' קי"ח שהמרדכי והחכמים שחלקו על מהר"י ן' הרא"ש ורבי' המחבר ומהרימ"ט הכל ס"ל שדינה כמתנת בריא ודאי שיש לה הפסק לדעת הרמב"ם אבל לדעת הר"י בן הרא"ש דינה כמתנת שכ"מ וכבר כתב הרב משפט צדק ח"ב סימן י"א שהר"י ן' הרא"ש יחיד בדבר הזה ואין המוחזק יכול לומר קי"ל כוחיה וכן ראיתי למהר"ם אלשיך סי' נ"א ומהר"ם מטראני חלק ב' סי' קפ"ב שדינה כמתנת בריא ויש לה הפסק וכ"כ מהר"א גאליקו בתשוב' וכו' ע"ש הרי דכל האחרונים ס"ל דדינה כמתנת בריא ומהר"י בן הרא"ש דס"ל דדינה במתנת שכ"מ יחיד בדבר ואין המוחזק יכול לומר קי"ל כותיה ועיין בס' נתיבות משפט דף רע"ט ואף למה שסיים הרב כנה"ג שם דזה כפי דעת הרמב"ם דס"ל דמתנת בריא יש לה הפסק אבל להרא"ש וסייעתו דסברי דגם במתנת בריא אין לה הפסק כ"ש הנותן מהיום ולאחר מיתה דאין לה הפסק וכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא יכול המוחזק לומר קי"ל ע"ש מ"מ לדידן דקי"ל כפסק מרן דמתנת בריא אפי' ליורש יש לה הפסק ה"נ אומר נכסי לך מהיום ולאחר מיתה ואחריך לפ' הוי כמתנת בריא דיש לה הפסק והרב כנה"ג חא"ה סי' קי"ח הגב"י אות כ"ג כ' וז"ל ולבי אומ' לי דאם הראשון נתן במתנה דמעכשיו ולאחר מיתה דמתנתו מתנה ולא דמי לאומר נכסי לך מעכשיו ולאחר מיתה ואחריך לפ' דנסתפק מהריב"ל דשאני התם וכו' אע"פ שתהיה כמתנת בריא כיון דאנו רואים דכוונתו להוריש ולא ליתן מדנתן מעכשיו ולאחר מיתה ולא נתן מעכשיו אפשר דאמרי' דירושה היא ואין לה הפסק אמנם במקבל המתנה שהטע' דבמתנ' שכ"מ לא מהני משום דלא קני אלא לאחר מית' וכבר קדמו אחריך כמ"ש בפרק יש נוחלין אם היא מתנה מעכשיו ולאחר מיתה לא שייך לומר כבר קדמו אחריך כיון דמשעת מיתה קנה המקבל מתנ' הנכסי' למפרע וכו' עש"ב וליתא דבבתרא דף קל"ז דאר"י דמודה רשב"ג שאם נתנן במתנת שכ"מ לא עשה כלום פי' רשב"ם אם נתנו אותו ראשון במתנת שכ"מ כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה לא אמר כלום והשני מוציא אי גמי כשהיה שכ"מ נתנה דב' מתנות אלו שוות כדאמרינן לעיל איזהו מתנת בריא שהיא במתנת שכ"מ וכו' הרי דגם מתנה דמהיום ולאחר מיתה דינה כמתנת שכ"מ דלא קנה מה"ט דכבר קדמו אחריך וכבר מהריב"ל בתשו' הנז' שנסתפק במתנה דמהיום ולאחר מיתה ואחריך לפ' אם דינה כמתנת בריא וכו' כ' בס"ד ואע"ג דכתב רשב"ם בפ' י"נ עלה דאם נתנו ראשון במתנת שכ"מ כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה וכו' דנראה מדבריו לכאור' שהם שוות לגמרי אפ"ה יש לדחות דלאו לכל מילי השוה אותם אלא להך מילתא לחוד דאם נתנם במתנ' שכ"מ לא עשה כלום ע"ש א"כ אדרבא אם נתנם המקבל הא' במתנה דמהיום ולאחר מיתה הוי כמתנת שכ"מ דלא קנה אבל באומר נכסי לך ואחריך לפ' א"ל דהוי כמתנת בריא דיש לה הפסק וקנה אחריך. אבל ראיתי להרשב"ש בתשו' סי' ק"ץ שכ' במתנה דמהיו' ולאחר מיתה לבת יורשת דהוי מתנת שכ"מ ואמרי' בה ירושה אין לה הפסק ודקדק מדלא כת' הרמב"ם ולא זכה בפירות עד לאחר מיתה או ולא זכה בה לאכול פירות שהיה משמע שקנה הגוף מעכשיו אלא כ' בל' הזה ואינו זוכה בו ואוכל פירות עד לאחר מיתה משמע דגם הגוף לא זכה בו עד לאחר מיתה כמתנת שכ"מ ממש ע"ש הרי ס"ל דאפי' במתנה דמהיום ולאחר מיתה אמרי' ירושה אין לה הפסק משום דהוי כמתנת שכ"מ ממש דלא זכה אפילו בגוף עד לאחר

מיתה

(ב) דין ד' היה עליה מלוה ע"פ וכו' מלוה בשטר גובה מהבעל וכ' הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן רצ"ה שהרמב"ן נסתפק אם נפלו לה נכסים אחר שלותה בשטר כיון שהבעל לא קנח אותם אלא משע' שנפלו לה א"כ הו"ל כלוה ולוה ואח"כ קנה דקי"ל יחלוקו או"ד כיון דאמרי' דידו עדיפ' מידה היא לא קניא מידי ולאו דאקנה הוא ולא גבי ב"ח דנכסי דבעל נינהו ומכח דידיה אתו ליה ולא מכח דידה וכו' מ"מ אם היתה מלוה ע"פ על אותם נכסים שנפלו לה אחר שנשאת כגון שהמוריש לוה בחייו ומת ונפלו הנכסים ביד זאת האשה היורשת הנשואה בזה. נ"ל ברור שמלוה ע"פ גופה כדין מלוה ע"פ הנגבית מן היורשים ול"ל בזה דבעל הוי לוקח א' לפי שקודם שנפלו בירושה לאשתו היו משועבדים לב"ח ולא קנה אותם הבעל כלל דכיון דמכח ירוש' קאתו ליכא למימר דלוקח הוי בנכסי מוריש אשתו פן נ"ל וכן דנתי הלכה למעשה עכ"ל ודברי הרמב"ם הם בפרק נערה דף ן' הובא בס' א"ז שם בד"ה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכו' אם נפלו לה נכסים אחר שמכרה וקבלה עליה אחריות וכו' הו"ל כלוה ולוה ואח"כ קנה דקי"ל יחלוקו אלא א"ל כיון דאמר מר ידו עדיפא מידה לא קניא מידי הלכך אף על גב דכתבה ללוקח שעבודה בדאקנה וכו' ועוד כיון דהבעל לוקח הוי ולוקח ראשון שלקח נכסים אחרים הוי ב"ח באלו משום אחריות ותרוייהו כי הדדי אתו ברשות לוקח קיימי נכסי וב"ח לא מצי טריף כיון דלא קדם דכל כי הדדי לוקח זכה וליכא טירפא אלא לקדום עכ"ל הרי מסקנתו דאם אחר שמכר' באחריו' או אחר שלותה בשטר נפלו לה נכסי' כיון דבעל לוקח הוי והלוקח באחריות הוי ב"ח באלו הנכסים ושעבוד שניהם חל בשעה שנפלו לה הנכסי' אלו הנכסי' ברשו' הבעל קיימי וב"ח אינו יכול לטרוף אלא כשהוא קדום וכ"כ ה' נמקי יוסף בחי' שם וכ"כ הרא"ה שם וז"ל מיהו מסתברא לי דרבנן אלמוה לזכו' דבעל וכיון דאונהו הוא דאפסידו אנפשייהו דלא איבעי להו למזבן מאתתא דיתבא תותי גברא אלמוה רבנן לזכותי וכי נפלו השתא לאו איהי דקא זכיא ובעל זכיא מינה אלא איהו הוא דזכי מנפשיה ולאו מדידה וכדאמרי' לקמן דידו כידה א"נ ידו עדיפא מידה א"נ אפי' היכא דהוו להו שוים לגמרי לוקח ובעל דינא הוא דלא טריף לוקח אחריות דידיה מיניה דבעל